לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

יהושע בר-יוסף (1912–1992)

<בהכנה>

Yehoshua Bar-Yossef

    יהושע בר-יוסף (צֶנְוִירְט) נולד בצפת בי״ג בסיון תרע״ב, 29 במאי 1912 למשפחה חרדית, שחלקה ישב בארץ-ישראל מאז תחילת המאה התשע-עשרה. ב-1916 מת אביו במגיפת הטיפוס שפגעה בעיר. מחמת המצוקה יצאה אמו כעבור שנה עמו ועם אחיו הצעיר אל משפחתה בטרנסילבניה. שהותם שם נמשכה שלוש-עשרה שנים, שבמהלכן למד בר-יוסף בישיבתו של הרבי מסאטמר. ב-1930 שבו לארץ-ישראל והתיישבו בירושלים, שם המשיך בר-יוסף את לימודיו בישיבת ׳שפת אמת׳ של הרבי מגור. בגיל תשע-עשרה שודך ונשא אשה, ונועד להמשיך את חייו כאברך-ישיבה, אולם אז כבר פיעמו בו הרהורי כפירה, והוא התוודע בחשאי אל הספרות היפה החילונית. בהדרגה ניתַק מן העולם החרדי, ומ-1933 ואילך פרנס את משפחתו בעיסוקים שונים של מסחר ופקידות. לימים תיאר בפירוט את חייו עד אותה העת בספרו האוטוביוגרפי בין צפת לירושלים (1972).
    באותן שנים החל בנסיונות כתיבה, ואף הציג את פירות הבוסר של יצירתו בפני ח״נ ביאליק. ב-1935 נדפס סיפורו הראשון, ׳קול חתן וקול כלה׳, במוסף הספרותי של ׳דבר׳ בעריכתו של דב סדן, שנעשה תומכו ומעודדו. הסיפור מתאר את תהליך ההשתדכות ואת טקס הכלולות של זוג חרדי צעיר, ומרמז על המשך דרכו של המחבר בעיקר באופן שהוא חושף את תשוקות החיים וגילויי האֶרוס המבצבצים מבעד למעטה הנוקשה של ההלכות והמנהגים. ב-1937 פורסם קובץ סיפוריו הראשון, ׳קול היצרים׳. בשלהי שנות השלושים החל בר-יוסף להתרועע עם סופרי ירושלים, ואף יזם את הקמת אכסנייתם המשותפת, השבועון ׳ספרות צעירה׳ (1939–1940). ב-1940 עבר לתל-אביב לצורכי פרנסה, וכן מתוך שאיפה להשתלב בעולם הספרות שם. את חוויותיו ורשמיו מהסתופפותו בשוליה של הבוהמה התל-אביבית גולל לימים בהסוואה בדיונית בספרו הדג והיונה (1989), שבבמרכזו קריקטורה עוינת של נתן אלתרמן וחסידיו. ב-1941 החל לעבוד במערכת ׳דבר׳, תחילה כמתרגם ולאחר מכן ככתב, ובכלל זה ככתב צבאי במלחמת העצמאות. בשנות החמישים והששים פרסם טור עיתונאי קבוע ב׳מעריב׳ ולאחר מכן ב׳ידיעות אחרונות׳.
    משנת 1947 נהג בר-יוסף לשהות חודשים אחדים בכל שנה בצפת לשם התמסרות לכתיבה. באמצע שנות החמישים עבר לחיפה בעקבות יוזמתו של ראש העירייה, אבא חושי, להעניק דירות מגורים לסופרים כדי למשוך אותם לעיר. ב-1969 עבר לצפת לישיבת-קבע. ב-1984 הוענק לו פרס ביאליק לספרות יפה. ביום הכיפורים תשנ״ג (7 באוקטובר 1992) נפטר בצפת. בנו הבכור הוא המחזאי יוסף בר-יוסף. בנו הצעיר, הסופר יצחק בר-יוסף, חיבר ספר זכרונות רגיש וחושפני על יחסיו המסובכים עם אביו (מזכרת אהבה, 1995). בתו, בלהה רובינשטיין, חיברה שני ספרי מחקר על יצירת אביה: הנסתר בנגלה (1994) וחדוות החיים מול חמדת המוות (1999).
    יצירתו השופעת של יהושע בר-יוסף כוללת כעשרים וחמישה רומנים ונובלות, כעשרה קבצים של סיפורים קצרים ועוד כחמישה מחזות שפורסמו בדפוס. מתחילת דרכו נודע כסופר המעצב מלודרמות של יצרים הרוחשים בין חומותיו של היישוב הישן, וכן דמויות של צעירים המתייסרים בחבלי כפירה במסורת אבותיהם, וכל זאת על רקע תיאורים נטורליסטיים של חיי החברה הדתית בירושלים ובצפת, שאותם הכיר מבשרו. כאלה הם, למשל, הרומנים הירושלמיים חומה שנפלה (1940) ואם הבנות (1943), קבצי הסיפורים מסיפורי מאה שערים (1946), סודה של אשה (1957) ומסיפורי צפת ומסיפורי ירושלים (1984) והמחזה בסמטאות ירושלים (1941), שהוצג בהצלחה בתיאטרון האוהל. עם זאת, יצירות רבות אחרות של בר-יוסף מעוגנות בחברה המתחדשת בארץ-ישראל, על אירועיה האקטואליים (בעיקר בתקופת המאבק לעצמאות ומלחמת השחרור) ודמויותיה המגוונות. ביניהן הרומנים פגישה באביב (1947), העומדים על הסף (1953, על מאבק המחתרות בבריטים) וחרב ישועות (1966, על צפת במלחמת העצמאות), וקבצי הסיפורים הבית החדש (1946), בני המג״ד (1950) ובדרך לסלע אדום (1959). אחד מסיפוריו האקטואליים, ׳סיפור הארבעה׳ (1958; כונס בשינויים בשם ׳ויהי אור׳), עורר סערה ציבורית חריפה משום שהכיל ביקורת מוסווית אך בוטה על רבקה גובר, ׳אם הבנים׳, שנחשבה לדמות-מופת, ועל מפעלה החינוכי-ההתיישבותי בחבל לכיש.
    יצירתו החשובה ביותר של בר-יוסף היא לכל הדעות הטרילוגיה עיר קסומה (1949–1951), המגוללת פרשת חיים של משפחה בצפת במשך כשמונים שנה, החל ברעש האדמה של 1837 וכלה בימי הצהרת בלפור. ביצירה רחבת-יריעה זו משתלבים כמה וכמה רבדים. זהו סיפור תולדותיה של משפחה (המבוסס במידה רבה על זכרונות משפחתו של המחבר) על מחזורי הצמיחה והשקיעה, תסבוכות היחסים והתרתן, המתחוללים בה במשך ארבעה דורות. זהו רומן היסטורי-חברתי-אידאי על דעיכתו של היישוב הישן בארץ ישראל ככל שגובר בה רישומו של המפעל הציוני. זהו רומן של מקום, המכיל תיאורים עשירים ומפורטים של העיר צפת וסביבתה על תולדותיה, נופיה ואוכלוסייתה. וזהו גם רומן בעל יסודות אגדיים-מיסטיים, הניכרים בעיקר בסיפורי-המשנה הרבים השזורים בו, כגון הסיפור על הינוקא הפלאי מברעם מן המאה הששית וסיפורו של הגואל הכושל רבי יוסף דילה רינה מן המאה החמש-עשרה. דומה כי בטרילוגיה זו הגיעו כשרונו האֶפִּי של בר-יוסף, נטייתו המלודרמטית ומשיכתו אל היסוד הייצרי-הארוטי לאיזון ולמיצוי אמנותי חד-פעמי. בצד עיר קסומה יש לציין שתי יצירות צפתיות אחרות, אף הן ממיטב כתיבתו: הרומן ההיסטורי-דוקומנטרי סוכת שלום (1958) על צפת במאה השש-עשרה, שבין גיבוריו האר״י הקדוש, רבי חיים ויטאל, רבי יוסף קארו והמשורר ישראל נג׳ארה, ומחרוזת הסיפורים אנשי בית רימון (1959) המתארת בהומור את הווי החיים ואת הטיפוסים האופייניים ביישוב גלילי פרובינציאלי.
    בזקנתו של בר-יוסף גברה פוריות כתיבתו, ובשלוש-עשרה שנותיו האחרונות פרסם לא פחות מחמישה-עשר ספרים. בולטת בתוכם סדרת רומנים החוזרים בווריאציות שונות על עלילת יסוד אחת: פרשת התפקרותו של בן היישוב הישן הכרוכה בגילוי קסמי המין ובהתנסות בחוויות ארוטיות אינטנסיביות. ביניהם: הפוטוגרף הרביעי (1980), אפיקורוס בעל כורחו (1985), בדרך חזרה (1988), גפרורים שרופים (1991), גווילים ובשרים (1993). הספרים זכו להצלחה מסחרית בשל אשליית ההצצה המגרה שסיפקו לקוראיהם אל היצרים הגועשים בנבכי החברה החרדית, ובמיוחד בזכות תיאורי המין המפורטים, אולם כתיבתם בדרך כלל מרושלת וערכם האמנותי אינו רב. מן הכלל הזה חורגת נובלה עדינת-מבע בשם אהבת נפש (1979), המתארת ברגישות ובאיפוק את ייסוריו של סופר סת״ם ממאה שערים, הנמשך בעוצמה אל גיסו הצעיר, נער בן-חמש עשרה המתלמד אצלו.
    ביטוי-מה להשקפותיו הפוליטיות המקסימליסטיות נתן בר-יוסף ברומן העתידני אוטופיה בכחול-לבן (1990), ובספרו העיוני מורה דרך לפטריוטים נבוכים (1984).


