פ"י, תָּפַרְתִּי, לִתְפּוֹר, יִתְפְּרוּ, — קלע1 וחבר עלים או קטעי עור וארג יחד ליריעה או ללבוש,  verflechten, (znsammen)nähen; enlacer, coudre; to interlace, sew (together): וַיִּתְפְּרוּ עלה תאנה ויעשו להם חגרת (בראש' ג ז). שק תָּפַרְתִּי עלי גלדי (איוב יו יה). עת לקרוע ועת לִתְפּוֹר (קהלת ג ז). — ובתו"מ: והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות (שבת ז ב). משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין וכו' אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור (ביצה א י). אין לוקחין מיד הרועין לא עיזים ולא גיזין ולא תלושין של צמר אבל לוקחין מהם תפורין (תוספת' ב"ק יא ט). על ידי שהיא מתרת את התפור (ירוש' שבת ו א). הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד (שם פסח' ד ז). שיהו כותבין בעורות וכותבין בדיו וכו' ודובקין בדבק ותופרין בגידין (שם מגי' א יא). כיון דתפרו מבפנים הוה ליה מנעל (שבת ס:) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו (יבמ' קב:). קרע הבא בב' שיטין יתפור, בשלש אל יתפור (מנח' לא:).  שמא יקרע סדינו בתוך ג' ויתפרנו (שם מ:). ולא כותבין על גבי מטלית ולא תופרין במקום הכתב (מס' ס"ת ב יב). — *ותפר ככר לחם, חבר את חלקיה אחר שנפרסה: תפרה בקיסם מערבין לו בה (ערוב' פא.). — *ואף על נוזלים: נפל (רֹק) למים, תפור טמא, נמחה אם בטל טעמו ומראיו טהור, אם לאו טמא (תוספת' טהר' ה א). — ואמר המשורר: בקרוב תתפרו צדי קרעי (ר"ש הנגיד, עלי מה אקרעה, דיואן, הברמן ב, 100). תְּפֹר עצל קצות ציה במדבר כמו יתפור אנוש שפתי קלעים (רמב"ע, ענק ט, ברודי, שצב).

— פִע', תִּפֵּר, במקרא רק בינו' מְתַפְּרוֹת, — כמו קל: הוי לִמְתַפְּרוֹת כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות וכו'2 (יחזק' יג יח). — ובסהמ"א: והעד על זה שיאמר צמיד פתיל עליו ור"ל כלים שהם בתוך קפות מתפרות (ר"א קראי, גן עדן, טמאת מת ד, קכג:). 

— נִפע', *נִתְפַּר3 — חֻבר בתפירה: כותבין תפילין וכו' ונכרכות בשערן ונתפרות בגידן (שבת קח.). אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה ולא נתפרין בגידן ולא נכרכין בשערן (סופרים א א). — ובהשאלה, התאחד, התחבר, ואמר הפיטן: ראוים לענש וזהר בסדר להתפר (ר"א קליר, קצובה, קרוב' שקלים).