תַּרְתַּק

במקרא רק בהפסק תַּרְתָּק — שם של אל, או של אלה, שעם הָעַוִּים עבדו אותו1: והעוים עשו נבחז (נ"א נבחן) ואת תַּרְתָּק והספרוים שרפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים (מ"ב יז לא). 



1 [אף על פי שגם בשבעים בא השם באותה צורה, Θαϱϑαχ, אין לסמך על דיוק הכתיב הזה של שם האל הזר הזה הנזכר רק כאן במקרא. ואמנם השוו חוקרים שמות של אלהים בעילם (כגון פ. הומל: דיר-תק, אם קריאה זו נכונה, ברשימת אלהי עילם) או ביון (כגון Atargate, Derketr, Targate), אבל לפי הענין הכונה לאליל שעבדוהו בני שם בבבל בתקופת גלות יהודה, כעדות הצרופים אדרמלך (כלומר, בזכר: אדד-מלך) וענמלך (כלומר, בנקבה: ענת-מלך). ויש שגורסים במק' עשו נבחז ואת תרתק (עי' במלונו של קֶהלר): עשו מזבח, ולפי זה אפשר שצ"ל: עשו מזבח לאתתרתק, ובמקרה זה אפשר שלפנינו שם מרכב כגון אתתרת. בהבנת אתתרת במבטא ארמי של האשור' אשתר(ת), שהיא תמורת עשתרת בעבר'. ואפשרות זו מסתברת יותר.]

חיפוש במילון: