תֵּקַע
ש"ז, — תקיעה בשופר: הללוהו בְּתֵקַע שופר הללוהו בנבל וכנור (תהל' קנ ג). — ובסהמ"א, תקע כף, כמו תקיעת כף: ערבני, בתקע כף להתווכח יחד כמו מי הוא מאלה לידי יתקע וייטיב לו (רש"י, איוב יז ג)1.
1 [בלשון ימינו נוהג תֵּקַע במשמ' זיז שבכלי הנתקע לתוך שֵׁקַע שכנגדם, לשם חבור הזרם החשמלי.]