פ"י, וְתָקַעְתִּי, וּתְקַעְתִּיו, תָּקַעְתָּ, תָּקַע, וּתְקַעְתֶּם, תָּקְעוּ, תֹּקֵעַ, וְהַתֹּקֵעַ, תֹּקְעִים, תֹּקְעֵי, בְּתֹקְעֵי, הַתְּקוּעָה, וְתָקוֹעַ, וְכִתְקֹעַ, לִתְקוֹעַ, תִּקְעוּ, וַתִּתְקַע, יִתְקָע, וַיִּתְקַע, וַיִּתְקָעֵהוּ, וַיִּתְקָעֶהָ, וַיִּתְקָעֵם, תִּתְקְעוּ, יִתְקְעוּ, יִתְקָעוּ, וַיִּתְקָעוּ —  נעץ בחזקה: einschlagen; enforcer; to drive in, וביחוד בשמושים כגון תקע חרב (בגוף זולתו), ותקע יתד (באדמה) וכד': וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו וַיִּתְקָעֶהָ בבטנו (של עגלון) (שופט' ג כא). ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט וַתִּתְקַע את היתד ברקתו (שם ד כא). ויקח (יואב) שלשה שבטים בכפו וַיִּתְקָעֵם בלב אבשלום (ש"ב יח יד). — ותקע (חוטים, שערות) ביתד האורגים כדי לקבע אותם במקומם: ויאמר אליה (שמשון לדלילה) אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת. וַתִּתְקַע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את היתד הארג ואת המסכת (שופט' יו יג-יד). — ובשמוש שבתמונה, תקע את פלוני יתד: וּתְקַעְתִּיו יתד במקום נאמן (ישע' כב כג). —  ובקצור, לשון תקע אהל, במק' תקע יתדות אהל, נטה אהל: וישג לבן את יעקב ויעקב תָּקַע את אהלו בהר ולבן תָּקַע את אחיו בהר הגלעד (בראש' לא כה). אליה יבאו רעים ועדריהם תָּקְעוּ עליה אהלים סביב (ירמ' ו ג). —  ותקע (כף), לערבות: בני אם ערבת לרעך תָּקַעְתָּ לזר כפיך (משלי ו א). רע ירוע כי ערב זר ושנא תוֹקְעִים1 בוטח (שם יא יה). אדם חסר לב תֹּקֵעַ כף, ערב ערבה לפני רעהו (שם יז יח). אל תהי כְתֹקְעֵי כף בערבים משאות (שם כב כו). — ותקע כף (זולתו), כמו מחא כף, כתנועת שמחה, אף בשמחה לאיד על פלוני: כל שמעי שמעך תָּקְעוּ כף עליך (נחום ג יט). כל העמים תִּקְעוּ כף, הריעו לאלהים בקול רנה תהל' מז ב . — ותקע האלהים את הארבה הימה: ויהפך יי' רוח חם חזק מאד וישא את הארבה וַיִּתְקָעֵהוּ2 ימה סוף (שמות י יט). —  ותקע את גוית פלוני או את גלגלתו במקום: וישימו את כליו בית עשתרות ואת גויתו תָּקְעוּ3 בחומת בית שן (ש"א לא י). וישימו את כליו בית אלהיהם ואת גלגלתו תָקְעוּ3 בית דגון (דהי"א י י). — ותקע בכלי מכלי הנשיפה, תקע את אויר נשימתו לתוכו לשם השמעת קול, blasen; sonner; to blow, כגון ותקע (ב)חצוצרה: עשה לך שתי חצוצרת וכו' וְתָקְעוּ בהן וכו' ואם באחת יִתְקָעוּ ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל (במד' י ב-ד). ובני אהרן הכהנים יִתְקְעוּ בחצצרות (שם שם ח). וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וּתְקַעְתֶּם בחצצרת (שם שם י). — ועי' חצצרה. — ותקע בשופר, תקע בשופרות: ושבעה הכהנים וכו' עברו וְתָקְעוּ בשופרות וכו' והחלוץ הלך לפני הכהנים תֹּקְעֵי4 השופרות והמאסף הלך אחרי הארון הלוך וְתָקוֹעַ בשופרות (יהו' ו ח-ט, וכעין זה שם שם יג). ורוח ה' לבשה את