*,  או תְּכוֹן, ש"ז, במגלת סרך היחד —  קביעה1: על פיהם יצא תכון הגורל לכול דבר (סרך היחד, ה ג).  ואלה תכון דרכיהם על כול החוקים האלה בהאספם ליחד (שם שם ה).  אל ימש מאתם איש כוהן ואיש כתכונו ישבו לפניו (שם ו ד).  אל ידבר איש בתוך דברי רעהו טרם יכלה אחיהו לדבר וגם אל ידבר לפני תכונו הכתוב לפניו (שם שם יא).  —  ובמשמ' מדה:  עם מבוא אור ממ[עונתו] בתקופות יום לתכונו (מגי' ההודיות 12 5, ליכט, 172). כול הרכב היוצאים למלחמה עם אנש[י] הבנים סוסים זכרים קלי רגל ורכי פה וארוכי רוח ומלאים בתכון ימיהם מלומדי מלחמה וכו' אנשי חיל למלחמה מלומדי רכב ותכון ימיהם מבן שלושים שנה וכו' (מלחמת בני אור בבני חושך לוח 6, שו' 12-14). כיא כול קיצי אל יבואו לתכונם וכו' (פשר חבקוק 7, שו' 13).  —  ואמר הפיטן:  אלה תיכון תלולים תיקון תחתונים תת תהלות תודה ליי' (ינאי, אלה אחוזת, קרוב' לפסח, זולאי, רסה).