אורי שהם נולד בקיבוץ גבת בי׳ באדר ב׳ התרפ״ט, 22 במארס 1929 להוריו ישראל שהם (פרלוב) מן העיירה לאישן שליד פינסק ולחווה שהם (בייגלמן) מן העיר אומן. שניהם היו ממייסדי הקיבוץ שבעמק יזרעאל. אורי למד בבית הספר היסודי המשותף ברמת דוד ובבית הספר התיכון (כיתות המשך) בגבת. בשנת 1947 התגייס לצה"ל ושירת במלחמת העצמאות בגדוד 89 שהיה גדוד ג’יפים בפיקודו של משה דיין וכונה “גדוד הקומנדו” של חטיבה 8, שמפקדה היה יצחק שדה. הוא השתתף בין השאר בכיבוש רמלה-לוד וכיבוש משטרת עירק-סוידאן (היום מצודת יואב). את שירותו הצבאי המשיך במילואים כקצין קישור לאו"ם ואחר כך כקצין חילוץ בהג"א. בשנת 1948 התחתן עם רות ברסלר. לאחר מלחמת העצמאות חזר לקיבוץ. בשנת 1953 היה ממקימי קיבוץ יפעת לאחר הפילוג בתנועה הקיבוצית. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בקיבוץ דגניה ב', שם שימש מורה לגיאוגרפיה ולספרות בבית הספר התיכון בבית ירח. בשנת 1960 עבר עם משפחתו לכפר גלים (פנימייה ובית ספר תיכון חקלאי ליד חיפה), שם גר ושימש מורה לתנ"ך, ספרות וכמחנך. לאחר המעבר לכפר גלים החל ללמוד ספרות ומקרא במכון האוניברסיטאי של חיפה (לימים אוניברסיטת חיפה). ובמחצית שנות הששים השלים את התואר הראשון. הוא המשיך לימודיו לתואר שני בספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב (1971) ודוקטורט (1978). עיקר התעניינותו היה בדיוקן האדם החילוני הצומח על אדמת הארץ הזו. בנושא זה עסקו מאמריו הפובליציסטיים, שפורסמו בעיתונות היומית, ומאמריו הביקורתיים והמסאיים, שפורסמו בבמות מקצועיות ובמוספים לספרות. התעניינות זו באה לידי ביטוי גם בפעילותו הפוליטית האינטנסיבית בתנועת “שלום עכשיו”. בשנת 1982 הוענק לו פרס ברנשטיין לביקורת הספרות בעיתונות על מאמרו "החוקר היזהרי קורא ׳סיפור משוחרר׳״. לאורך כל שנות לימודיו ומחקרו, לימד גם בתיכון בכפר גלים וכן הרצה בקורסים שונים באוניברסיטת חיפה ובמכללת אורנים. בשנות חייו האחרונות היה חבר הסגל בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. פרסם מספר גדול של מאמרים בכתבי עת וכן ספרי מחקר וספר שירים אחד (כלוב קיץ) שהתפרסם ימים ספורים לפני פטירתו. בשנת 1978 חלה ובי׳ בכסלו תשמ״ד, 16 בנובמבר 1983 נפטר. סמוך למותו הוענק לו תואר פרופסור באוניברסיטת תל-אביב.
[תודה לאחיו, פרופ׳ ראובן שהם]
[מקורות נוספים: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]