ישראל (אנטון) פנקס, משורר, נולד בסופיה, בולגריה בכ״ד בשבט תרצ״ה, 28 בינואר 1935. בגיל 6 נתייתם מאביו והוא עבר להתגורר אצל סבו וסבתו. עלה ארצה עם אימו ב־1944. למד בכפר הנוער בן־שמן. בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים היה עורך לילה בסוכנות הידיעות ״יונייטד פרס״. לאחר השתלמות בספרות ובאמנות בלונדון ובפריז החל לעסוק בייעוץ ובסחר ביצירות אמנות וניהל שתי גלריות בתל אביב. החל לפרסם שירים במהלך שנות החמישים של המאה העשרים. ספר שיריו הראשון, ״ארבעה עשר שירים״, ראה אור ב-1961 (עכשיו). מספריו האחרים: ״ארוחת עבר בפרארה ושירים אחרים״ (1965); ״בתוך הבית״ (1978); ״הרצאה על הזמן״ (1991); ״בים העתיק שלנו״ (1999), שבו מקובצים שיריו מספריו הקודמים. ב-2010, בהיותו בן שבעים וחמש, יצא ספרון המכיל שניים משיריו במהדורה ממוספרת של שבעים וחמישה עותקים בלבד, בשם ״הסח הדעת הכרחי לשיווי המשקל בעולם״. שיריו תורגמו לכמה שפות אירופיות, לערבית ולסינית.
    נמנה עם משוררי דור המדינה שהחלו לפרסם במחצית השנייה של שנות החמישים ובתחילת שנות השישים, אף כי הוא נבדל ושונה מהם, וכבר בספרו הראשון, ״ארבעה עשר שירים״, רכש לעצמו מעמד של משורר בעל פואטיקה ותכנים ייחודיים. בספר זה, שהתקבל באהדה ואף בהתפעלות, התגלה כמשורר בשל ומגובש, ששירתו מוקפדת ובו בזמן גם עשירה וצבעונית.
    שירתו אינה וידויית. ״האני הלירי״ שלו חף מכל חשיפה אישית קונקרטית ומצלילה לעמקי נפש פסיכולוגיים. הליריקה שלו נושאת אופי פילוסופי-קיומי שעיקרו התבוננות במצבו של האדם המיוצג על ידי האני הלירי. בניגוד למגמה בולטת בשירה בת זמננו ובזיקה למסורת הקלאסית, העיסוק במצבו של האדם בשירתו כולל התייחסות בולטת לאזורי השמחה, הנינוחות והאושר של האדם. ברוח זו, שאף היא בעלת אופי קיומי, אין פנקס נמנע מלכתוב, גם בפירוט, על בני משפחתו וקורותיהם.
    מאפיין בולט של שירתו, המוזכר שוב ושוב בביקורת, הוא הדיאלוג העשיר והמתמיד שלה עם תרבות אגן הים התיכון – של ימינו ושל הרנסנס, ההלניזם ותקופות אחרות. לאור זאת נתפשת שירתו כשירה ים-תיכונית, ייחודית, שאין דוגמתה בשירה הישראלית בת זמננו. אירופה ותרבותה, ובעיקר איטליה של תקופת הרנסנס, על צייריה, משורריה וגיבורי התרבות שלה, משמשות הן כמקום התרחשות והן כמטפורה השוואתית קיומית. ברוח ההשקפה הניאו-קלאסית נתפשת בשירתו התרבות האירופית, ובמיוחד זו של הרנסנס, כאמת מידה קיומית, אסתטית ופואטית שעל פיה יש לבחון את ההווה. גם לשון שירתו מעוצבת ברוח קלאסית זו: בעברית מאופקת, ״מכובדת״, שנמנעת מבוטות ומקיצוניות אקספרסיבית. ואף על פי כן, לשון השירים חושנית, צבעונית ומוזיקלית.
    בספר ״בתוך הבית״ (1978) ניכר מהלך חדש בשירתו. אף שגם כאן היא ״ים-תיכונית״, ניכרת בה הוויה לוקלית יותר. בספר זה הוא מוותר על הצבעוניות והברק שאפיינו את ספריו הקודמים ויוצר במקומם צבע חדגוני וצנוע יותר. שירים רבים יותר עוסקים בתחום האישי, ובהם שירים שעיקרם הוא זיכרונות. הבחירה בפרטים בספר זה היא אישית ואסוציאטיבית, וזהו אחד מיסודות הליריקה של הספר. גם כאן נמנע פנקס מסנטימנטליות ומקפיד שהשירים לא יהיו חושפניים. שינוי משמעותי נוסף בספר הוא שפתו הדיבורית ה״רזה״, הכמעט נזירית. בריאיון שהעניק (1987), הסביר כי השינוי בסגנון הכתיבה שלו נבע מכך שעם השנים פחת מאוד הצורך שלו בהרחקה, שבאה לידי ביטוי בעיקר בשירים ובפואמות שלו על המשפחה, וגבר הצורך לבדוק דברים מקרוב.
    באותו ריאיון דיבר גם על אידיאל השירה שלו. לדבריו, יש לו ״געגוע לשירה אנושית, לא קפריזית, שאפשר להרגיש שעומד מאחוריה אדם וכותב, משורר אחראי, שלרשותו הניסיון והידע של שנות שירה רבות ואשר מביא בחשבון שהוא אדם בן זמננו, החי ופועל בלשון מסוימת […] שחובתו להיות קשוב לה ומודע לייחודה ואף לדאוג לכך שתהיה שווה ומובנת לכל נפש״. לדבריו הוא מתגעגע לשירה שיכולה להעביר חום אנושי, ולא למשהו מקורי-כביכול, מקורי-להכעיס. הרוח הקלאסית השורה על שירתו באה לידי ביטוי גם בטענתו כי בימינו מורגש מחסור ״בצורות-שיר ש׳נשכחו׳, בשירי טבע ובאידיליות, באקלוגות אפילו, או בשירה אפית, משהו בעל שורות רחבות ונשמה עמוקה״.
    הוא מעיד גם על לשון שירתו בעת הזאת: ״הלשון שמעניינת אותי היום, שנראה לי ראוי לחתור אליה, שואפת לנורמלי, לדיבורי, מבקשת להימנע מוולגריזציות ורוצה במילים שתהיינה ׳שוות לכל נפש׳, כבשיחה כמעט. […] אני מנסה לקיים משמעת-מילים, עד כמה שזה ניתן, לשמור על איזו ׳דיאטה׳ ולהימנע משומנים מיותרים, שלרגשות ולמילים יש פעמים נטייה לפתח. […] ההעדפה שלי היא בדרך כלל למילים שאינן מפריעות לשיר לשמור על מידה של אובייקטיביות״. עוד הוא אומר: ״יש לי הרגשה, שאם אכתוב עוד שירים, לפחות ההליכה אצלי תהיה לעבר הבהיר והפשוט יותר, אפילו לעבר קלות מסוימת, שתמיד היו חשובים בעיני״ (שם).
    ספרו האחרון עד כה הוא האם את עדיין רואה אותי (עשרים וארבע שירים) (2015).
    ישראל פנקס הוא חתן פרס ישראל לשירה 2005.
    ישראל פנקס נפטר בה׳ באב תשפ״ו, 19 ביולי 2026.

ישראל פנקס בספריה הלאומית

יצירות ישראל פנקס בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי יצחק בן־מרדכי וערן צלגוב עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: קרסל, גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה

ספריו:

• ארבעה עשר שירים (ירושלים : עכשיו, 1961)
• ישראל פנקס : מבחר שירים / ודברים על יצירתו מאת דן צלקה (תל-אביב : מחברות לשירה, 1962)
• ארוחת ערב בפרארה : ושירים אחרים (תל-אביב : ידיד למחבר, תשכ״ה 1965)
• אל קו המשוה : פואמות (תל אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1975)
• בתוך הבית (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ט 1978) <שירים>
• הרצאה על הזמן : 1979–1989 (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991) <תורגם לצרפתית>
• Discours sur le temps : choix de poémes / Anton Pincas ; traduit de l’hébreu par Emmanuel Mosès (Bordeaux : l’Escampette, 1997)
• גנאלוגיה : שירים ופואמות (רעננה : אבן חושן, תשנ״ז 1997)
• בים העתיק שלנו (רעננה : אבן חושן, תשנ״ט 1999)
• אנטנות וחיישנים : 99 פרגמנטים (רעננה : אבן חושן, תשס״ט 2008)
• האם את עדיין רואה אותי : עשרים וארבעה שירים (רעננה : אבן חושן, תשע״ה 2015)

תרגום:

• כוכים ביפו / שלמה קאלו (מרחביה : ספרית פועלים, 1954)

• פנקס, ישראל.  השאלון: ״ולחשוב שבקריאה ראשונה כתב היד קצת הרתיע אותי ... ״.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 702 (ט״ו באב תשס״ו, 9 באוגוסט 2006), עמ׳ 3.
• אדלהייט, עמוס.  במורדות ההרים, או: מסה על השירה העברית בציר 2008.  עמדה: ביטאון לספרות, גל׳ 21 (תש״ע 2009), עמ׳ 129–147 <דיון ביצירתם של זלי גורביץ׳, אלי הירש, חגית גרוסמן, מרחב ישורון, יואב עזרא, יהודה ויזן, ישראל פנקס והרולד שימל> <חזר ונדפס בספרו על שירה : ביקורת ומניפסטים, 1991–2011 (ירושלים : כרמל, תשע״ג 2012), עמ׳ 126–144>
• אור, אמיר. זמני. הארץ, ג׳ בחשוון תשנ״ג, 30 באוקטובר 1992, עמ׳ ב 9 <שירו של ישראל פנקס ״אלמלא״ בצירוף דברי הסבר מאת אמיר אור>
• ברם, שחר.  ישראל פנקס.  בספרו: המבט המופנה לאחור : גלגולי הפואמה אצל ישראל פנקס, הרולד שימל ואהרן שבתאי (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס״ה 2005), עמ׳ 3–40.
• הולנדר, אורי.  רביעיית מיתרים : על שיר אחד ישן של ישראל פנקס.  הארץ, תרבות וספרות, י״ב באלול תשס״ח, 12 בספטמבר 2008, עמ׳ 2 <על השיר ״רביעיית מיתרים״ מתוך ספרו ״ארבעה עשר שירים״ (עכשיו, 1961)>
• וייכרט, רפי. ישראל פנקס - שביל ייחודי בשירת ׳דור המדינה׳: זוכי פרס ישראל לספרות לשנת 2005 - בשירה ובפרוזה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ו׳ בניסן תשס״ה, 15 באפריל 2005, עמ׳ 29.
• וייכרט, רפי.  היכן היא איתקה שלו? : על שירת ישראל פנקס, חתן פרס ישראל לשירה השתא.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ד בסיון תשס״ה, 1 ביולי 2005, עמ׳ ה 2.
• וייכרט, רפי.  שחיות ושכיות - על שירת ישראל פנקס.  שבו, גל׳ 15 (דצמבר 2005), עמ׳ 169-172.
• ויסמן, דורית.  ״הצל, המטולטלת, הרגע, השעה״ : על שירתו של ישראל פנקס.  מקום לשירה בלב העיר <מקוון>,  מאי 2005.
• זך, נתן. בין החום לקור - נתן זך על שירים של ישראל פנקס. הד החינוך, כרך 76, גל׳ 6–7 (2002), עמ׳ 45 <כולל את השיר ״הקור והחום״ מאת ישראל פנקס>
• ישורון, הלית. ״איך אתה מגיע לשיר?״ : שאלות לישראל פנקס. חדרים, גל׳ 6 (1987), עמ׳ 141–150.
• לוי, דן. ״שיר חתונה״ לישראל פנקס. עתון 77, גל׳ 2 (ניסן-סיון תשל״ז, אפריל-מאי 1977), עמ׳  12–13.
• לשם, גיורא. והגדת ביום ההוא : מסה. על המשמר, מוסף פסח תשמ״ט, י״ד בניסן תשמ״ט, 19 באפריל 1989, עמ׳ 28 <על שירת ישראל פנקס ושאול טשרניחובסקי> <חזר ונדפס בספרו מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם  (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ"ט 1991), עמ׳ 118–122>
• מגד, איל. לצבוע את האפור. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ז׳ שבט תשמ״ו, 17 בינואר 1986, עמ׳ 21; המוסף לשבת, י״ד בשבט תשמ״ו, 24 בינואר 1986, עמ׳ 22 <ראיון עם ישראל פנקס>
• מזור, יאיר. צניעות צנומה כעוצמה נצורה : על דיוקן שירתו של ישראל פנקס. מאזנים, כרך ע"ד, גל׳ 1 (חשון תש"ס, אוקטובר 1999), עמ׳ 19–21 <חזר ונדפס בספרו אהבה במושב האחורי : השירה העברית בשנות הששים (אור יהודה : זמורה-ביתן, 2005), עמ׳ 153–166>
• מלמד, אריאנה. פנקס הגדול : השירה של ישראל פנקס, זוכה פרס ישראל לשנת תשס"ה, היא אינטליגנטית, מסעירה ויוצאת דופן בנוף הישראלי. ידיעות אחרונות Ynet <מקוון>, 14 באפריל 2005
• מנדל, משה. אדם המעברה לא עבר מן העולם: ניסיון פרשנות מטאורולוגי לשיר אחד של ישראל פנקס. הארץ, תרבות וספרות, ה׳ בסיוון תשס״ג, 5 ביוני 2003, עמ׳ ה 2 <השיר ״דצמבר 1951״, שהתפרסם ב׳הארץ׳, במוסף תרבות וספרות ב-27 במארס 2002>
• צלקה, דן. קווים לשירתו של ישראל פנקס. בתוך: ישראל פנקס : מבחר שירים ודברים על יצירתו / מאת דן צלקה (תל-אביב : מחברות לשירה, 1962), עמ׳ 3–8.
• קנטור, גילה.  התחלה ממקום נייטרלי : מונוגראפיה על שירת ישראל פנקס (תל-אביב, 1997) <עבודת גמר (מ.א.) -- אוניברסיטת תל-אביב>

