ש"נ, מ"ר תִּמֹרִים, תִּמֹרוֹת, תִּמֹרֹת1, כנ' תִּמֹרָיו2, — דבר בתבנית של תמר: ואת כל קירות הבית מסב קלע פתוחי מקלעות כרובים וְתִמֹרֹת ופטורי צצים (מ"א ו כ"ט). ויפתח על חלחת ידתיה ועל ומסגרתיה כרובים אריות וְתִמֹרֹת (שם ז לו). וחלונות סביב סביב לפנימה ואל איל תִּמֹרִים (יחזק' מ יו). וחלונו ואילמו ותימרו3 כמדת השער אשר פניו דרך הקדים (שם שם כב). וְתִמֹרִים לו אחד מפו ואחד מפו אל אילו (שם שם כו). ועשוי כרובים וְתִמֹרִים וְתִמֹרָה בין כרוב לכרוב וכו' ופני אדם אל הַתִּמֹרָה מפו ופני כפיר אל הַתִּמֹרָה מפו וכו' מהארץ עד מעל הפתח הכרובים וְהַתִּמֹרִים עשוים (שם מא יח-כ). ויעל עליו תִּמֹרִים ושרשרת (דהי"ב ג ה).