ש"נ, סמ' תְּחִלַּת, — ראשית, Beginn; commencement, במקרא בפרט עם ב היחס, בַּתְּחִלָּה, zuerst; avant (tout); first: וילך למסעיו וכו' עד המקום אשר היה שם אהלה בַּתְּחִלָּה (בראש' יג ג). ותבאנה אל קרבנה וכו' ומראיהן רע כאשר בַּתְּחִלָּה (שם מא כא). וייראו האנשים וכו' ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בַּתְּחִלָּה אנחנו מובאים (שם מג יח). ירד ירדנו בַּתְּחִלָּה לשבר אכל (שם שם כ). מי יעלה לנו אל הכנעני בַּתְּחִלָּה להלחם בו (שופט' א א). וישאלו באלהים וכו' מי יעלה לנו בַתְּחִלָּה למלחמה וכו' ויאמר יי' יהודה בַתְּחִלָּה (שם כ יח). הנה עתה הוא נחבא וכו' והיה כנפל בהם בַּתְּחִלָּה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם וכו' (ש"ב יז ט). בשנת שלש וכו' חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בַּתְּחִלָּה (דני' ח א). והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בַּתְּחִלָּה מעף ביעף נגע אלי (שם ט כא). — כְּבַתְּחִלָּה: ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כְּבַתְּחִלָּה (ישע' א כו). — ובלי הכרת יחס, בסמ' תְּחִלַּת: והם המתו בימי קציר בראשנים תחלת1 קציר שערים (ש"ב כא ט). תְּחִלַּת2 דבר יי' בהושע ויאמר יי' אל הושע וכו' (הושע א ב). תְּחִלַּת חכמה יראת יי' (משלי ט י). תְּחִלַּת דברי פיהו סכלות ואחרית פיהו הוללות רעה (קהלת י יג). — בִּתְּחִלַּת: ויהי בִּתְּחִלַּת שבתם שם לא יראו את יי' (מ"ב יז כה). כה הראני אדני יי' והנה יוצר גבי בִּתְּחִלַּת עלות הלקש (עמוס ז א). והמה באו בית לחם בִּתְּחִלַּת קציר שערים (רות א כב). בִּתְּחִלַּת תחנוניך יצא דבר (דני' ט כג). ובמלכות אחשורוש בִּתְּחִלַּת מלכותו כתבו שטנה (עזרא ד ו). מִתְּחִלַּת: ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מִתְּחִלַּת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים (ש"ב כא י). — ובתו"מ בַּתְּחִלָּה, בפרט בנגוד אל בסוף3: בין שנפל שאור בתחלה בין בסוף, לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ (ערלה ב יא). ר' אליעזר אומר האורג שלושה חוטין בתחלה ואחת על האריגה חיב, וחכ"א בין בתחלה בין בסוף שעורו שני חוטין (שבת יג א). אין אחר חליצה כלום בין בתחלה בין באמצע בין בסוף (יבמ' ה ו). מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה , וחכ"א תשבע בתחלה ובסוף (כתוב' יג א). כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קימין (ב"ב ח ה). בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית, משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית (סנה' ג ג). בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט (מכות ב ו). כל שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים (שבוע' א ב). בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש (רבא, סוכה נב:). מה גפן זו בתחלה היא נרפסת ברגל ואח"כ עולה לשלחן מלכים, כך ישראל נראין כאלו מאוסים בעולם הזה (מד"ר ויק' לו). — ובהשלמה של פעל, *עשה בתחלה, במשמ' התחיל ועשה: לא יפתח אדם מחצב בתחלה4 לתוך שדהו (שביע' ג ה). כל מלאכה שהתתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר, אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר (פסח' ד ו). לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת וכו' אכלו או שנאבד לא יבשל עליו בתחלה (ביצה ב א). אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי (תענ' ב ט). משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעין שיצא בתחלה בין ממעין שלא יצא בתחלה (מו"ק א א). המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו. מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן (נזיר ט ג). מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום וכו' אבל לא ילמד בהן בתחלה (ב"מ ב ח). — ובאותה משמ', בהשמטת ב היחס, *תחלה, כמו בתחלה: למה קדמה שמע לוהיה אם שמע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות (ר' יהושע בן קרחה, ברכ' ב ב). והיכן היו מנענעין, בהודו לה' תחלה וסוף (סוכה ג ט). בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין וכו' אלא שהוא פוסל תחלה והאחים פוסלין תחלה וסוף (יבמ' י ו). בירך התחילה (הסוטה) בעבירה תחלה ואחר כך הבטן (סוטה א ז). אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום (ב"מ א ג). הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וכו' ואם מלא את של חטאת תחלה ואח"כ מלא את שלו פסול (פרה ז ה). — *כְּבַתְּחִלָּה5: טעה ואינו יודע היכן טעה יחזור כבתחילה (ירוש' ברכ' ב ד). לאחד שהיה בידו שתי קפליות, הוליכן אצל נפח, א"ל יכול אתה לתקנה לי, אמר לו לבראתן כבתחילה אני יכול, לתקנם איני יכול (ר' יודן בר סימון, מד"ר בראש' מח). — ובתפלה: בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו (אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן, מוסף לרגלים). — *לְכַתְּחִלָּה, במשמ' לראשונה, אף