ש"נ, במקרא רק בסמ', בצרוף תְּשׂוּמֶת יד1: נפש כי תחטא ומעלה מעל ביי' וכחש בעמיתו בפקדון או בִתְשׂוּמֶת יד או בגזל או עשק את עמיתו (ויק' ה כא). — ובסהמ"א, ואמר הפיטן: ועל חטא שחטאנו לפניך בתשומת יד (ינאי, על חטא, קרוב' לימים נוראים, זולאי, שחר). — וגם בנפרד, °תשומה, במשמ' הנחה: ואמר נשחיתה במקום נשימה כי התשומה הזאת היתה השחתה (רד"ק, ירמ' יא יט). והנפעל וימסרו מאלפי ישראל, (במדבר לא ה) ענינם ענין הנתינה בכל לב והתשומה ברשות אחר בן וכו' (רד"ק, שרשים, ערך מסר). וכבר מצאנו בזה השורש גם כן העלול העי"ן ענין התשומה וההנחה (ר"ש א"ת, מו"נ א סז). והנה יעמוד תשומת כלי המציצה אצל העקב אשר באחת משני החליים (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה, הנתיב הרביעי). וישם שם את האדם אשר יצר, אין ענינו תשומת מקום וכו' (יין לבנון זכות אדם). — °ותשומת עלילות: לא ישים בי אך הריב של תוכחת פשעיי ולא תשומת2 עלילות (רש"י, איוב כג ו). — °ותשומת שוא: כי תינוק קטן היה יודע להשיב ולומר וכו' שהיתה בחינה זו תשומת שוא (ר"א מודינא, ארי נוהם, ב כג). — °ותשומת הפֹעַל על יד השם במשפט וכד': מאמר בעלה המחייבת לתשומת הפועל והסבה בו וכו' המאמר על העלה המחייבת לתשומת מלת הטעם והצורך המביא אליו (ר"י א"ת, הרקמה שער א, וילנסקי לב וכו'). — °ותשומה במשמ' קביעה: כי איננו בטבע כי אם בתשומה (ספר המדות לאריסטו ה"ו). — ואמר המשורר: ינעם לי פעלך בהענק והעבט ותשומת יד כל משה כספה וכו' החזקת תמוטת3 יד ומחזקת במבושי איש (רשב"ג, אלהיך אש אוכלה, ביאליק-רבניצקי ו, 52-51). אהה הרעל ברוש גאה ואדיר ועץ נחמד יפה מראה וקומה וגבר בין מתי ארץ ואכן לנפשו עם בני עליון תשומה (רמב"ע, חרדה לבשה, שעה"ש, 67).