גדעון וַיִּתְקַע בשופר ויזעק אביעזר אחריו (שופט' ו לד). ושאול תָּקַע בשופר בכל הארץ לאמר ישמעו העברים (ש"א יג ג). וַיִּתְקַע יואב בשופר ויעמדו כל העם ולא ירדפו עוד אחרי ישראל (ש"ב ב כח). וַיִּתְקַע (שבע בן בכרי) בשופר ויאמר אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי איש לאהליו ישראל (שם כ א). וראה (הצופה) את החרב באה על הארץ וְתָקַע בשופר והזהיר את העם (יחזק' לג ג). ואדני ה' בשופר יִתְקָע והלך בסערות תימן (זכר' ט יד). — ובהשמטת ב היחס, בלשון השירת והנבואה, תקע שופר: כנשא נס הרים תראו וְכִתְקֹעַ שופר תשמעו (ישע' יח ג). שאו נס בארץ תִּקְעוּ שופר בגוים קדשו עליה גוים (ירמ' נא כז). תִּקְעוּ שופר בגבעה חצצרה ברמה (הושע ה ח).  תִּקְעוּ  שופר בציון קדשו צום קראו עצרה (יואל ב יה). תִּקְעוּ בחדש שופר בכסה ליום חגנו (תהל' פא ד). —  ותקע בְּתָקוֹעַ, עי' תָּקוֹעַ. —  ותקע תרועה, הריע בשופר בתקיעות תקיעות מרֻבות5: וּתְקַעְתֶּם תרועה ונסעו המחנות החנים קדמה, וּתְקַעְתֶּם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים תימנה תרועה יִתְקְעוּ למסעיהם (במד' י ה-ו). — ובמגלות מדבר יהודה: ואחר יתקעו להם הכוהנים בחצוצרות המשוב וכו' ותקעו הכוהנים בחצוצרות המקרא וכו' ותקעו הכוהנים בחצוצרות קול מרודד וכו' ותקעו להם הכוהנים תרועה שנית וכו' (מלחמת בני אור בבני חשך, דף 8, שורות 7-2, ידין, 306). — ובתו"מ: תוקע יתד באמצע ומקיף לה (לשדהו) ארבעה סהרים מארבעה רוחותיה (תוספת' שבי' ב טו). מעשה בשני כהנים שהיו (שוין ו)רצין ועולין בכבש דחף אחד מהם את חבירו לתוך ארבע אמות נטל את הסכין תקע לו בלבו (שם יוה"כ א יב; וכעין זה שם שבו' א ד;ספרי במד' קסא; ירוש' יומא ב ב; יומא כג.). מסמר שהוא מעלה ומוריד בו קנה לבסיס טהור וכו' תקעו חיבור לטומאה (תוספת' כלים ב"מ א ח). לזגג שהיה בידו קופה מליאה כוסות ודייטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות הקופה היה מביא יתד ותוקעה ותולה עצמו בה (מד"ר בראש' כה). — *ותקע, במשמ' תקע בשופר: ועמדו שני כהנים וכו' ושתי חצוצרות בידיהן, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו, הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו, היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח (סוכה ה ד). בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים (ר' יהודה, ר"ה ג ה). התוקע לתוך הבור וכו' אם קול שופר שמע יצא (שם שם ז). יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין (שם ד א). ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבא תוקעין וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד (שם שם ב). סדר ברכות אומר אבות וכו' ואינו תוקע, קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע (שם שם ה). אין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו (שם שם ח). יום טוב שחל להיות בערב שבת תוקעין ולא מבדילין, במוצאי שבת מבדילין ולא תוקעין (חול' א ז). — *ובגרימת נזק על ידי תקיעת שופר וכד': תקע באזנו וחרשו פטור אחזהו ותקע באזנו וחרשו חייב (קדוש' כד:). — ובהשאלה אף *תקע תרנגול ושבר כלי בקריאתו: תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם וכו' סוס שצנף וחמור שנער ושברו כלים וכו' (שם שם; וכעין זה ב"ב יח:). — *ותוקעי קרנות: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנת היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות (ירוש' תענ' ד ח). — *ותקע לחברו, הכהו מכת אגרוף6: התוקע לחברו נותן לו סלע וכו', סטרו נותן לו מאתים זוז וכו' (ב"ק ח ו). — ובצרוף לא ברור כל צרכו, *תקע לבו לאביו שבשמים: ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים וכו' ולמה נקרא שמו אשחור שהשחירו פניו בתעניות, אבי שנעשה לה כאב, תקוע שתקע לבו לאביו7 שבשמים (מד"ר שמות א). — *ותקע עצמו לדבר הלכה: רע ירוע כי ערב זר [ושנא תוקעים בוטח], רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה, מקבלי גרים כר' חלבו דאמר ר' חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור, ערבי שלציון דעבדי שלוף דוץ, תוקע עצמו לדבר הלכה, דתניא רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה וכו'8 (יבמ' קט:, וע' ילקוט שמעוני ב תתרעד). — ובתפלה: תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו (ברכה עשירית בתפלת ש"ע הנקראת קבוץ גליות)9. —  ובסהמ"א: שתי קרניו של איל של שמאל תקע בו הקב"ה על הר סיני וכו' ועתיד לתקוע בו לעתיד לבא בקבוץ של גליות (פד"א לא.). לא ישיח לא התוקע ולא הצבור בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד וכו' זה שתוקע כשהן יושבים תוקע על סדר הברכות (שו"ע או"ח תקצב). — °ותקע מסמרות: מסמרות שמחזיקין בהן התקרה העשויין לתקוע אותו בעצים אינן מקבלין טומאה, וכן המסמרות שתוקעין אותן בכותלים לתלות בהן (רמב"ם, כלים י א). — °ותקע תורתו בלב פלוני, במשמ' החדיר בו את תורתו: חזרו (העם) ואמרו, משה בשר ודם עובר, כך תלמודו עובר וכו', הלואי יתקע תורתו בלבנו כמות שהיה, אמר להם אין זו עכשו, לעתיד לבא הוא שנאמר נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה (ילק"ש שה"ש תתקפא). — ואמר המשורר: מכין בצלעותי מכון שבתו ועל לחות לבבי אהלו תקע (רשב"ג, לבי באימת אהבה, ביאליק-רבניצקי א, 83). שחקים רקע ארקים תקע ניצוץ בקע (הוא, שם ב, 130). — °ותקע לבו של פ', במשמ' נקפו לבו, בחרטה: ויחר אף אלכסנדר וישלך עליו אבן ויפגע בו וימות ואחרי כן תקע לב אלכסנדר, אמר אולי אמת היה דברי זה (יוסיפון, גינצבורג, עח). — °ותקע עיניו, התאמץ לראות: ומרוב תקע וקבע עמידת העינים של אדם התוקע וקובע ומעמידם לראות וכו' (שבתי דונולו, פרוש ספר יצירה א). כי מרוב איחור הראווה יתקע העינים וכו' שיקבע ויתקע ויעמיד את עיניו להביט (הוא, שם). 

— בינ' פָע', תָּקוּעַ, — שתקעו אותו, יתד תקועה: ביום ההוא נאם ה' תמוש היתד הַתְּקוּעָה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה (ישע' כב כה). — ובתו"מ: תני תקועים חיבור לטומאה ולהזייה, קבועים חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה (ירוש' שבת יב יא). נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בלבו אין עורפין (שם סוטה ט ב). — *ותקוע אצל פלוני, רגיל ומצוי אצלו: אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע, אמר לי אצל ר' יוחנן, ור' יוחנן אצל מי, אצל ר' ינאי וכו' (ר' זירא, ב"מ פה:). — ובסהמ"א: לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק (רש"י, במד' כד כא). מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר ש"מ הר ההר תקוע בים וההר גבול צפוני לא"י הוא (הוא, גיט' ח.). ויכנס המורא והאהבה תקועים בנפש כל ימי חייו (ר"י א"ת, כוזרי ד ה). ויבקש הזרע ההוא כמו המעשה ההוא לחכמה הנפלאה התקועה בו, הנקראת אצלם טבע (הוא, שם ה י). ואם נעקרה אפילו צלע אחת וחצי חולייתה עמה שהצלע תקועה בה הרי זו טריפה (רמב"ם, שחיטה י ב).  אשה ראשונה שאדם בועל אהבתו תקועה בלבו עולמית (חזקוני, בראש' כט ל). — ואמרו משוררים: זמן בוגד כמו חצים תקועים בגמלו רע לכל מטיב כמותך (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבות, בן תהלים, הברמן ב, 53). אני שותק ושמע מעשי עד למרחוק בשופרות תקועים (הוא, שם 54). קנינך יתדות גבעות בתכל תקועות באונך, ושבע רקיעות באויר קבועות בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך, שער השיר, 20). 

— נִפע', נִתְקַע, יִתָּקַע, יִתָּקֵעַ, נִתקע שופר, נתקע בשופר, — הריעו בשופר: והיה ביום ההוא יִתָּקַע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם (ישע' כז יג). אם יִתָּקַע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג ו). — ונתקע כערב ליד זולתו, במשמ' קבל ערבות על עצמו: שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יִתָּקֵעַ10 (איוב יז ב). — ובתו"מ, גם במשמ' ננעץ, נכנס: ולפי שגנב (אבשלום) ג' לבבות, לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל וכו' ולפיכך נתקעו בו ג' שבטים (סוטה א ח). נפל מן הגג ונתקע (ביבמתו) חייב בארבעה דברים וביבמתו לא קנה (יבמ' נד.). *ובמשמ' ארע לו לאדם, בא לידי: אוי לו לדור שכן נתקע, אוי לו למי שעלתה בימיו כך (תענ' כד.). — *ונתקע תלמוד תורה בלבם: בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלהיך נתקע תלמוד תורה בלבם והיו למדים ולא היו משכחין (ר' יהודה, מד"ר שה"ש, ישקני מנשיקות פיהו). — ובסהמ"א: שרשרת, לשון שרשי אילן המאחזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ (רש"י, שמות כח כב). אשריך שנתקעת לתוקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם (הוא, במד' כד כב). וכשחיה נופלת בראשו אחד מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת המצודות מתקלקלות כולן וראשו השני נתק ממקום שנתקע (הוא, ביצה כד:). דכיון דשלא מדעת נפל כגון מן הגג על הבהמה אע"פ שנתקעה צפרנו בגבה אין משליך בה ארס (הוא, חול' נג.). — ואמרו פיטנים: בטרם הרים הטבעו זויות עולם בי נטעו הררי ישראל בי נתקעו הררי עד בי נתידעו (ר"א קליר, ובכן ה' קנני ראשית דרכו, יוצר ליום א שבועות). וקרא אל האין ונבקע ואל היש ונתקע ואל העולם ונרקע (רשב"ג, כתר מלכות). 

— הִפע', *הִתְקִיעַ, — עמד על התוקע וקרא לפניו את סדר התקיעות שיתקע: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל (ר"ה ד ז). — ובסהמ"א, גם כמו תקע, קבע: שערי רקיע בו מאורות התקיע וממנו זורחים במקומם להשקיע (שערי שמים, תחנה לעשי"ת יום ב'). לפת רקיע ועץ פרי התקיע מאורות הבקיע (רשב"ג, מי כמוך שחקים רקע, ביאליק-רבניצקי ב, 130). 

— פִע', *תִּקַּע, — כמו קל, תקע בשופר: סימן היה למשה בענן, אימתי היה מסתלק, כיון שהיה רואה אותו מסתלק היה אומר קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו וגו' והענן מסתלק, היו כלן מתקעין ליסע11 ומיישבין את כליהם וכו' (תנחו' במד' יב).