*, תוכבר, ש"ז, — גדי צלוי ממֻלא בשר1: ר' ישמעאל קורא אותו גדי מקולס, ר' טרפון קורא אותו תוכבר שתוכו כברו (מכי' דרשב"י בא יב ט-י, אפשטין-מלמד, עמ' 14, וכעין זה במקומות אחרים.)
1 [המלה באה גם בארמ', בתרג' של וחמש צאן עשיות ש"א כה יח: וחמש אען תכברא, וספק הוא, אם נולד השמוש בשם בארמ' או בעבר'. דרשתו של ר' טרפון על כל פנים אין לה מקום בארמ', שאין תּוֹךְ, תָּוֶךְ מצויה בה, בעוד שהמלה בר (הארמית במקורה) שמשה גם בלשון החכמים בעבר'. ואמנם, כדעת רבים, אין דברי ר' טרפון (במ"א: של ר' ישמעאל) כנראה אלא דרשה בשם שהיה קים כך בלשון, ויתכן שלפנינו מלה שאולה מיונ' או רומ', שלא זֻהתה עד כה, או שלפנינו מבטא שבשׂכול מן תרבוכה, משרש רבך, (עי' שם). בבבלי פסח' עד. באה בקצת ספרים הנסחה תוך תוך, ואיננה אלא ט"ס, ועי' גם בדברי רש"י שם. ועי' בערך תָּוָךְ, על הצרוף תוכו כברו.]