* 1, קל לא נמצא בתו"מ.

— פִע', *תִּמֵּר, פ"ע, — עלה ישר למעלה כדקל, וביחוד בינ' פוע' בצרוף *מתמר ועולה: (הקטרת) של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה עד הקירות ואחר כך פוסה ויורדת למטה, של אלכסנדרין היתה פוסה מיד (תוספת' יUמא ב ו, וכעין זה ירוש' יומא ג ט, שם שקלים ה ב). אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן (רבי, יומא כח:). (העשן) של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן (שם לח.). נתן בה עיקר מעלה עשן היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה (שם נג.). עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים (כתוב' קיא:). הקוצין הללו אינם לא מתנכשין ולא נזרעים, מאליהן הן יוצאים ומתמרים ועולים (ר' חנינא בן פזי, מד"ר בראש' מה). עד שמלך מלכי המלכים הב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור (ר' אליעזר, שם שה"ש, עד שהמלך). (הקטרת) היתה מתמרת ועולה כאשכול עד הקורו' (שם שם, מי זאת עולה). כתאינה הזו ששורשה בארץ ומתמרת ועולה וענפיה יוצאים מכל צד והיא נאה (ר' חנינא בר פפא, פסיק' רב' מא, מא"ש, קעב:; וכעין זה ילק"ש תהל' מח תשנה). — ובסהמ"א: עמוד הענן היה מתמר ועולה (רש"י, במד' ט יח). מה שהשער גדל מתמר ועולה וכו' (תוס' נזיר לט.). וכמו שהעשן בהעלותו תמרתו הוא מתמר ועולת כמקל וכו' (ר"י מוסקטו, נפוצות יהודה מה). — וכפ"י, °תִּמֵּר עשן וכד', העלה אותו בתמור, ואמר הפיטן: שפך בה קטרת ותמר עשן (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוהכ"פ, מבחר השירה העבר', בראדי, לד). סמים לתמר בפנים אותו ישביעו (משלם בן קלונימוס, אמיץ כח, עבודת יוהכ"פ.). תמיד הסדיר ותמר ונרות העלה (שם). רד בחופניו לתוכה שחוקה רשפה פנימה ותימר כחוקה (הוא, אשוחח נפלאותיך, אלבוגן Stud., 130).  לוייך וחסידיך בנועם יזמרו לבושי שרד יתמרו (הוא, מורה חטאים, יוצר יוהכ"פ). מזילים בכי כי לכן הוצרכו מתמרי עשן בחוץ ולא כדת (יוחנן הכהן בן יהושע, אזכר סלה, עבודת יוהכ"פ מחז' איטל' ב, קל.). שרד מלבשים מקריבי אשים אחד עשר פנימה לתמרן (משה בר' בנימין, מתני אחזו, שחרית יוהכ"פ, שם, עט:). 

— קל, °תָּמַר, — כמו פִע', ואמר הפיטן: חנוכם נצור רחמים לכמור זכר שבועה כקטורת לתמור (שמעון בר יצחק, תמים פעלך, יוצר ב ר"ה). אש צר ולא גלם שבת עדי פנה ולפושעים נמנה יום השני לתמור (יוסף ידידיה קרמי, תבל בחכמתו, כנף רננים, כז.).

— פֻע', °תֻּמַּר, בינ' °מְתֻמָּר, — שתמרו והעלו אותו: אשר חסדו עלי הכל כאיד עולה וקיטורה, לרוח כל שמניהו במו ירח, אהלות מר וקנמון וכל אבקה מתומרה (שו"ת הגאונים, גינצבורג ב, 278). יחד ריחק תמר קדש קדשים לתמר אמרתי אעלה בתמר (משלם בן קלונימוס, אודך כי עניתני, יוצר ב פסח). 

— הִתפ', — כמו פִע': שהיה לו לאברהם אילן אחד וכו' ואם היו (האנשים) ראויים האילן היה פושט ענפיו עליהם ומכסה אותם ואם לא היו ראויים האילן היה מתתמר ועולה (אברהם סבע, צרור המור, וירא, יט:). 

— הִפע', °הִתְמִיר, — כמו תִּמֵּר, העלה תימרות: קטרת להתמיר הקדם בשתיית מקדם (קרצו ומזרק הגיש, אלבוגן, Stud., 179).