תֵּרוּךְ
* 1, ש"ז, בתו"מ רק מ"ר תירוכין, — כמו גֵּרוּשִׁים: גופו של גט, הרי את מותרת לכל אדם, ר' יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין2 ואגרת שיבוקין וגט פטורין וכו' (גיט' ט ג). — ובסהמ"א גם מ"י, תרוך: ויורש, כתרגומו ותריך, שתיבת ריש משמשת שתי מחלקות, לשון ירושה ולשון הורשה, שהוא טירוד ותירוך (רש"י, במד' לב לט).
1 [המלה שאולה מן הארמ', שבא בה תרך (עי' שרש זה) במשמ' גרש, וע' בדגמה המובאת לקמן מדברי רש"י.]
2 [אמנם באים כאן הצרופים העברים ספר תירוכין וכו' בתוך מאמר שבארמ'.]