תַּחֲנוּנָה

1, ש"נ, במקרא רק מ"ר תַּחֲנוּנֹתָי, —  כמו תַּחֲנוּן:  האזינה יי' תפלתי והקשיבה בקול תַּחֲנוּנֹתָי תהל' פו ו.



1 [צורת מ"י זו הניח, למשל, גם רד"ק במכלול, ליק, קסו:. ]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים