° 1, ש"נ, —  הִמָּשכות בלא הפסק, התמדה, תדירות: ובל יראה, ל' רגילות ותמידות2 (רש"י, ישע' כו י). והחמישי מלשון הכבד כגון צמידות. על הדבר ותמידות שאינו חוזר ממנו ולא הורד בו (ראב"ח, הגיון הנפש, כ). וכן מסתדרת לנביא גדולת האלהים ויכלתו ורחמנותו וחכמתו וחיותו ותמידותו ומלכותו (ר"י א"ת, כוזרי ד ה). כך היה רגיל (שמעון הצדיק) לאמר ולזה נאמר בזה הלשון (הוא היה אומר) המורה על התמידות (רשב"ץ דוראן, מגן אבות א א). אבל אחר כך פחד (יוסף) אולי ההתמדה תסיתהו כי התמידות יש לו רושם גדול בשנוי והתפעלות (ר"י אברבנאל, בראש' וישב, ויוסף הורד מצרימה). כמו הגלגלים שמציאותם הוא לסבת תנועתם בתמידות (יחיאל מפיסא, מנחת קנאות 18).