°, ת"ז, —  שנעשה תמיד, שנמצא תמיד:  וטובתם אינה תמידית ולא נדיבותם נמשכת (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים פתיח'). והתמידיי הוא הדבר הטבעי שלא ישתנה אבל ילך מהלכו הטבעי על תכונה אחת בלי שום חלוף ושנוי (ר"ש א"ת, פרוש המלות הזרות). שהענינים המקריים אינם תמידיים ולא מאודיים (הוא, מו"נ ב כ). ואחר כך לפקוד רעך אשר הלך עמך בחברה התמידית (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה, הח' הא' במעלות היציריות, 19).  ויתכן כי לתוספות התענוגים והשמחות התמידיים כיון דוד באמרו תודיעני אורח חיים (ר"י אבן לטיף, שער השמים כח, השחר ב, 131). ואמר בן רשד שהוא החיים התמידיים (רלב"ג, מלחמ' ה' א ח).  והשגחת השם עליו תמידית (ר"י בן נחמיאש, פרוש משלי טז ד). והנה צריך שנעזוב הצעקה התמידית (ר"י מסיר ליאון, נופת צופים יב, 39). והחי יתן אל לבו צרותיו ומבוכותיו התמידיות (ר"ש וירגה, שבט יהודה, תחנה בסוף הספר, שוחט, קסד). —  ובנק' גם °תמידה:  וכן נאמר כי מדת המציאות התמידה כשהיא נאותה לדבר וכו' (ר"י א"ת, חו"ה היחוד י). ומהענין הזה משובה נצחת, כלומר תמידה עולמית משקלו נפעלת ועקרו ננצחת (הוא, השרשים לריב"ג, נצח). ובלבד שתהיה הדרך ההיא סלולה ותמידה בימי החום ובימי הקור אבל אם לא היתה תמידה רק תהיה נפסקת בימות הגשמים וכו' (רמב"ם, פאה ב א). שההצלחה היתה תמידה עמך (רד"ק, ירמ' יא יו).