נתיבה בן־יהודה (14368) ילידת הארץ (ט׳ באב תרפ״ח, 26 ביולי 1928). בת שלישית ליפה
וד״ר ברוך בן־יהודה, מנהל הגימנסיה הרצליה, ונכדתם של אהרן וגאולה טורקניץ׳ אשר עלו
ארצה ב־1904 והתיישבו בראש־פינה. נתיבה גדלה בתל־אביב ולמדה במקוה־ישראל ובגימנסיה
הרצליה. היתה פעילה ב׳צופים׳ (כחניכה ומדריכה) וספורטאית מצטיינת. ב־1946 מצטרפת לפלמ״ח
כחברה בהכשרת ׳הצופים׳ (תחילה בקיבוץ יגור ולאחר מכן בעין־גב. במהלך השירות הצבאי לפני
מלחמת העצמאות השתתפה בקורס סיירות וטופוגרפיה, קורס מ״כים וקורס קציני חבלה. היא מבצעת
תפקידים הדרכתיים ופעולות קרביות. עם פרוץ הקרבות היא לוקחת חלק פעיל בשחרור טבריה
וצפת, וכן בפיצוץ גשרים בלבנון ובסוריה. עם ההפוגה הראשונה ב־10.6.1948, נתיבה עוברת
לתפקידים מנהלתיים במחנה ׳סרפנד׳ (צריפין) ולקראת סוף המלחמה חוברת למטהו של יגאל אלון
בחזית הדרום לתפקידי חבלה, הדרכה ופיקוח על מחסנים. לאחר המלחמה נתיבה לומדת פיסול
ב׳בצלאל׳ בירושלים ואת זמנה הפנוי מבלה בפאבים – מדחיקה זכרונות קשים של הלם קרב, בשתייה
אין־סופית יחד עם חיילים לשעבר. שם היא פוגשת בפנחס אביבי, לימים בעלה ואבי בתה היחידה,
עמל. ב־1950 הם טסים לאנגליה. נתיבה ממשיכה שם את לימודי הפיסול ועובדת בשגרירות ישראל.
ב־1953 עמל נולדת. המשפחה חוזרת ארצה שנה לאחר מכן. ב־1956 נתיבה מתחילה ללמוד באוניברסיטה
העברית פילוסופיה, לוגיקה ובלשנות. היא עובדת במספר מקומות ומתמחה בעריכה והבאה לדפוס.
אחרי שנתיים נוספות של שהייה בארה״ב בשליחות, נתיבה ובעלה חוזרים ארצה. נישואיהם מגיעים
לקיצם ב־1964. באותה שנה נתיבה מתחילה לעבוד בממשלה כדוברת משרד העבודה. במקביל, היא
שוקדת על איסוף ערכים ל׳מילון העולמי לעברית מדוברת׳ (בעיקר על־ידי רישום המילים מפיהם
של טרמפיסטים מזדמנים) אשר יוצא לאור בשנת 1972. בשנות ה־80׳ הרופאים מאבחנים אצלה
מחלה ממארת וקוצבים לה שנה לחיות. נתיבה מתפטרת מעבודתה ומתיישבת בבית. לכתוב את זכרונותיה
ממלחמת השחרור. ; ׳1948– בין הספירות׳ (1980), ׳מבעד לעבותות׳ (1985),
׳כשפרצה המדינה׳ (1991). וכן: ׳המילון העולמי לעברית מדוברת׳, כרך ב׳ (1982), ׳ברכות
וקללות׳ (1984), ׳ירושלים מבפנוכו׳ (1988), ׳אוטוביוגרפיה בשיר וזמר׳ (1990). בשנים
1994 עד 2009 הגישה תוכנית מוסיקה ושיחות עם מאזינים ״נתיבה מדברת ומקשיבה״. נתיבה
בן־יהודה נפטרה בקיבוץ לוחמי הגיטאות בכ״ד באדר א׳ תשע״א, 28 בפברואר 2011.
[מקורות:
לקסיקון הקשרים
לסופרים ישראלים,
ויקיפדיה,
גרנות, ITHL]
בר־יוסף, יהושע.
[על נתיבה בן־יהודה]. בתוך: בכל מאודם : מעשים למופת במלחמת ישראל /
ליקט יהושע בר־יוסף (תל־אביב : צבא הגנה לישראל : הוצאת ״מערכות״, תש״י),
עמ׳ 52–53.
הולצמן, אבנר. ״מסלמה של אניה אל הקוים הקדמיים״
– לתולדות דימוים הספרותי של הלוחמים העולים. סדן,
כרך ה (תשס״ב 2002), עמ׳ 199–232.
<דן, בין היתר, ב״1948 בין הספירות״ ו״כשפרצה המדינה״>
פלדמן, יעל.שוויון המינים
או אפליה מגדרית? : הטרילוגיה של הפלמ״ח מאת נתיבה בן־יהודה. בתוך:
העבריות החדשות : נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר / עורכות מרגלית שילה,
רות קרק, גלית חזן־רוקם (ירושלים : הוצאת יד יצחק בן־צבי, תשס״ב 2001), עמ׳ 175–188.
פלדמן, יעל. 1948 – ״מגדר״ עברי ואידיאולוגיה
ציונית : טרילוגיית הפלמ״ח של נתיבה בן־יהודה. בספרה: ללא חדר משלהן
: מגדר ולאומיות ביצירתן של סופרות ישראליות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, 2002),
עמ׳ 187–199.
Feldman, Yael S. Hebrew gender
and Zionist ideology : the Palmach trilogy of Netiva Ben Yehuda.
Prooftexts,
vol. 20, nos. 1–2 (Winter/Spring 2000), pp. 139–157.
על ״מילון עולמי לעברית מדוברת״
אבישור, יצחק. המרכיב הערבי בלשון העברית בת־זמננו ובספרותה מאליעזר
בן־יהודה עד נתיבה בן־יהודה (ודן בן־אמוץ). העברית ואחיותיה: כתב־עת לחקר
הלשון העברית וזיקתה ללשונות השמיות וללשונות היהודים, כרךב–ג (תשס״ב–תשס״ג, 2002–2003), עמ׳ 9–50.
אושרוב, נילי. תנו לעברית לחיות (שיחה עם נתיבה בן יהודה). מת״י,
85 (1998), עמ׳ 21–22.
בן־יהודה, נתיבה. המילון לעברית מדוברת, ראיון עם נתיבה בן־יהודה על
עבודתה עם דן בן־אמוץ. לשון ועברית: כתב עת לענייני
לשון, שפות והלשון העברית, גל׳ 1 (טבת תש״ן, ינואר 1990), עמ׳ 21–26.
יוסף, חיה. עברית קטנה לאנשים. נעמת, מאי 1991, עמ׳ 38–39.
משמר, תמר. נתיבה בן־יהודה ו׳מלון עולמי לעברית מדוברת׳. תיאוריה
וביקורת, חוב׳ 12–13 (1998), עמ׳ 231–240. <ה״מלון עולמי לעברית מדוברת״ יצר
אנדרטה ללשון הלא תקנית שהסוותה וגם הנציחה קוד ציוני וגברי של הלשון ההגמונית.
אבל מחוץ למילון ואחרי פרסומו, בראיונות שבהם סיפרה על צמיחת המילון, ערערה בן־יהודה
על הקוד הזה, חילצה את המילון מן ״האנדרטאיות״ שלו, נידתה את בן אמוץ מעמדת החבר
וקבעה את עצמה כ״בעלת הבית״ האמיתית>
אפרתי, יעל. הרוח נושבת, קרה. TimeOut תל־אביב, גל׳ 317 (27
בנובמבר עד 4 בדצמבר 2008), עמ׳ 91 <על עיבוד הספר למחזה בידי נעמי יואלי ובביצוע
תיאטרון ׳תמונע׳>
מירון, דן. אילו נכתב בזמנו. הדואר,
שנה 60, גל׳ לד (כ״א באב תשמ״א, 21 באוגוסט 1981), עמ׳ 546–547. <חזר ונדפס ב׳סימן
קריאה׳, חוב׳ 16–17 (אפריל 1983), עמ׳ 519–521>
פורת, אמציה. כיפאק לנתיבה. ידיעות אחרונות,
30 באפריל 1981, עמ׳ 22.
פלדמן, יעל. ״אנו, אנו הפלמ״ח״: מבט חתרני
מעזרת הנשים. מאזנים, כרך ע״ב, גל׳ 9 (יוני 1998), עמ׳ 41–44.
צמח, עדה. שלושה שכתבו: ברנר, ״ארץ רחוקה״ של בן־נר ו״בין הספירות״
של נתיבה בן־יהודה. סימן קריאה, חוב׳ 16–17 (1983), עמ׳ 522–529.
על ״ברכות וקללות״
מיכלסון, מנחם. [ביקורת]. ידיעות אחרונות, זמנים מודרנים, 16
בינואר 1985, עמ׳ 3.
על ״מבעד לעבותות״
בושס, הדה. ויכוח עם ההיסטוריה. הארץ,
20 במאי 1985, עמ׳ 12.
בחור, יונה. העגה שוברת המיתוס. הארץ,
ט״ו באב תשמ״ה, 2 באוגוסט 1985, עמ׳ 16 <חזר ונדפס בספרה רשימות על ספרות (תל־אביב : ירון גולן, 1993),
עמ׳ 119–121>
בר־יוסף, חמוטל. כמה דברים בבת אחת, גם ספרות.
ידיעות אחרונות, המוסף תרבות, ספרות, אמנות, ב׳ בתמוז תשמ״ה, 21 ביוני 1985,
עמ׳ 6 <חזר ונדפס בספרה:
טעמי הקריאה
: רשימות ביקורת ספרותית (מבשרת־ציון : צבעונים, 2006), עמ׳ 232–236>
לויט, ענת. ״הציונות זה דבר קשה מאד״ (גם ספרות).
מעריב, כ״ב באב תשמ״ה, 9 באוגוסט 1985, עמ׳ 31.
ניצן, שלמה. חשבון ארוך עם המלחמה. על המשמר,
י״ד בתשרי תשמ״ו, 29 בספטמבר 1985, עמ׳ 16.
סלע, אורי. ממכבש הדפוס. ידיעות אחרונות, 26 באפריל 1985, עמ׳
23.
פלדמן, יעל. ״קח נא את בתך״: לשון האבות ביצירתן
של סופרות ישראליות. עמליה כהנא־כרמון כמקרה־בוחן. הדואר, שנה 83, גל׳ 2
(2004), עמ׳ 25–29. <דן, בין היתר, ב״מבעד לעבותות״>
ציפר, בני. שבוע של ספרים. הארץ, 3
במאי 1985, עמ׳ 19.
רגב, מתי. בעד העבותות. דבר, כ׳ באלול תשמ״ה, 6 בספטמבר 1985,
עמ׳ 21.
שביט, אריה. ״אני מתחרטת על הכל״ : ראיון עם נתיבה בן־יהודה. כותרת
ראשית, גל׳ 117 (27 בפברואר 1985), עמ׳ 16–18.