*, — מלה מסֻפקה, שהבינוה במשמ' גל, כרי, ביחוד ככנוי לערמת האפר המצטברת במזבח ועל ידו, וגם ככנוי למקום הערמה הזאת: החלו מעלין באפר על גבי התפוח ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו כשלש מאות כור1 (תמיד ב ב)2. סידר המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה וראשי הגיזרין הפנימים היו נוגעים בתפוח (שם שם ד). גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה חולצו לתפוח (חול' צ:). הנהנה מאפר תפוח שע"ג המזבח רב אמר אין מועלין בו וכו' (מעי' ט.)
1 [גוזמא קתני (לשון ר"ע מברטינורה, וכן מפרשים אחרים.]
2 [אלה דברי ח. אלבק בפרושו למשנה תמיד ב ב: לפי פירוש רוב המפרשים שתפוח הוא גל של אפר...עלינו להניח שלא סילקו את הדשן בכל יום ועל ידי כך נצטבר ציבור גדול של אפר וכו'. אמנם הרמב"ם פ"ב מהל' תמידין ומוספין הי"ג סובר שבכל יום דישנו את המזבח וכו', וכן היא דעת הראב"ד שם ה"ז, לפיכך הוא שואל, מאחר שבכל יום הוציאו את האפר, מהיכן היה שם תפוח וכו' הלכך מפרש הראב"ד ש"תפוח" הוא טבלה מרובעת גבוהה אמה וכו'. וכזה בתשובות הגאונים, הוצאת הרכבי עמ' 24: תפוח כלי הוא כמה ששנינו תפוח היה אצל המזבח וכו', ע"כ.
ואמנם קשה לראות משמ' כזאת כהתפתחות השם תַּפּוּחַ (העץ ופריו), ויתכן שמלה אחרת לפנינו, שאף צורתה לא נשתמרה בדיוק, עד שנתערבבה במלת תַּפּוּחַ. ואולי יש לשים לב לכך כי בא בארמ' שבתו"מ ובסור' תפיא, ובמ"ר תפותא, במשמ' מוקד (עי' תֹּף, תֹּפֶת, הערות), עד שאפשר היה לגזר מזה בעבר' מ"י תַּפְיָה בהוראה זו, ולקרא מלה זו בטעות תפוח. בארמ' ובסור' קשורה המלה הנזכרת בשרש תפא, תפי, הבא כתרגום של שָׁפַת בעבר'. וצ"ע.]