1, תה"פ ומ"י, בהפס' תָּחַת, בכנ' תַּחְתַּי, תַּחְתֶּיךָ, תַּחְתָּיו, תַּחְתָּו, תַּחְתֶּיהָ, תַּחְתֵּינוּ, תַּחְתֵּיכֶם תַּחְתָּם, תַּחְתֵּיהֶם, תַּחְתֵּנִי, תַּחְתֶּנָּה, — א) למַטה, unten; en bas; blow ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תָּחַת (בראש' מט כה). — ועם מ(ן), מִתַּחַת באותה משמ'2: אשר בשמים ממעל  ואשר בארץ מִתָּחַת (שמות כ ד). כי יי' הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מִתָּחַת (דבר' ד לט). ומחנה מדין היה לו מִתַּחַת בעמק (שפט' ז ח). שאול מִתַּחַת רגזה לך לקראת בואך (ישע' יד ט). שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מִתַּחַת (שם נא ו). ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מִתָּחַת3 (עמוס ב ט).  מִתַּחַת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו (איוב יח יו). — ובסמ' כמ"י, תַּחַת הדבר, או עם ל, תחת לדבר, מתחת לדבר, במשמ' למטה מן הדבר: unter; sous; under ויבדל בין המים אשר מִתַּחַת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע (בראש' א ז). והשענו תַּחַת העץ (שם יח ד). ותשלך את הילד תַּחַת אחד השיחם (שם כא יה). ותקבר מִתַּחַת לבית אל תַּחַת האלון (שם לח ח). והוצאתי אתם מִתַּחַת סבלת מצרים (שמות ו ו). ואשר במים מִתַּחַת לארץ (שם כ ד). וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תַּחַת ידו (שם כא כ). ויבן מזבח תַּחַת ההר (שם כד ד). ושתי טבעת זהב תעשה לו מִתַּחַת לזרו (שם ל ד). ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תַּחַת האבנים (ויק' יד מב). מכנרת ועד ים הערבה ים המלח תַּחַת אשדת הפסגה מזרחה (דבר' ג יז). ותקרבון ותעמדון תַּחַת ההר (שם ד יא). והאבדת את שמם מִתַּחַת השמים (שם ז כד). ויחגר אותה מִתַּחַת למדיו (שפט' ג יו). וירדפו את פלשתים ויכום עד מִתַּחַת לבית כר (ש"א ז יא). אין לחם חל אל תַּחַת ידי (שם כא ה). תרחיב צעדי תַּחְתֵּנִי ולא מעדו קרסלי (ש"ב כב לז). וכל בית שאן אצל צרתנה מִתַּחַת ליזרעאל (מ"א ד יב). וישב ישראל לבטח איש תַּחַת גפנו וְתַחַת תאנתו (שם ה ה). ופקעים מִתַּחַת לשפתו סביב סבבים אתו (שם ז כג). מִתַּחַת לכיר הכתפות יצקות (שם שם ל). וארבעת האופנים לְמִתַּחַת למסגרות (שם שם לב). ויבאו הכהנים את ארון ברית יי' וכו' אל תַּחַת כנפי הכרובים (שם ח ו). ויבא וישב תַּחַת רתם אחת (שם יט ד). הלכה היא על כל הר גבה ואל תַּחַת כל עץ רענן (ירמ' ג ו). ויבא בית המלך אל תַּחַת האוצר (שם לח יא). שים נא בלואי הסחבות והמלחים תַּחַת אצילות ידיך מִתַּחַת לחבלים שם שם יב). וידו אדם מִתַּחַת כנפיהם (יחזק' א ח). בא אל בינות לגלגל אל תַּחַת לכרוב (שם י ב). ומבשלות עשוי מִתַּחַת הטירות סביב (שם מו כג). והנה מים יצאים מִתַּחַת מפתן הבית (שם מז א). תקראו איש לרעהו אל תַּחַת גפן ואל תַּחַת תאנה (זכר' ג י). תַּחַת לשונו עמל ואון (תהל' י ז). אליו פי קראתי ורומם תַּחַת לשוני (שם סו יז). חמת עכשוב תַּחַת שפתימו סלה (שם קמ ד). למה יקח משכבך מִתַּחְתֶּיךָ (משלי כב כז). בין שיחים ינהקו תַּחַת חרול יספחו (איוב ל ז). תַּחְתָּיו4 חדודי חרש (שם מא כב). שמאלו תַּחַת לראשי וימינו תחבקני (שה"ש ב ו). תרדך באף ותשמידם מִתַּחַת שמי