תְּרוּמִיָּה

ש"נ, — כמו תרומה: והיתה לכם תְּרוּמִיָּה1 מתרומת הארץ קדש קדשים אל גבול הלוים (יחזק' מח יבׂׂ). — ובסהמ"א מקום שישכון שם יהיו נכרין מעשיו אחרי מותו וחכמתו ומדות תרומיותיו (רש"י, קהלת יא ג). — ואמר הפיטן: אמר השכם והערב כנף ארץ אֹם תרומיה, אל מלך נאמן שמע ישראל פה פציה (ר' נתנאל מקינון, י"ה מן הקר"ן שירי היחוד והכבוד, הברמן, ע"ה). — ואמר המשורר: אבא חסן תרומית נדיבים ובן ראשים ואנשי שם וטובים (ר"ש הנגיד, אבא חסן, דיואן, הברמן ב, 15). לו היגונים אמשל בם כמשלם בי, בלב אנוש בגד שמתים תרומיה (רשב"ג, גפן שתולה, ביאליק־רבניצקי א, 131). — °ובמש' הרמה וגאוה, ואמר המשורר: ואל תדאג בעת ירים אויל ראש, תרומית אויל ראשו מסירה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, דיואן, הברמן א, 13). — °ובמשמ' התרוממות, הרמת הגוף לקום, ואמר המשורר: הבמות פליליה ומקבר תרומיה (הוא, הבמות, שם ב, 128)



1 [רש"י רואה בשם תרומה שה"פ, ובתרומיה תאר השם, וז"ל: תרומה היא שם הפרשה, תרומיה מפורשת, והיתה לכם הרצועה הזאת מפורשת מתרומת הארץ מן התרומה הגדולה שהותרמה מן הארץ, ע"כ. ומעין זה רד"ק: תרומיה שם תאר בפלס תחתיה שלישיה. ולפי זה השתמשו בסהמ"א בתה"ש תְּרוּמִי, כגון מדות תרומיות. ואמנם בקצת כתבי יד בא תְּרוּמָה, ולדעת כמה מן החדשים כך עקר.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים