תַּחְרָא

* 1, ש"נ, —  האחור שבגוף האדם, שֵׁת, After; derrière; anus: והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תַחְרָא יהיה לו לא יקרע (שמות כח לב). —  ובסהמ"א, במליצת הכתוב:  דלת שפתו גדילה כתחרא מקפת לו סביב בלי להקרע (יוסי בן יוסי, אתה כוננת סדר העבודה ליוה"כ, מחז' איט' ב, ריד:). —  °ובמשמ' שריון, ע"פ הבנה זו בכתוב:  מלובשים בשריונות ותחרה וסוחרה וברמחים לטושים (דברי חפץ, 6).



1 [בפרשנות ובמלונים נתפרשה מלה זו כאל מובנה שריון, ואולם, כפי שהוכיח העורך במחקר מיֻחד, ראשונה בעתונות המדעית, ולאחרונה בהלשון והספר ב 219 וכו', לא נולד פרוש בלתי מתאים זה אלא בטעות הבנה בתרג' הארמ' פום שֵׁרִין (כך צ"ל), כלו' פי טבעת, פי טבעות, שהבינוהו כאלו כונתו פום שִׁרְיָן, פי שריוֹן, ואין כונת הכתוב אלא שהיה פי המעיל נתון בתוכו, ולא כלפי חוץ, ולא מצא כותב התורה לכך תמונה מן הטבע אלא באבר זה שבגוף האדם, ונגזרה המלה תחרא מן חרא (עי' שם), ועי' בהקבלות המובאות במאמר העורך הנזכר לעיל.  ומובן שאין ערך להשואות משפות אחרות שבדו אותן המלמדים מלבם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים