* 1, ת"ז, — כמו תָּשׁוּשׁ, חלש, schwach; faible; weak: חותל שהוא מלא גלעינים אם מכונסות ברובן אם מפוזרות ברוב כל פרידה ופרידה, מה ופליג כאן בבריאות וכאן בתשות (ירוש' שבת א יא). ואיילה זו תשה והיא מתייראה מן החיה (מד"ר בראש' יב, תיאודור, 107). ד"א תשוקתו, תשים אנו ואפילו שאנו תשים אנו מקוים לישועתו של הקב"ה (שם שם כ). קול יי' בכח קול יי' בהדר, אמר ר"ח בר ר"ח לבחורים קול ה' בכח, לתשים2 קול ה' בהדר (מד"ר במד' י). — ואמר הפיטן: העקוב רב והסתת תש מלעקר, הדבר עליך, כליות חוקר ומבקר (תוחלת ישראל, סליח' ב עי"ת)3.
1 [בעקר בינו' מן א. תַּשׁ, ועי' בהערה שאחר זו.]
2 [אמנם במד"ר שה"ש ה יו בא במאמר זה: לתשישים (לא לתשושים, כדעת יסטרוב), ומתנות כהנה מבאר: תשישים תששי כח ע"כ, אבל למעשה, בנגוד אל בחורים אפשר שדוקא ישישים (כלו' זקנים, קשישים) הוא המכֻון, כי חלֻקה זו של כח לחוד והדר לחוד יסודה בלי ספק בלשון הכתוב במשלי ב כט: תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה.]
3 [בתהלים נ כ נאמר: תֵּשֵׁב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי. ואמנם לדעת רבים יש לצפות, במק' הפעל תשב, לש"ע במשמ' גנאי וכד', ועל כן אף הציע פרד. דליטצש, על יסוד האשור' תֻשֻׁ, שקר, כזב, להניח כאן גם בעבר' שם כגון תֹּשׁ באותה משמ', ואין זה מסתבר. ואכן, אפשר שכונת הכתוב לאמר: בֹּשֶָת (במק' תשב) באחיך תדבר, וצ"ע.]