א. תְּכוּנָה
ש"נ, — אוצר שהוכן וכונן1, Schatz; trésor; treasure: בזו כסף בזו זהב ואין קצה לַתְּכוּנָה כבד מכל כלי חמדה (נחום ב י).
1 [משמעותה וגזירתה של המלה יוצאות מענין הכתוב ומהשואת הנאמר על ב. תָּכְנִית שביחזק' כח יב וכו': אתה חותם תכנית (צ"ל תְּכֻנוֹת) וכו' כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו. ועי' ב. תָּכְנִית. על פי הכתוב בנחום יש שמשתמשים במלה היום אף במשמ' כלים ובגדים, שהכלה מביאה אותם מבית אביה, Ausstattung, trousseau.]