תַּחַל
°, ש"ז, — כמו תְּחִלָּה: אילו הן ראשי שירות שלשירה: אז, לאמר וכו' וצריך לשלשו ויהיה סתום בתחל ובתכל (יהודאי גאון, אוצר הגאונים, מגילה, התשובות, לוין, 20). — ואמר הפיטן: כעקרת בית בתחל נכרה, כבכור ראשית בתכל בכרה (ר"א קליר, אבן חוג, יוצר א ר"ה). מאין כמוך לך יאתה להאמר, רב מחולל כל בתחל ובגמר (מאיר ב"ר יצחק, את השם הנכבד נאה, יוצר סכות). הן בכל פעם בהתעברו על כל לשון ואמה, מלקה לה בתחל ואחר כך מכין מלגמה (בנימין בר זרח, אבשרה, תפלה לתענית אסתר, מחז' איטל' א', פז:). פוטים אשר בתחל התקינו כעקלו בסוף כך נדונו (משה בר קלונימוס, מה מועיל, יוצר אחרון פסח).