ש"ז, סמ' תִּמְהוֹן, — השתוממות, שממון הנפש:  יככה יי' בשגעון ובעורון וּבְתִמְהוֹן  לבב (דבר' כח כח). ביום ההוא נאם יי' אכה כל סוס בַּתִּמָּהוֹן ורכבו בשגעון (זכר' יב ד). —  ובתו"מ, כמו תמיהה: ויתמהמה, תימהון אחר תימהון אמר (לוט) כמה אבוד בכסף וזהב באבנים טובות ומרגליות (מד"ר בראש' נ). — ואמר הפיטן: על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב (תפלת יוה"כ, סדר רב עמרם ב, קעא.)