ב. תָּקַף
° 1, פ"ע, תקפה תקופה, — באה, חלה: החודש אשר ישועות בו מקיפות החוסים בו מתקיפות ומנו מתחילות ותוקפות וועד ראש לארבע תקופות (ר"א קליר, ראשון אמצת, שבעתא לפרשת החדש).
— הִפע', °הִתְקִיף, פ"ע — כמו קל: החוסים בו מתקיפות ומנו מתחילות ותוקפות וועד ראש לארבע תקופות (ר"א קליר, ראשון אמצת, שבעתא לפרשת החדש).
1 [ע' בהערה לשרש.]