יצירות יהושע בר-יוסף בפרויקט בן-יהודה		  

נכתב על-ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, תדהר, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия המכון לתרגום ספרות עברית, אדיר כהן] 

ספריו:

  • קול היצרים (ירושלים : קרית ספר, תרצ״ז)
  • חומה שנפלה : ספור (תל-אביב : גזית, ת״ש 1940)
  • האלמוני : מגופה של אם : סיפורים (תל-אביב : ספרית השעות, [תש״-?])
  • בסמטאות ירושלים : מחזה (ירושלים : אחיאסף, תש״א 1941)
  • אם הבנות : סיפור (תל אביב : מסדה בסיוע מוסד ביאליק, תש״ג)
  • מגופה של אם : סיפורים (תל-אביב : עדי, תש״ה)
  • הבית החדש (מרחביה : ספרית פועלים, 1946)
  • מספורי מאה שערים (תל-אביב : ידיעות אחרונות, 1946)
  • פגישה באביב : סיפור (תל-אביב : נ. טברסקי, תש״ז 1947)
  • עיר קסומה : הגדה של שלשה דורות (תל אביב : נ. טברסקי, תש״ט-תשי״א) 3 כר׳.  <מהדורה מחודשת הופיעה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתשל״ט 1979>
    התוכן:
    א. עצי שטים עומדים: רומן.
    ב. תעלומה ואין קורא לה.
    ג. כציצים ופרחים: רומן.
  • בעלי המיניסטר : קומדיה בשלוש מערכות (תל-אביב : נ. טברסקי, תש״י 1950) <מוצגת על-ידי ״המטאטא״>
  • בני המג״ד : מסיפורי המלחמה (תל-אביב : נ. טברסקי, תש״י 1950)
  • אם הבנות : סיפור (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי״ג 1952)<יצא לאור לראשונה בתש״ג. מהדורה מחודשת הופיעה בספרית מעריב בתשמ״ח 1988>
  • העומדים על הסף : רומן (תל-אביב : נ. טברסקי, תשי״ג 1953)
  • סודה של אשה : מסיפורי ירושלים (תל-אביב : עם עובד, 1957)
  • סוכת שלום : רומן (תל-אביב : עם עובד, תשי״ח 1958) <מהדורה מחודשת הופיעה בספרית מעריב בתשמ״ח 1988>
  • אנשי בית רימון : ספורים מן הפרובינציה  (תל-אביב : עמיחי, תשי״ח) <מהדורה מחודשת הופיעה בספרית מעריב בתשמ״ח 1988>
  • בדרך לסלע אדום : סיפורים (צפת : דפוס ״המתמיד״, תשי״ט 1959)
  • שלשה שעזבו : רומן (תל-אביב : אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1963)
  • חרב ישועות : צפת במלחמת הקוממיות : רומן (תל-אביב : צבא הגנה לישראל : מערכות : תשכ״ו 1966)
  • על חומותיך ירושלים : מחזה בשלוש מערכות (חיפה : רנסנס, תשכ״ז 1967)
  • בין צפת לירושלים : פרקי ילדות ובחרות (ירושלים : מוסד ביאליק, תשל״ב 1972) <מהדורה מחודשת הופיעה בספרית מעריב בתשנ״ב 1992>
  • אהבת נפש : סיפור (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשל״ט 1979)
  • הפוטוגראף הרביעי (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים בישראל : יחדיו, תשמ״א 1980)
  • אפיקורוס בעל כורחו (ירושלים : כתר, 1985) <״אברך ירא שמים עומד על פתחה של אפיקורסות״>
  • סיפורו של אדם רעב (תל-אביב : ספרית מעריב, תשמ״ח 1988)
  • אוטופיה בכחול-לבן : רומן בדיוני (תל-אביב : ספרית מעריב, תש״ן 1990)
  • גווילים ובשרים (תל-אביב : ספרית מעריב, תשנ״ג 1993)

