פ"י, תִּתְקְפֵהוּ, יִתְקְפוֹ, — התנפל והתגבר על זולתו, angreifen; assaillir; to attack: תִּתְקפֵהוּ לנצח ויחלך משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ). יבעתהו צר ומצוקה תִּתְקְפֵהוּ1 כמלך במקור נדפס 'כמלג' עתיד לכידור (שם יה כד). ואם יִתְקְפוֹ האחד השנים יעמדו נגדו (קהלת ד יב). — ובתו"מ: וצריך לתקפו (את הגר) במים (יבמ' מו.). שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה שניהם אנוסים וכו' שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה (שם נד.). תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה של חבירו ואמר שלי הוא (ב"ק קיב:). שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי הוא (ב"מ ג.). תקפו כהן מוציאין אותו מידו (שם ו:). התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה (שם סד:). — *ותקפה עליו משנתו, שכח את משנתו (קשתה ממנו משנתו): כל השוכח דבר ממשנתו וכו' יכול אפילו תקפה עליו משנתו (אבות ג ח). — *ותקף עליו יצרו: שלשה הן שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו, יוסף דוד ובועז (ר' יוסי, מד"ר ויק' כג). — *ותוקף את חברו בדין: התוקף את חבירו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך למקום הוועד (סנה' לא:). — ובסהמ"א: שהיה יצרן תוקפן על עריות (רש"י, סנה' סג:). ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע (הוא, שם קג.). תקפתו (הבהמה לרועה) ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה (רמב"ם, שכירות ג ט). המתכוין להנאת תענוג לבדו יצרו תקפו ומזריע במהירות (ר' יוסף בן נחמיאש, משלי יט ב). היו שניה' אדוקי' בה ותקפה האחד מחבירו בפנינו (טור חו"מ קלח). התוקף בספינתו של חברו או בשאר מטלטלי ועשה בה מלאכה וקלקלה (שם שסג). היא האשה וכו' מהרה קל תקפה יצרה הכרוך עליה כנחש לתת דודי בעצתך טובה (ש. פפנהיים, ד' כוסות, כוס ביד ה' א). — °ותקפה חִבּתן עליהן: אחר שנתקשרו בה מעצמן תקפה חיבתן עליהן (רש"י, סנה' סג:). — °ותוקפי עברות, במשמ' כובשי עברות: אז איתם אלו תוקפי עבירות כמה דאת אמר איתן מושבך (שו"ט יט, וכעין זה ילק"ש תהל' תרע"ז). — °ותקפה עליו ידו, נהגו בו ביד קשה: ויד האומות עלינו תקפה וכובד האבן ונטל הטחול וכבד משתיהם עלינו (רש"ט פאלקירא, המבקש, זוסמנש, יב). — °ותקף את פלוני לדין: ראובן שתקף שמעון לדין (שערי תשוב' מהר"מ מרוטנברג סג). — ואמרו משוררים ופיטנים: ואמאסה כלנה הכי לעצור הונם ידיהם תוקפות הויות (ר"י אלחריזי, תחכ' קאמינקא, 458). שיפר הבת במשבצות זהב מלובשת וכו' תקף לשלחה כי בחפזון מגורשת, לחומצת בצק לא הספיק מלשת (אמהות עת, זולת לנשואין, מחז' ויטרי, תפב).

— הִפע', התקיף, — צורה מסֻפקה בכתיב שבמקרא: באשר הוא אדם ולא יובל לדין עם שהתקיף2 ממנו (קהלת ו י). — ובסהמ"א במשמ' של בנין קל3: והתקיפו עליו באתקפות מחוורות ששוברין דבריו ולא מצא מהן מנוס (נסים גאון, ברכות יט:). מצינו מתקיף שאינו מקשה לשום אדם רק לעצמו שהיה תמיה בעצמו על דבר משנה וידע שהוא אמת אלא מתמיה לדעת טעמיה (לשון למודים ש ג, לאו הניתוק, הכריתות קסה, אמשט' מו.).

— נִפע', °נִתְקַף, — שתקפו אותו, ואמר הפיטן: נעלץ צועד נאמן עד נוטרים מועד נתקפים מהמעד (אל נשא, יוצר לשבת בראשית). בשרפים לאלפים בחיל כבד מאד נתקף (רשב"ג, שנאנים שאננים).

— פִע', °תִּקֵּף — חִזק, אִמץ: מי שאתה רוצה לעשות צדקה עמו אתה מגביהו ומתקפו כהררי אל (רש"י, תהל' לו ז).