ש"ז, במקרא רק מ"ר תַּחֲנוּנִים,  סמ' תַּחֲנוּנֵי, כנ' תַּחֲנוּנַי, תַּחֲנוּנֶיךָ, תַּחֲנוּנָיו, תַּחֲנוּנֵינוּ, — כמותְּחִנָּה, בקשת רחמים, מאלהים או מאדם: קול על שפיים נשמע בכי תַּחֲנוּנֵי בני ישראל (ירמ' ג כא). שמע קול תַּחֲנוּנַי בשועי אליך (תהל' כח ב). תַּחֲנוּנִים ידבר רש ועשיר יענה עזות משלי יח כג. הירבה אליך תַּחֲנוּנִים אם ידבר אליך רכות (איוב מ כז). ואתנה את פני אל אדני האלהים לבקש תפלה וְתַּחֲנוּנִים (דני' ט ג). בתחלת תַּחֲנוּנֶיךָ יצא דבר (שם שם כג). — ובצרופים, הפיל תחנוניו לפני פ': כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תַּחֲנוּנֵינוּ לפניך כי על רחמיך הרבים (שם שם יח). — ובמשמ' נשיאת חן, מתן חנינה כמו תחִינה במשמ' זו: ושפכתי על בית דוד וכו' רוח חן וְתַחֲנוּנִים (זכר' יב י)1. — ואמר בן סירא: לא ישא פנים אל דל ותחנוני2 מוצק3 ישמע (ב"ס גני' לב יו). — ובתו"מ: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים (ברכ' ד ד). וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה (אבות ב יג). ותהא תורתך מלאכתינו כל ימי חיינו ויהיו דברינו תחנונים לפניך (ירוש' ברכ' ד ב). שתוי אל יתפלל אם התפלל תפילתו תחנונים (שם תרומ'  א ו). לא אמרן (עקר רגליו חוזר לראש) אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודו' (ברכ' כט:). עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן שועה צעקה וכו' ותחנונים (מד"ר דבר' ב). — ואמר המשורר: אקרא אדני ואירא עוני פן תחנוני יהיו טרח (ר"י הלוי, יועץ ומקים זמורה א, 29). — ובסהמ"א, גם מ"י °תַּחֲנוּן: והצליח לעבד לך להשכיל בשפכי תחנון בינו לבינך (ד"ה של יהודי מצרים וא"י, מן ב, 264). — °וככנוי לתפלת "רחום וחנון" שאחרי שמונה עשרה.