תֵּעָבוֹן

°, ש"ז, —  תעוב, חסר רצון לאכל1: ועתיקות הלשון והחיך והחוטם ותיעבון וקיא (אלדבי, ש"א ד, הכבד, 84). — ועי' °תְּעִיבָה.



1 [ע"פ לשון הכתוב: כל אכל תתעב נפשם (תהל' קז יח).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים