תְּמוּפָה

*, ש"נ, —  אחד מכנויי המלה תמורה בנדרים: ואילו תנינן מה הוינן מיתני ערפין ערצין ערקין תמופה1 תמרנה תמוקה (ירוש' נדר' א א).


1 [בקונדריס שמעון הדרשן (שרידי ירושלמי, 340): תרופה.]