1 [פעל זה היה קים אף בתקופת המקרא, ואלה דברי העורך (הלשון והספר ב 413) וכו' על הכתוב בדבר' לג כז מְעֹנָה אלהי קדם וּמִתַּחַת זרעות עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד: "סוף הפסוק קשור הוא וי"ו החיבור וההיפוך בהתחלתו. ועל כן: כשם שכאן מדובר על השמדת אויבים, כך בוודאי מעין זה גם תוכנו של המשפט הראשון הוא בהשמדת כוחות אויבים כאלה בידי האלהים. ומכאן, שאין "מענה" שם העצם, שהמסרת ניקדה אותו מְעֹנָה וחכמינו דרשוהו כאשר דרשו, אלא בינוני של פעל: מַעֲנֶה ז"א משפיל ומדכא, כלשון "זמיר עריצים יענה" (ישע' כה ה)., לאמור: אל זה ה"מַעֲנֶה אלהי קדם" וכו', הוא שאף יגרש וישמיד מפניך כל אויב. והואיל ו"מענה" הוא בינוני הפעיל במשמעות משפיל, על כן מובן הוא, שעלינו להבין גם "ומתחת", שלא בניקוד, כבינוני הפעיל: "וּמַתְחִת", ז"א מכניע ומוריד תחת. הרי כך נגזר מן "תחת" גם בסור' הפועל "תחתי" (הוריד, הכניע), בערבית תַחֻתַ (היה למטה), בחבשית "אַתְחַתַ", השפיל, הכניע, וכדומה. על ידי פרוש פשוט זה, שפרסמתיו ראשונה בס' היובל למארט, 1925, עמ' 274, בטלות גם הצעות תיקון, שהוצע אף בזמן האחרון."]