ש"ז, במקרא תמיד הַתִּרְשָׁתָא1 — תאר של נציגה היהודי של מלכות פרס, הממֻנה על עניני דת, א) ללא קריאת שם: ויאמר הַתִּרְשָׁתָא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ותומים (עזרא ב סג וכעין זה נחמיה ז סה). הַתִּרְשָׁתָא נתן לאוצר זהב דרכמנים אלף מזרקות חמשים כתנות כהנים שלושים וחמש מאות (נחמ' ז ע). — ב) כתארו של נחמיה: ויאמר נחמיה הוא הַתִּרְשָׁתָא ועזרא הכהן הספר והלוים וכו' (שם ח סט). ועל החתום שרינו לוינו לוינו כהנינו, ועל החתומים נחמיה הַתִּרְשָׁתָא בן חבליה וצדקיה ( (שם י א-ב).