*,  או תַּנְוַי, ש"ז, —  כמו תנאי1: דומה שלא נגזרה גזירה אלא על תנוי2 ואין אנו מנודין אלא על תנוי מכי' דרשב"י, בשלח יז יד, אפשטיין-מלמד, 124. — ובסהמ"א: וזה תנוי ממון וקיים הוא תשו' הגא', אסף , 10. ואם השכיר לו שדהו בין בשכירות ובין בחכירות הרי התנוי קיים שם, שם, 25.