רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר שְׁלֹשׁ הַמִּשְׁאָלוֹת
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1968

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד מְאַחֵל לְעַצְמוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לִרְאוֹת אֶת “לֵיל אַלְקַדַר”.1 הִסְתַּכֵּל בְּלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת בַּשָּׁמַיִם וְרָאָה אֶת הַמַּלְאכִים וְאֶת שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁכְּבָר נִפְתְּחוּ, וְרָאָה כָל דָּבָר מִשְׁתַּחֲוֶה בִמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁרָאָה זֹאת אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “פְּלוֹנִית הִנֵּה הֶרְאַנִי אֱלֹהִים אֶת לֵיל אַלְקַדַר, וְנֶאֱמַר לִי שֶׁאִם אֶרְאֶנּוּ וְאֶשְׁאַל שָׁלֹשׁ מִשְׁאָלוֹת נַעֲנִים לִי לָהֶן. וַהֲרֵי אֲנִי נוֹעָץ אִתֵּךְ, מַה הוּא שֶׁאֹמַר?” אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֱמֹר: אֱלֹהִים, עֲשֵׂה אֶת שַׁרְבִיטִי גָדוֹל יוֹתֵר”. עָשָׂה כָךְ, וְנַעֲשָׂה שַׁרְבִיטוֹ כְּגֹדֶל רֹאשׁ דַּלַּעַת. לֹא יָכֹל כִמְעָט הָאִישׁ לְהִזָּקֵק לָהּ. וּכְשֶׁהָיָה מְבַקַּשׁ לִקְרַב אֶל אִשְׁתּוֹ, הָיְתָה בוֹרַחַת מִפָּנָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לָהּּ: “מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי הָיְתָה זֹאת מִשְׁאַלְתֵּךְ וְתוֹצָאַת תְּשׁוּקָתֵךְ”. אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי לֹא בִקַּשְׁתִּי שֶׁיְהֵא גָדוֹל עַד כְּדֵי כָךְ”. נָשָׂא הָאִישׁ רֹאשׁוֹ לַשָּׁמַיִם וְאָמַר: “אֱלֹהִים, הָסֵר מֵעָלַי הַפֶּגַע הַזֶּה וְהוֹשִׁיעֵנִי”. נַעֲשָׂה הָאִישׁ חָלָק בְּאֵין כָּל שַׁרְבִיט לוֹ. כְּשֶׁרָאֲתָה אִשְׁתּוֹ כָּךְ, אָמְרָה לוֹ: “אִי-אֶפְשִׁי בְךָ, שֶׁאֵין לְךְ זַכְרוּת”. הָיָה מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: “לֹא בָא כָל זֶה אֶלָּא מֵעֲצָתֵךְ הַמְגֻנָּה וּמִכַּוָנָתֵךְ הָרָעָה. הָיוּ לִי שָׁלֹשׁ מִשְׁאָלוֹת אֵצֶל אֱלֹהִים, שֶׁיָכֹלְתִי לְהַשִׂיג עַל יָדָן כָּל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, וְהָלְכוּ שְׁתַּיִם וְלֹא נִשְׁאֲרָה אֶלָּא מִשְׁאָלָה אַחַת”. אָמְרָה לוֹ:“שְׁאַל מֵאֵת אֱלֹהִים הָרַחֲמָן שֶׁיַּחֲזִירְךָ לִכְמוֹת שֶׁהָיִיתָ בָרִאשׁוֹנָה”. קָרָא אֶל אֶלֹהָיו וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה2. וְזֶהוּ, הַמֶּלֶךְ בְסִבַּת תִּכּוּנָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה. וְלֹא סִפַּרְתִּי לְךָ זֶה אֶלָּא שֶׁיִּתְבָּרֵר לְךָ אִי-שִׂימַת הַלֵּב שֶׁל הַנָּשִׁים וְקַלּוּת דַּעְתָּן וְתִכּוּנָן הָרָע. אַל תִּשְׁמַע אֵפוֹא לִדְבָרֶיהָ שֶׁתַּהֲרֹג אֶת בִּנְךָ תּוֹךְ-קֶרֶב לִבֶּךָ ותִמְחֶה זִכְרְךָ אַחֲרֶיךָ". חָזַרבּוֹ הַמֶּלֶךְ מִלַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. וּכְשֶׁהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּאָה הַנַּעֲרָה צוֹוַחַת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִצִּיתָה אֵשׁ גְּדוֹלָה. הִגִּישׁוּ אוֹתָהּ אֶל הַמֶּלֶךְ תּוֹפְסִים בְּיָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “לָמָּה זֶה עָשִׂית זֹאת?” אָמְרָה לוֹ: “אִם אֵין אַתָּה שׁוֹפְטֵנִי בְצֶדֶק מִבִּנְךָ, הֲרֵינִי מַשְׁלִיכָה עַצְמִי בְתוֹךְ אֵש זוֹ, שֶׁכְּבָר מָאַסְתִּי בַחַיִּים. וְלִפְנֵי בוֹאִי לְכָאן כָּתַבְתִּי צַוָּאָתִי וְנָתַתִּי הוֹנִי לִצְדָקָה וְגָמַרְתִּי בְדַעְתִּי לָמוּת, שֶׁתִּתְחָרֵט כָּל חֲרָטָה, כְּשֵׁם שֶׁהִתְחָרֵט הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁהֶעֱנִישׁ אֶת שׁוֹמֶרֶת בֵּית-הַמֶרְחָץ”. אָמַר לָהּּ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: "שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ


  1. ליל הקדר הוא “ליל הכל יכלת” שבו גלה אללה למלאך גבריאל את הקראן, וגבריאל למחמד, בלילה זה נקבע גורלי של כל אדם — לפי המסורת — לשנה הבאה. ליל 17 או 27 של חדש רמדאן בלילה זו יורדים המלאכים והרוחות מן השמים לכל פקודה שיפקד עליהם אללה. בקראן עוסקת בו פרשה צ"ה הנקראת על שמו פרשת הקדר.  ↩

  2. בהוצאת בירות מסופר שבקשתה הראשונה היתה להיות היפה בכל הנשים, והיו הגברים מחזרים אחריה ומפתים אותה, השניה שתתכער והשלישית שתחזור לכמות שהיתה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות