ב. תְּמוּרָה
ש"נ, תְּמוּרָתוֹ, — כמו תָּמָר, תְּמָרָה, עץ הדקל1: אל יאמן בשר נתעה כי שוא תהיה תְמוּרָתוֹ, בלא יומו תמלא וכפתו לא רעננה איוב יה לא-לב. משיב יגע ולא יבלע כחיל תְּמוּרָתוֹ ולא יעלם שם כ יח. ועי' תִּמֹּרָה, תְּמָרָה.
1 [כמבֹאר בפרושו של העורך משנת תשי"ד, ובפרטים נוספים במהדורה האנגלית משנת תשי"ז, אין כאן תמורתו לשון קנין וחליפין אלא צורה במשמ' תָּמָר, בין שצדק הנקוד ובין שיש לנקד כלשון תִּמֹּרָה או תְּמָרָה, והכונה לדקלי שוא, מכזיבים, שאינם נותנים פרי. על כן נאמר במקום הראשון כי בלא יומו תִמָּל (כך צ"ל, ז"א תיבש) תמורתו, וכפתו לא רעננה. ובמקום השני יש לגרס: בָּחִיל (ז"א אילן מבחיל, שאין פרותיו מבשילים) תמורתו ולא יעלם, כלו' ולא יהנה ממנה.]