יי' (איכה ג סו). ואין כל חדש תַּחַת השמש (קהלת א ט). להביא עלינו רעה גדלה אשר לא נעשתה תַּחַת כל השמים (דני' ט יב). —  תחת יד פלוני, משֻעבד לפלוני ונתון ברשותו: שובי אל גברתך והתעני תַּחַת ידיה (בראש' יו ט). אשר הציל את העם מִתַּחַת יד מצרים (שמות יח י). ותכנע מואב ביום הוא תַּחַת יד ישראל (שפט' ג ל). תכריע קמי תַּחְתֵּנִי5 (ש"ב כב מ). ומריד עמים תַּחְתֵּנִי (שם שם מח). בימיו פשע אדום מִתַּחַת יד יהודה (מ"ב ח כ). עמים תַּחְתֶּיךָ יפלו (תהל' מה ו). ידבר עמים תַּחְתֵּינוּ ולאמים תַּחַת רגלינו (שם מז ד). — ותַחַת במשמ' ברְשׁוּת, תחת פלוני, תחת ידו, ברשותו, שיך לו: ואם לא שטית טמאה תַּחַת אישך (במד' ה יט). אשר תשטה אשה תַּחַת אישה ונטמאה (שם שם כט). ואין יש פה תַחַת ידך חנית או חרב (ש"א כא ט). והמכשלה הזאת תַחַת ידך (ישע' ג ו). ותזן אהלה תַּחְתָּי (יחזק' כג ה). ויזנו מִתַּחַת אלוהיהם (הושע ד יב). — ובהשאלה, חסה תַּחַת כנפי פלוני: מעם יי' אלהי ישראל אשר באת לחסות תַּחַת כנפיו (רות ב יב). —  ב) תַּחַת במשמ' בַּמָּקוֹם  auf der Stelle; à  sa place; at his (its) place  ישב תחתיו, עמד תחתיו, קם מתחתיו וכדו': ולא קמו איש מִתַּחְתָּיו שלשה ימים (שמות י כג). שבו איש תַּחְתָּיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי (שם יו כט). ואם תַּחְתֶּיהָ תעמד הבהרת לא פשתה (ויק' יג כג). ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תַּחַת מצב רגלי הכהנים (יהו' ד ט). ויעמדו איש תַּחְתָּיו סביב למחנה (שפט' ז כא). ועמדנו תַחְתֵּינוּ ולא נעלה אליהם (ש"א יד ט). ויפל שם וימת תַּחְתָּיו6 (ש"ב ב כג). ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תַּחְתָּיו ולא ירגז עוד (שם ז י). ויניחהו תַחְתָּיו ויעמד ממקומו ולא ימיש (ישע' מו ז). את אשר השליכו (את ירמיהו) אל הבור וימת תַּחְתָּיו מפני הרעב (ירמ' לח ט). יבוא רקב בעצמי וְתַחְתַּי ארגז (חבק' ג יו). הנה איש צמח שמו וּמִתַּחְתָּיו יצמח (זכר' ו יב). וראמה וישבה תַחְתֶּיהָ למשער בנימן עד מקום שער הראשון (שם יד י). והדך רשעים תַּחְתָּם (איוב מ יב). —  ובמשמ' במקומו של אחר שהיה שם קֹדם, anstatt; au lieu de; instead of: ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תַּחְתֶּנָּה (בראש' ב כא). כי שת לי אלהים זרע אחר תַּחַת הבל (שם ד כה). ויקח את האיל ויעלהו לעלה תַּחַת בנו (שם כב יג). ואשר ימלא את ידו לכהן תַּחַת אביו (ויק' יו לב). וימלך רחבעם בנו תַּחְתָּיו (מ"א יא מג). תַּחַת הנעצוץ יעלה ברוש תַּחַת7  הסרפד יעלה הדס (ישע' נה יג). תַּחַת הנחשת אביא זהב וְתַחַת הברזל אביא כסף וְתַחַת העצים נחשת וְתַחַת האבנים ברזל (שם ס יז). תַּחַת אבתיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ (תהל' מה יז). צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תַּחְתָּיו (משלי יא ח). וימליכה תַּחַת ושתי (אסתר ב יז). —  ובלשון תמיהה וגֻזמה, תחת אלהים, מקומו של האל, יכול לעשות כמעשיו: הֲתַחַת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן (בראש' ל ב). אל תיראו כי הֲתַחַת אלהים אני (שם נ יט). — ובמשמ' תמורה ומחיר, בִּשְׂכַר זה, במחיר זה   für; pour; for: לכן ישכב עמך הלילה תַּחַת