1, ש"ז, במקרא רק סמי' תְּנוּךְ, בצרוף תנוך אזן, — בדל אזן, החלק הרך שמסביב לאזן, שהוא חסחוס מכֻסה עור, Ohrläppchen; lobe: ולקחת מדמו ונתתה על תְּנוּךְ אזן אהרן ועל תְּנוּךְ אזן בניו הימנית (שמות כט כ). ויקח משה מדמו ויתן על תְּנוּךְ אזן אהרן הימנית (ויק' ח כג).  ויתן וכו' על תְּנוּךְ אזנם הימנית (שם שם כד). ונתן הכהן על תְּנוּךְ אזן אהרן הימנית (ויק' ח כג). — ובתו"מ: הכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו (נגע' יד ט). — ובסהמ"א, ואמר הפיטן:  פצת תנוך הטו ואל תחטאו (ר"א קליר, אסירים אשר, קרוב' ב פסח). —  ובהשאלה:  אני זר מקהת אם לא אשו לך תנוכי הזמן הרע רצועים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך, הברמן ב, 54).