• בן, מנחם.  השחייה היפה ביותר.  משא (מצורף ל׳דבר׳), גל׳ 18 (125), י״א באייר תשל״ד, 3 במאי 1974, עמ׳ 2* <על השיר ״הוא שוחה״ מתוך ספרו הראשון של ישראל פנקס>
• מוקד, גבריאל.  הופעת משורר.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, ט״ז בתמוז תשכ״א, 30 ביוני 1961, עמ׳ 8 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 44–45>
• מירון, דן. שירה של זקנה מוקדמת. הארץ, תרבות וספרות, ט׳ בתמוז תשכ"א, 23 ביוני 1961, עמ׳ 10, 13.
• ש. ב-י.  האיש שבשיר.  אמות: דו-ירחון לענייני חברה וספרות, שנה א׳, חוב׳ א׳ (אב-אלול תשכ״ב, אוגוסט-ספטמבר 1962), עמ׳ 88–91.

• מוקד, גבריאל [מירב, גדעון]. ארוחת ערב בפרארה. עכשיו, חוב׳ 15–16 (חורף-אביב תשכ"ו 1966), עמ׳ 153–154.

• בן-מרדכי, יצחק. התרבות כנקודת-מוצא. מאזנים, כרך מ"ט, גל׳ 1 (סיון תשל"ט, יוני 1979), עמ׳  66–67.
• ברונובסקי, יורם. ברגע זה החל הרנסנס. הארץ, תרבות וספרות, 2 במארס 1979 <חזר ונדפס בספרו ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס"ו 2006), עמ׳ 159–163>
• הגורני, אברהם. "בתוך הבית". ירושלים: רבעון לספרות, כרך י"ג, מס׳ 3 (אביב תשל"ט 1979), עמ׳ 89–90.
• וינפלד, דוד. בתוך הבית ומחוצה לו. סימן קריאה, חוב׳ 10 (1980), עמ׳ 470–474.

• בן-שאול, משה. החום, הקור וה"חשבון". מאזנים, כרך ס"ו, גל׳ 3 (שבט-אדר א תשנ"ב, ינואר-פברואר 1992), עמ׳ 2.
• ברוך, אדם. זה בעניין התמונות. מעריב, השבוע, כ"ז בטבת תשנ"ב, 3 בינואר 1992, עמ׳ 57.
• ברנהיימר, אבנר. חי בפאריס חולם על תל-אביב. מעריב, השבוע, כ"ט בכסלו תשנ"ב, 6 בדצמבר 1991, עמ׳ 54–55.
• גוטקינד, נעמי. "הרצאה על הזמן" בליריקה גבישית. הצופה, כ׳ בטבת תשנ"ב, 27 בדצמבר 1991, עמ׳ 6.
• הירשפלד, אריאל. רוח באה מפאסטום, הרקולנום, פומפי. הארץ, כ"ט באדר ב׳ תשנ"ב, 3 באפריל 1992, עמ׳ ב 8.
• המאירי, ישראל. "איטליה היתה רק משל". מאזנים, כרך ס"ו, גל׳ 4–5 (1992), עמ׳ 4–6.
• זנדבנק, שמעון. התחלה של הקור. דבר, י"ט בשבט תשנ"ב, 24 בינואר 1992, עמ׳ 24.
• מישורי, אפרת. האמת על הסרת המסכות. עכשיו, חוב׳ 58 (1992), עמ׳ 316–319.
• פנחס-כהן, חוה. על הזמן הדק. אפיריון, גל׳ 22/23 (1992), עמ׳ 36–37.
• שחם, חיה. כרוניקה של ׳אני׳. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ׳ בטבת תשנ"ב, 27 בדצמבר 1991, עמ׳ 20.

