ש"נ, מ"ר תְּנוּמוֹת, — שֵׁנָה:  אם אתן שנת לעיני לעפעפי תְּנוּמָה (תהל' קלב ד). אל תתן שנה לעיניך וּתְנוּמָה לעפעפיך (משלי ו ד). מעט שנות מעט תְּנוּמוֹת מעט חבק ידים לשכב שם שם י; שם כד לג.  בנפל תרדמה על אנשים בִּתְנוּמוֹת עלי משכב (איוב לג יה). —  ובתו"מ: המפיל חבלי שנה על עיני ותנומה על עפעפי (ברכה לפני השנה, ברכ' ס:). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: לדורש החכמות ועצות ומזמות וגוער בתנומות נשפים ושחרים (דונש, לדורש החכמות, בראש תשובותיו על מנחם, 2). וגזל זכרך מתוך שתי עיני תנומתי  (ר"ש הנגיד, ימהר יום, דיואן, הברמן ב, 102). ואנוד זמן גזל בגזלו בחורותי תנומתי (ר' יהודה גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 124). ובנפול עלי תנומה ותרדמה, תעופף שנת עיני ותדד תנומתי (רשב"ג, ידידי שעו, ביאליק-רבניצקי א, 86).  תדד תנומתי ולא אישן (רמב"ע, תדד, דיואן, ברודי, רכט). ותערב לך תנומה מנשפיו (ר"י הלוי, יחידה, רשות לנשמת, זמורה ג, 634).