דודאי בנך (בראש' ל יה). ונתת נפש תַּחַת נפש עין תַּחַת עין שן תַּחַת שן יד תַּחַת יד וכו' (שמות כא כג-כד). לחפשי ישלחנו תַּחַת עינו (שם שם כו). שלם ישלם שור תַּחַת השור (שם שם לו). חמשה בקר ישלם תַּחַת השור וארבע צאן תַּחַת השה (שם שם לז). ואמר ישם יי' לך זרע מן האשה הזאת תַּחַת השאלה אשר שאל ליי' (ש"א ב כ). הֲתַחַת זאת לא יומת שמעי (ש"ב יט כב). תנה לי את כרמך וכו' ואתנה לך תַּחְתָּיו כרם טוב ממנו (מ"א כא ב). תַּחַת היותך עזובה ושנואה ואין עובר ושמתיך לגאון עולם (ישע' ס יה). תַּחַת מה עשה יי' אלהינו לנו את כל אלה (ירמ' ה יט). ומשלמי רעה תַּחַת טובה ישטנוני תַּחַת רדופי טוב (תהל' לח כא). — תחת אשר, תחת כי8  על אשר, בגלל ש: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תַּחַת אשר קנא לאלהיו (במד' כה יג). לא תתעמר בה תַּחַת אשר עניתה (דבר' כא יד). ולו תהיה לאשה תַּחַת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו (שם כב כט). תַּחַת אשר לא עבדת את יי' אלהיך (שם כח מז). כי לא ארע לך עוד תַּחַת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה (ש"א כו כא). תַּחַת אשר עזבוני וכו' ונצתה חמתי במקום הזה (מ"ב כב יז). לכן אחלק לו ברבים וכו' תַּחַת אשר הערה למות נפשו (ישע' נג יה). אז יקראנני ולא אענה וכו' תַּחַת כי שנאו דעת (משלי א כח-כט). —  ובנגוד למה שהיה: ונשארתם במתי מעט תַּחַת אשר הייתם ככוכבי השמים לרב (דבר' כח סו). והארץ הנשמה תעבד תַּחַת אשר היתה שממה (יחזק' לו לד). —  ותחת באותה משמ': תַּחַת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו (ישע' סא ז). —  ואמר בן סירא: אל תעמידהו אצלך למה יהדפך ויעמד תחתיך (ב"ס גני' יב יג, סגל, עה). כל דבר לא נפלא ממנו ומתחתיו נברא בשרו (שם מח יו, שם, של). ןבתו"מ: המניח את הכלכלה תחת הגפן וכו' (פאה ז ג). שומטין את הכר מתחתיו (שבת כג ה). הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו (יבמ' ב ח). שני גטין שכתבו זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה (גיט' ט ו). הנחבל כיצד, היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול (שבוע' ז ג). הילך מאתיים זוז ושקול תחתיי מן האוצר וכו' הילך מאתים זוז ופול תחתיי לאומנות (תוספת' דמאי ו ד). וכל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח (שם ע"ז ד ג). לא ישמש חבר במשתה עם הארץ אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר מתחת ידו (ירוש' דמאי ב ב). שטר היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידו פסול (ירוש' שבוע' ז י). ביוצא מתחת ידי אחר (שם גיט' ב א). ולא יעדר תחת הגפנים (מו"ק ג.). השיב רבי תחת ר' יוסי הגלילי (זבח' קח.). את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה אחת הביאה לו (מד"ר בראש' יח). —  °ובסהמ"א, גם תחת הדבר, בכללו, מסתעף ממנו: הפרישות שם תחתיו עניים, והשם כנוי מגולה, והענין סוד מסותר (ר"י א"ת, חו"ה, הפרישות א). והענין הסוג הוא כלל גבוה המקבץ תחתיו שני מינים לפחות (רוח חן י). — °תחת שלטון, ממלא מקומו של השליט, Unter-; sous-; sub  כשהולך שלטון העיר ומניח במקומו שלטון, אין השלטון הוא שהניח נקרא שלטון אבל נקרא תחת שלטון (יוסף לקח על אסתר ב יז).