• אלטרס, אלון. יופי צרוף. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ"ד באלול תשנ"ז, 26 בספטמבר 1997, עמ׳ 27.
• ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. ישראל פנקס, עמידה אריסטוקרטית. הארץ, תרבות וספרות, י"ז באלול תשנ"ז, 19 בספטמבר 1997, עמ׳ ד 2.
• וייכרט, רפי. ההתפתחות הקפדנית של הערב. מעריב, שמחת תורה – ספרות וספרים, כ"א בתשרי תשנ"ח, 22 באוקטובר 1997, עמ׳ 30.
• וסרמן, נתן. ילדים הם חשיכה אפילה שבה תועים לבבות הוריהם. הארץ, תרבות וספרות, י"ג בכסלו תשנ"ח, 12 בדצמבר 1997, עמ׳ ד 1-ד 2.
• שרון, יוסף. התחלה ממקום נייטרלי. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 281 (כ"א בתמוז תשנ"ח, 15 ביולי 1998), עמ׳ 6, 13.

• אדלהייט, עמוס. "עת כנוס ועת זמר" - על פנקס, שבתאי ולאור. עמדה, גל׳ 12/13 (2004), עמ׳ 181–191.
• בורשטיין, דרור. בים העתיק שלנו אין חדש. רק הרוח משתנה. הארץ, תרבות וספרות, י"ד באייר תש"ס, 19 במאי 2000, עמ׳ ב 19.
• ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. ישראל פנקס: הנדיר והאהוב. הארץ, תרבות וספרות, כ"ט בטבת תש"ס, 7 בינואר 2000, עמ׳ ב 14.
• גלוזמן, מיכאל. "אפשר להגיד שנולדתי במעין רוח פרצים של תרבויות ולשונות". הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 390 (ט"ו באב תש"ס, 16 באוגוסט 2000), עמ׳ 7.
• וייכרט, רפי. שני חופים לים התיכון. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ"ח באייר תש"ס, 2 ביוני 2000, עמ׳ 27.
• זנדבנק, שמעון. חומר הגיר של ההעדר. חדרים, חוב׳ 14 (2002), עמ׳ 134–140.
• לויתן, עמוס. ״האורז המר״ בקולנוע ׳תמר׳. עתון 77, גל׳ 248 (תשרי תשס״א, אוקטובר 2000), עמ׳ 33–34.
• פנקס, ישראל. במרחק שתיים או שלוש תקוות. הארץ, תרבות וספרות, י״ח בכסלו תשס״א, 15 בדצמבר 2000, עמ׳ ב 14 <דברים שנאמרו בערב לכבוד ספרו של ישראל פנקס ״בים העתיק שלנו״, שהתקיים במכון ון־ליר בירושלים ב־19.11.2000>
• קנטור, גילה. תותים בשלים. מאזנים, כרך ע"ד, גל׳ 10 (תמוז תש״ס, יולי 2000), עמ׳ 59–60.
• שתל, שמואל. שירת שמחת החיים ועצבונם. מאזנים, כרך ע"ד, גל׳ 11  (אב-אלול תש״ס, אוגוסט-ספטמבר 2000), עמ׳ 52–54.

• דליס.  אנטנות וחיישנים.  מאזנים, כרך פ״ב, גל׳ 5–6 (טבת–שבט תשס״ט, ינואר–פברואר 2009), עמ׳ 87–88.
• הולנדר, אורי.  מתיקותה הממכרת של השיכחה.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ז בטבת תשס״ט, 23 בינואר 2009, עמ׳ 2.
• לחמנוביץ, עמר.  הצורה שמאחורי הצורה.  ישראל היום, ה׳ בטבת תשס״ט, 1 בינואר 2009, עמ׳ 33.