בנגוד לארמ' דיעבד (לאחר מעשה) : יוצא אשה וכו' בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה6 בשבת (שבת ו ה). פורפת על האבן וכו' ובלבד שלא תפרוף לכתחלה6 בשבת (שם שם ז). אין נמנין על הבהמה לכתחלה6 ביום טוב (ביצה ג ו). חרש וכו' לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה וכו' דיעבד אין לכתחלה לא וכו' (ברכ' טו.). יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה (ר"א , שבת קלח.). בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן לצאת לקראת חתן או לקראת כלה כשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע, כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה (פסח' קא:). תולש את השער לראות מום, איבעיא להו לכתחלה או דיעבד' אמר רבי ירמיה תא שמע צמר המסובך באוזן ר' יוסי בן המשולם אומר תולשו ומראה את מומו ש"מ לכתחלה ש"מ (בכורות כה.). אמרת הכל ממירין לכתחילה והדר תני לא שאדם רשאי להמיר (אלא שאם המיר מומר) דיעבד (תמו' ב.). — *ובמשמ' להתחלה: אם עקר את רגליו חוזר לכתחלה ואם לאו חוזר לעבודה (רבי שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן, ירוש' ברכ' ה ב). — וגם *כַּתְּחִלָּה7, באותה משמ': עקרו להביא את הכלה וכו' אין צריכין לברך למפרע וכשהן חוזרין אין צריך לברך כתחילה (תוספת' ברכ' ד יז). הבא לקבל עליו אם היה נוהג כתחילה בצינעא מקבלין אותו (שם דמאי ב י). אין בית דין עושין אפטרופין נשים ועבדים כתחלה ואם מינה אותן אביהן בחייו עושין אותן אפיטרופין (שם תרומ' א יא). אין טומנין את החמין כתחילה בשבת (שם שבת ג כ). עושין אלונתיות לחולה בשבת, אימתי בזמן שטרפה מערב שבת, לא טרפה מערב שבת אסורה, שאין טורפין כתחילה בשבת (שם שם יג יב). — *מִתְּחִלָּה: לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' אבל אם חכרה היוצר מתחלה מותר (שבת ב ד). אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחלה ונתעוות (חגי' א ז). הממאנת השניה והאילונית אין להן כתובה וכו' ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה (כתוב' יא ו). מצא (מת) אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה שרגלים לדבר שאלו מתחלה מצאו נוטלו ואת תבוסתו (נזיר ט ג). בתי שבנאו מתחלה לעבודה זרה הרי זה אסור וכו' אילן שנטעו מתחלה לשם ע"ז הרי זה אסור (ע"ז ג ז). כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים וכו' (פרה ד ד). מתחילה עובדי עכו"ם  היו אבותינו (פסח' קטז:). מתחלה לא היו מרבין מחלוקת בישראל (סנה' פח.). לא שנו אלא שלקחן מתחילה לבהמה, אבל לקחן מתחילה לאדם ונמלך עליהן לבהמה חייב לעשר (ר' יוחנן, חול' ז:). — *ומתחלת מעשה: מתחילת ברייתו של עולם הוא גלה עמיקתא ומסתרתא (ר' יהודא בר סימון, מד"ר בראש' א). מתחילת ברייתו של עולם נולד מלך המשיח (פסיק' רב' לג). — *וכש"ע בכנויים: כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה, תחלתן שגגה וסופן זדון, תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה (שבת יא ו). כל שתחלתו וסופו בדעת כשר (גיט' ב ו). וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל, וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קים (ב"מ ז יא). הדם קל בתחלתו וחמור בסופו (מעי' ג ג). מי גשמים יוכיחו שתחלתן וסופן משקה (מכשיר' ו ח). לפיכך גולל הספר (של נביאים וכתובים) לתחילתו והתורה לאמצעיתה (ירוש' מגי' א יא). ספר עזרה לתחלתו הוא נגלל (ר' אחא בר יעקב, ב"ב יד:). מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אם נטלו ומורקו ושוטפו ומדיחו והוא חוזר בתחילתו וכו' (מד"ר שה"ש, אל גנת אגוז). — *ובסמ' לש"ע: כלי זכוכית וכו' הואיל ותחלת ברייתן מן החול שוינהו רבנן ככלי חרס (שבת טו:). — *אין זו תחלה לפלוני, אין זו תחלת מעשהו: וזאת שנית תעשו וכו' אמר להם אין זו תחלה לכם, שכבר בכיתם בימי משה (ספרא אחרי מות פרק יג, ויס, פו.). אמר לו (משה להקב"ה) כך וכך בניך מבקשים, אמר לו הקב"ה אין זו תחלה להם, עד שהם במצרים הלעיגו לי (מד"ר במד' טז). — ומ"ר *תחלות: ונקרב בעל הבית אל האלהים הרי אחד, עד האלהים יבא דבר שניהם הרי שנים וכו' דברי ר' יאשיה, רבי יונתן אומר הראשון תחלה נאמר8 ואין דורשין תחלות (מכי' משפטים, מסכתא דנזיקין טו, וכעין זה סנה' ג:). — *ובהלכות טֻמאה, במשמ' ראשון במעלות הטמאה: השרץ שנמצא בתנור הפת בתוכו שניה שהתנור תחלה (כלים ח ה). כל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה (פרה ח ז). מקרצת שהיתה תחלה והשיך לה אחרות כולן תחלה , פרשה היא תחלה וכולן שניות (טהר' א ח). המכניס ידו לבית המנוגע ידיו תחלות ד"ר עקיבא, וחכ"א ידיו שניות, כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא את הידים להיות תחלות ד"ר עקיבא, וחכ"א להיות שניות, אמרו לו לר"ע היכן מצינו שהידים תחלה בכל מקום, אמר להם וכי היאך אפשר להן להיות תחלה וכו' (ידים ג א). — ובסהמ"א: תחלת המחשבה סוף המעשה (ר"י א"ת כוזרי ג עג). סוף מעשה במחשבה תחלה (שלמה הלוי, לכה דודי, ערב' לשבת)9.