°, תחכמוני, ת"ז, — חכם מחֻכם, מלֻמד בדברי חכמה1: השבעתי תחכמוני2 דברו ראשון כללתי בו שמונים נרבדים (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, קצה). לא דין תורה דנתני ולא משפט תחכמוני שפטתני ובמשפטי הגויים לא חייבתני (אדרת מנחם בן סרוק, תשוב' תלמידי מנחם, שטרן, XXIX). ויצא איש הבינים והוא אדמוני עם יפה עינים וכו' ובתחבולות המלחמה תחכמוני (רש"ט פלקירא, המבקש, כג-כד). אמרו תחכמונים יודעי העתים וכו' (מכתב ר' חסדאי אבן שפרוט למלך הכוזרים). כל הקהל כאחד חברים נטעי נאמנים מאמינים בני מאמינים וכו' כולם תחכמונים קהלות קדושות (מנחת קנאות לר' אבא מארי, מכתב סד). ובחלקו מבני אדם המלכים והגדולים והגבורים והבדאים והמכשפים וכו' כלם תחכמונים תאומי צביה וכו' (מנחם בן זרח, צידה לדרך א כח, ד"ה תאומים). — ואמרו פיטנים ומשוררים: נחשב כמו גר ותושב יושב בשבת יעני בין כל פתלתול ומכל לבו כלב תחכמוני (רשב"ג, נחר בקראי, ביאליק־רבניצקי א, 4).  בפגרי העלה נר מכבודו ישיחני שבילי תחכמנָי (רמב"ע, הקיצתי, ברודי א, קמח). דגלי רבבות חילים חילים כלם תחכמנים ורבי פעלים (ר"י הלוי, אלהים אל מי אמשילך, הממשלה השנית, סלוק, זמורה ח, 106). — ובנקבה °תחכמניה, °תחכמנית: אך לכבודו יצר נשמה תחכמוניה (ר' נתנאל מקינון, י"ה מן הקר"ן, שירי היחוד והכבוד, עו). שהם (דברי רז"ל) נאמרו מצד החכמה וההנהגה התחכמונית  (צבי עדלמן, חמדה גנוזה, לא.). — °ותחכמני, כשם ספרו של ר'י חריזי3, ועי' °תַּחְכְּמוֹן.