תִּכּוּל
°, ש"ז, — תִּכְלָה, קֵץ, ואמר הפיטן: חי מלפנים מלך, ועד תִּכֻּל1 כל מלך הוא לבדו ימלוך (ר"א קליר, אנסיכה מלכי, מלכיות מוסף א ר"ה). תפוחי תכול2 תולעת תתן תקותם בשופר (אסופים, מוס' ר"ה, מחז' איטל' ב, מח:).
1 [כך, או תִּכּוּל, הנקוד במחזורים.]
2 [במחז' איטל' שם נדפס: תבול, וכנראה טעות דפוס היא, וצ"ע.]