רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָעֲנָק הַגָּנוּב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1968

סִפְּרוּ שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים וּנְזִירָה וּפְרוּשָׁה, וְהָיְתָה נִכְנֶסֶת לְאַרְמוֹן מֶּלֶךְ מִן הַמְּלָכִים וְהָיוּ מְקַבְּלִים מִפִּיהָ בְרָכָה. וְהָיָה כְבוֹדָהּ רַב אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. נִכְנְסָה בְיוֹם מִן הַיָּמִים לְאֹותוֹ אַרְמוֹן כְּפִי מִנְהָגָהּ, וְיָשְׁבָה לְצִדָּה שֶׁל אֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ. הוֹשִׁיטָה לָהּ עֲנָק שֶׁעֶרְכּוֹ אֶלֶף דִּינָר וְאָמְרָה לָהּ: “אִשָּׁה, טְלִי עֲנָק זֶה אֶצְלֵךְ וְשִׁמְרִי אוֹתוֹ עַד שֶאֵצֵא מִבֵּית-הַמֶּרְחָץ וְאֶטְּלֶנּוּ מִמֵּךְ”. וְהָיָה בֵית-הַמֶּרְחָץ בָּאַרְמוֹן. נָטְלָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה וְיָשְׁבָה בְמָקוֹם אֶחָד בִּמְעוֹן הַמַּלְכָּה עַד שֶׁתִּכָּנֵס לְבֵית-הַמֶּרְחָץ שֶׁאֶצְלָהּ וְתֵצֵא. אַחַר-כָּךְ שָׂמָה אֶת הָעֲנָק תַּחַת הַשָּׁטִיחַ שֶׁכּוֹרְעִים עָלָיו לִתְפִלָּה וְקָמָה לְהִתְפַּלֵל. בָּא עוֹף וְנָטַל אֶת הָעֲנָק וְשָׂם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ סֶדֶק שֶׁבְּפִנּוֹת הָאַרְמוֹן. וּכְבָר יָצְאָה הַשׁוֹמֶרֶת לַעֲשׂוֹת צְרָכֶיהָ וְלַחֲזֹר, וְלֹא יָדְעָה עַל-כָּךְ. כְּשֶׁיָּצְאָה אֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית-הַמֶּרְחָץ בִּקְּשָׁה אֶת הָעֲנָק מֵאוֹתָהּ שׁוֹמֶרֶת וְלֹא מָצְאָה אוֹתוֹ. הִתְחִילָה מְחַפֶּשֶׂת אַחֲרָיו וְלֹא מָצְאָה יְדִיעָה עַל אוֹדוֹתָיו וְלֹא מָצְאָה לוֹ עִקְבוֹת. הָיְתָה הַשּׁוֹמֶרֶת אוֹמֶרֶת: “בִּתִּי, לֹא בָא אֵלַי אָדָם, וּכְשֶׁלְּקַחְתִּיו שַׂמְתִּי אוֹתוֹ תַּחַת הַשָּׁטִיחַ, וְאֵינִי יוֹדַעַת אִם אַחַד הַמְּשָׁרְתִים רָאָה אוֹתוֹ בְעֵינָיו, בְּשָׁעָה שֶהִסַּחְתִּי אֶת דַּעְתִּי בַתְּפִלָּה וּנְטָלוֹ. וְהַיְדִיעָה בָזֶה הִיא לֵאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. כּשֶׁשָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת זֹאת צִוָּה אֶת אִשְׁתּוֹ לְעַנּוֹּת אֶת הַשֹּוֹמֶרֶת בָּאֵשׁ וּמַכּוֹת קָשׁוֹת

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמַּלְכָּה, אַחֲרֵי שֶצִּוָּה הַמֶּלֶךְ לְעַנּוֹת אֶת הַשּׁוֹמֶרֶת בָּאֵשׁ וּמַכּוֹת קָשׁוֹת, מִלְּאָה אֶת פְּקֻדָּתוֹ ועִנְּתָה אוֹתָהּ בְּמִינֵי עִנּוּיִים, אַךְ הִיא לֹא הוֹדְתָה בִכְלוּם וְלֹא הֶאֱשִׁימָה אָדָם. אַחֲרֵי זֶה צִוָּה לְחָבְשָׁהּ בְּבֵית-הָאֲסוּרִים וּלְכָבְלָהּ בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת, וַחֲבָשׁוּהָ. אַחַר-כָּךְ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים בְּאֶמְצַע הָאַרְמוֹן וְהַמַּיִם זוֹרְמִים מִסָּבִיב לוֹ וְאִשְׁתּוֹ לְצִדּוֹ. נָפְלָה עֵינוֹ עַל עוֹף כְּשֶׁהוּא סוֹחֵב אֶת הָעֲנָק מִסֶּדֶק מִפִּנַּת הָאַרְמוֹן. קָרָא לְנַעֲרָה שֶׁהָיְתָה אֶצְלוֹ וְהִדְבִּיקָה אֶת הָעוֹף וְנָטְלָה אֶת הָעֲנָק מִמֶּנּוּ. נוֹדַע לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשּׁוֹמֶרֶת עֲשׁוּקָה וְהִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עִמָּהּ וְצִוָּה לַהֲבִיאָהּ לְפָנָיו. כְּשֶׁבָּאָה הִתְחִיל מְנַשֵּׁק אֶת רֹאשָׁהּ וְהָיָה בוֹכֶה וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וּמִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עִמָּהּ. צִוָּה לָהּ הוֹן יָקָר, וְסֵרְבָה לְקַחְתּוֹ. מָחֲלָה לוֹ וְהִסְתַּלְּקָה מֵאֶצְלוֹ, וְקִבְּלָה עַל עַצְמָהּ בִּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶל אָדָם, וְשׁוֹטְטָה בֶהָרִים וּבַנְּחָלִים, וְהָיְתָה עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַד שֶׁמֵּתָה.

וְשָׁמַעְתִּי גַם כֵּן, הַמֶּלֶךְ עַל דְּבַר מְזִמַת הַגְּבָרִים

המלצות קוראים
תגיות