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • רובינשטיין, בלהה.  הנסתר בנגלה : תשתיות קבליות ביצירת יהושע בר-יוסף ויצחק בשביס-זינגר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994)
מאמרים:
  • אלתרמן, נתן.  הטור השביעי: על ״סיפור הארבעה״.  דבר, י׳ בשבט תשי״ט, 16 בינואר 1959, עמ׳ 2 <על סיפורו של יהושע בר-יוסף ״סיפור הארבעה״ שבעקבותיו הואשם בפורנוגרפיה. לדעת אלתרמן אסור למחבר להתעלם מהעובדה שבדבריו יש פגיעה בטעם הטוב ואין זה משנה מיהו הדן בסיפורו - אם מבקר ספרותי או מישהו אחר>
  • אפרי, א.  על יהושע בר-יוסף.  דורות, שבועון לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, שנה א, גל׳ ד (כ׳ בתשרי תש״י, 13 באוקטובר 1949), עמ׳ 7 <עם קבלו את פרס אוסישקין לשנת תש״י>
  • בנשלום, בנציון.  אבן לבאר.  בספרו:  ארחות יצירה : מסות ומאמרים (רמת גן : אגודת הסופרים העברים ליד הוצאת מסדה, 1966), עמ׳ 183–187 <תגובה לרשימה של יהושע בר-יוסף על ספרות ההשכלה וערכה החינוכי שפורסמה ב׳דבר׳, י״א בניסן תשי״ז (נחתם: 1957)>
  • יערי, יצחק.  לפרשת ״סיפור הארבעה״.  דבר, י״א בטבת תשי״ט, 22 בדצמבר 1958, עמ׳ 2 <תשובה ליהושע בר-יוסף>
  • ליפשיץ, אריה.  הפרוזה העברית הצעירה.  מצודה, ספר א (כסלו תש״ד, דצמבר 1943), עמ׳ 164–175 (בעיקר עמ׳ 173–175)
  • ליפשיץ, אריה.  יצרי אדם ועידונם : סיפורי יהושע בר-יוסף.  בספרו: הווייתה של תקופה : יצירות ודיוקנאות בספרות העלייה השלישית (תל-אביב : יחדיו, תש״ם 1980), עמ׳ 166–183.
  • לנץ, אריה.  שיחה עם המספר יהושע בר-יוסף.  הדואר, שנה 65, גל׳ ו׳ (כ״ג בכסלו תשמ״ו, 6 בדצמבר 1985), עמ׳ 18–19.
  • נגב, אילת. אבא השתזף באור של עצמו.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ב באדר א תש״ס, 18 בפברואר 2000, עמ׳ 26 <ראיון עם הד״ר בלהה רובינשטין על יצירותיו של אביה, הסופר יהושע בר-יוסף>
  • רובינשטיין, בלהה.   בין שתי נקודות עובר גם קו נפתל.  מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 6 (ניסן תשנ״ד, מארס 1994), עמ׳ 55–58.
  • רובינשטיין, בלהה.   בין ספרות והיסטוריה : הרעש הגדול בצפת ברומן עיר קסומה מאת י׳ בר-יוסף ובתעודות היסטוריות. עיון בין-טקסטואלי כדגם לסימון דפוסים פואטיים וכמפתח פרשני.  בתוך: עיונים בספרות משווה / העורכים: דב לנדאו, גדעון שונמי, יפה וולפמן (רמת גן: המחלקה לספרות משווה - הפקולטה למדעי הרוח - אוניברסיטת בר-אילן, תשס״א 2001), עמ׳ 52–62.
  • רובינשטיין, בלהה.  אבי, הסופר יהושע בר-יוסף.  מאזנים, כרך פ׳, גל׳ 5–6 (תשרי תשס״ז, ספטמבר 2006), עמ׳ 20–22.
על ״קול היצרים״
  • ליפשיץ, אריה. פסיעה ראשונה.  דבר, מוסף לשבתות ומועדים, כרך 13, גל׳ 16 (כ״ו בשבט תרצ״ח, 28 בינואר 1938), עמ׳ 7.
על ״חומה שנפלה״
על ״אם הבנות״
על ״פגישה באביב״
  • בן-דב, צבי.  ״פגישה באביב״ או פגישת סרק.  קול העם,  י״ב בתשרי תש״ח, 26 בספטמבר 1947, עמ׳ 3.
על ״עיר קסומה״
  • אפרי, א.  על יהושע בר-יוסף.  דורות, שבועון לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, שנה א, גל׳ ד (כ׳ בתשרי תש״י, 13 באוקטובר 1949), עמ׳ 7 <עם קבלו את פרס אוסישקין לשנת תש״י>
  • גורן, נתן.  ״עצי שטים עומדים״ מאת יהושע בר-יוסף.  דורות, שבועון לספרות ולעניני חברה, שנה ראשונה, שנה א, גל׳ ד (כ׳ בתשרי תש״י, 13 באוקטובר 1949), עמ׳ 8.
  • רובינשטין, בלהה.  כשהאהובה עוברת דירה : גלגוליו של סיפור קבלי ברומנים בני זמננו : ש״י עגנון, י׳ בר-יוסף, ד׳ שחר.  עלי-שיח, חוב׳ 38 (תשנ״ז), עמ׳ 27–37.
  • שקד, מלכה. תפקידן של שתיים מאגדות צפת ברומן ׳עיר קסומה׳—לשאלת הסטייה ברומן של יהושע בר-יוסף.  מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך י׳-י״א (תשמ״ז-תשמ״ח 1988), עמ׳ 299–310.
  • שקד, מלכה. ״עיר קסומה״ ליהושע בר יוסף.  בתוך ספרה: חוליות ושלשלת : הרומן העברי על תולדות משפחה (בני ברק : הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990), עמ׳ 129–222 <וראה במפתח>
על ״סוכת שלום״
  • ד.ש.  ״סוכת שלום״.  קשת, שנה ראשונה, חוב׳ ב (חורף 1959), עמ׳ 187.
  • כהן, אדיר. ״סוכת שלום״.  בספרו: סופרים עבריים בני זמננו : משוררים, מספרים, מחזאים, מסאים ומבקרים (תל-אביב : מ. מזרחי, 1963), עמ׳ 63–65.
  • פנואלי, ש״י. ״סוכת שלום״ של י. בר-יוסף.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, כ״ד בחשון תשי״ט, 7 בנובמבר 1958, עמ׳ 5.
  • רובינשטין, בלהה.  כשהאהובה עוברת דירה : גלגוליו של סיפור קבלי ברומנים בני זמננו : ש״י עגנון, י׳ בר-יוסף, ד׳ שחר.  עלי-שיח, חוב׳ 38 (תשנ״ז), עמ׳ 27–37.
על ״אנשי בית רימון״
  • כהן, אדיר. ״אנשי בית רימון״.  בספרו: סופרים עבריים בני זמננו : משוררים, מספרים, מחזאים, מסאים ומבקרים (תל-אביב : מ. מזרחי, 1963), עמ׳ 65–66.
על ״בדרך לסלע אדום״
על ״בין צפת לירושלים״
  • באר, חיים.  פרקי ילדות ובחרות של יהושע בר-יוסף.   מאזנים, כרך ל״ו, גל׳ 1 (טבת תשל״ג, דצמבר 1972), עמ׳ 59–60.
על ״הפוטוגראף הרביעי״
על ״אוטופיה בכחול לבן״
  • הגורני-גרין, אברהם.  יהושע בר-יוסף - לא שעשוע ולא אינטלקטואלי. בספרו: משא ועיון : מסות על לשון, חינוך וספרות (תל אביב : אור עם, תשנ״ג 1992), עמ׳ 120–121.
קישורים:

Wikidata – Q8051256 J9U – 987007258289305171 NLI – 000015222 LC – n84190374 VIAF – 107042765
עודכן לאחרונה: 11 בנובמבר 2021

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף