רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר בֶּן-הַמֶּלֶךְ בַּהְרָאם וּבַת-הַמֶּלֶךְ אַלדַּתְּמָא
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1968

סִפְּרוּ שֶׁהָיְתָה נַעֲרָה מִבְּנוֹת הַמְּלָכִים שֶׁלֹּא הָיְתָה דּוֹמָה לָהּ בִּזְמַנָּהּ לְיֹפִי וָחֵן וּלְגִזְרָה וְחִטּוּב הַגּוּף וּלְזֹהַר וְהִתְגַּנְדרוּת, וְלִטְרֹף דַּעַת הַגְּבָרִים, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת: “אֵין דּוֹמָה לִי בְדוֹרִי”. הָיוּ כָל בְּנֵי-הַמְּלָכִים מְבַקְּשִׁים לְשֵׂאתָהּ, וְלֹא הִסְכִּימָה לְהִנָּשֵׂא גַּם לְאֶחָד מֵהֶם. וְהָיָה שְׁמָהּ אַלדַּתְּמָא, וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת: “לֹא יִשָּׂאֵנִי אֶלָּא זֶה שֶׁיִּגְבַּר עָלַי בִּשְׂדֵה הַקְּרָב בַּמַּעֲרָכָה וּבִדְקִירָה וּבְמַכָּה. וּכְשֶׁאֶחָד מְנַצֵּחַ אוֹתִי הֲרֵינִי נִשֵּׂאת לוֹ מֵרְצוֹנִי הַטּוֹב. וְאִם אֲנִי מְנַצַּחַת אוֹתוֹ, הֲרֵינִי נוֹטֶלֶת סוּסָתוֹ וּכְלֵי-זֵינוֹ וּבְגָדָיו, וַאֲנִי כוֹתֶבֶת עַל מִצְחוֹ: “זֶהוּ עַבְדָּהּ הַמְשֻׁחְרָר שֶׁל פְּלוֹנִית”. הָיוּ בְנֵי-הַמְּלָכִים בָּאִים אֵלֶיהָ מִכָּל מָקוֹם רָחוֹק וְקָרוֹב וְהִיא מְנַצַּחַת אוֹתָם וְשָׂמָה אוֹתָם לְקֶלֶס, נוֹטֶלֶת כְּלֵי-זֵינָם ושָׂמָה בָהֶם סִימָן בְּאֵשׁ. שָׁמַע עַל אוֹדוֹתֶיהָ בֶּן-מֶּלֶךְ מִמַּלְכֵי פָּרָס, בַּהְרָאם שְׁמוֹ. שָׂם פָּנָיו אֵלֶיהָ מִמֶּרְחָק רָב, אַחֲרֵי שֶׁנָטַל עִמּוֹ מָמוֹן וְסוּסִים וַאֲנָשִׁים וְאוֹצָרוֹת מֵאוֹצְרוֹת הַמְּלָכִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ. כְּשֶׁבָּא אֶצְלָהּ שָׁלַח אֶל אָבִיהָ מַתָּנָה יְקָרָה. יָצָא הַמֶּלֶךְ לְקַבֵּל פָּנָיו וְכִבְּדוֹ תַכְלִית הַכָּבוֹד. אַחַר-כָּךְ שָׁלַח אֵלָיו בְּיַד מִשְׁנָיו, שֶׁהוּא רוֹצֶה לָשֵׂאת אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. שָׁלַח אֵלָיו אָבִיהָ וְאָמַר לוֹ: " בְּנִי, בַּאֲשֶׁר לְבִתִּי אַלדַּתְּמָא, הִנֵּה אֵין לִי שִׁלְטוֹן עָלֶיהָ, מִשׁוּם שֶׁהִיא קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ בִּשְׁבוּעָה, שֶׁאֵין הִיא נִשֵּׂאת אֶלָּא לָזֶה שֶׁיִּגְבַּר עָלֶיהָ בִּשְׂדֵה הַקְּרָב בַּמַּעֲרָכָה”. אָמַר לוֹ בֶן-הַמֶּלֶךְ: “וְאַף אֲנִי לֹא נָסַעְתִּי מִמְּדִינָתִי אֶלָּא עַל תְּנָאי זֶה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “לְמָחָר אַתָּה נִפְגָּשׁ עִמָּהּ”.כְּשֶׁבָּא הַמָּחָר, שָׁלַח אָבִיהָ אֵלֶיהָ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנָּה רְשׁוּת. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הִתְכּוֹנְנָה לְמִלְחָמָה וְלָבְשָׁה אֶת כְּלֵי-מִלְחַמְתָּהּ וְיָצְאָה אֶל הַמַּעֲרָכָה, וְיָצָא בֶּן הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וְהֶחֱלִיט לְהִלָּחֵם בָּהּ. עָבְרָה הַשְּׁמוּעָה מֵאִישׁ לְאִישׁ בְּעִנְיָן זֶה וּבָאוּ מִכָּל מָקוֹם וְזָרְמוּ לְשָׁם בְּאוֹתוֹ יוֹם. יָצְאָה אַלדַּתְּמָא אַחֲרֵי שֶׁלָּבְשָה שִׁרְיוֹנָּה וְהִתְאַזְּרָה בַאֲזוֹרָהּ וְשָׂמָה אֶת קוֹבָעָהּ עָלֶיהָ. יָצָא לִקְרָאתָהּ אֶל הַמַּעֲרָכָה בֶּן-הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהוּא בַמַצָּב הַיָּפֶה בְיוֹתֵר וּבִכְלֵי-הַזַּיִן מִן הַמְּשֻׁכְלָלִים בְּיוֹתֵר וּבַכֵּלִים הַשְּׁלֵמִים בְּיוֹתֵר. תָּקַף כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֶת הַשֵּׁנִי. אַחַר-כָּךְ סוֹבְבוּ זֶה אֶת זֶה אֲרֻכּוֹת וְעָמְדוּ בַמַּעֲרָכָה זֶה מוּל זוֹ זְמַן מְמֻשָּׁךְ. רָאֲתָה בוֹ אֹמֶץ-לֵב שֶׁלֹּא רָאֲתָה מִזּוּלָתוֹ, וּפָחֲדָה לְנַפְשָׁהּ שֶׁלֹּא יְבַיְּשָׁהּ בְמַעֲמַד הָאֲנָשִׁים, וְיָדְעָה שֶׁהוּא מְנַצְּחָהּ בְּלִי פִקְפּוּק. חִפְּשְָׂה לָהּ מְזִמָּה והִשְׁתַּמְּשָׁה נֶגְדּוֹ בְּתַחְבּוּלָה, וְגִלְּתָה אֶת פָּנֶיהָ, וְהִנֵּה הֵן מְאִירוֹת יוֹתֵר מֵאַגַּן הַסַּהַר. כְּשֶׁסָּכָה בָהּ בֶּן-הַמֶּלֶךְ, נפְתַּע מִמֶּנָּה וְתָשׁ כֹּחוֹ וּבָטַל אֹמֶץ-רוּחוֹ. עָקְרָה אוֹתוֹ מֵאֻכָּפוֹ, וְהָיָה בְיָדָהּ כַּצִּפֹּרֶת בְּצִפָּרְנֵי הַנֶּשֶׁר, כְּשֶׁהוּא תוֹהֶה בְצוּרָתָהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. נָטְלָה אֶת סוּסוֹ הָאַבִּיר וּכְלֵי-זֵינוֹ וּבְגָדָיו, וְהִתְוְתָה בוֹ תָו בָּאֵשׁ, וְעָזְבָה אוֹתוֹ חָפְשִׁי לְנַפְשׁוֹ. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מהִתְעַלְפוּתוֹ, נִשְׁאַר יָמִים לֹא אוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה וְלֹא יָשֵׁן מִן הָרֹגֶז. וְנִכְנְסָה אַהֲבַת הַנַּעֲרָה עָמֹק בְּלִבּוֹ. פָּטַר אֶת עֲבָדָיו לָלֶכֶת אֶל אָבִיו וְכָתַב לוֹ מִכְתָּב, שֶׁאֵין הוּא יָכֹל לַחֲזֹר לְאַרְצוֹ עַד שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ חֶפְצוֹ בְיָדוֹ אוֹ יָמוּת בִּלְעָדָיו. כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַמִּכְתָּבִים אֶל אָבִיו הִתְאַבֵּל עָלָיו, וּבִקֵּשׁ לִשְׁלֹח גְּיָסוֹת וְצָבָא. עִכְּבוּ עַל יָדוֹ הַמִּשְׁנִים מִכָּךְ, וְיָעֲצוּ אוֹתוֹ לְהַאֲרִיךְ רוּחוֹ. אַחַר-כָּךְ הִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּן-הַמֶּלֶךְ בְּתַחְבּוּלָה וְשָׂם עַצְמוֹ זָקֵן, יָשִׁישׁ, וּפָנָה לְגַן בַּת-הַמֶּלֶךְ, שֶׁכֵּן הָיְתָה נִכְנֶסֶת אֵלָיו רֹב יָמֶיהָ. נִפְגַּשׁ בֶּן-הַמֶּלֶךְ בַּגַּנָּן וְאָמַר לוֹ: “אָדָם נָכְרִי אֲנִי מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, וְהָיִיתִי מִימֵי בַחֲרוּתִי וְעַד עַכְשָׁו מְצֻיָן בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה ושְׁמִירַת הַצְּמָחִים וְהַפְּרָחִים הָרֵחָנִיִּים, וְאֵין אָדָם הַמֵּיטִיב לַעֲשׂוֹת זֹאת זוּלָתִי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַגַּנָּן אֶת דְּבָרָיו, שָׂמַח עָלָיו תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה, וְהִכְנִיסָהוּ לַגָּן, וְצִוָּה עָלָיו אֶת אֲנָשָׁיו. הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָה וּבְטִּפּוּל בָּעֵצִים וּבְפִקּוּחַ עַל תַּקָּנַת פֵּרוֹתֵיהֶם. וַעֲדַיִן הוּא בְכָךְ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, כְּשֶׁהָעֲבָדִים כְּבָר נִכְנְסוּ לַגָּן וְאִתָּם הַפְּרָדוֹת שֶׁמַּצָּעִים עֲלֵיהֶן וְכֵלִים. שָׁאַל עַל אוֹדוֹת זֶה וְאָמְרוּ לוֹ, שֶׁבַּת-הַמֶּלֶךְ מְבַקֶּשֶׁת לְטַיֵּל בְּאוֹתוֹ גַן. הָלַךְ לוֹ וְנָטַל אֶת הַתַּכְשִׁיטִים וְאֶת הַבְּגָדִים שֶׁהָיוּ עִמּוֹ מֵאַרְצוֹ, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל הַגַּן וְיָשַׁב בּוֹ, וְהִנִּיחַ לְפָנָיו מַשֶׁהוּ מֵאוֹתָן הָאוֹצָרוֹת, וְהָיָה רוֹעֵד בְגוּפוֹ וּמִתְרָאֶה כְאִלּוּ הָיָה זֶה מֵחֻלְשַׁת הַזִּקְנָה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן- הַמֶּלֶךְ, אַחֲרֵי שֶׁהִתְחַפֵּשׂ כְּזָקֵן, יָשִׁישׁ, יָשַׁב בַּגָן וְהִנִּיחַ לְפָנָיו אֶת הַתַּכְשִׁיטִים וְאֶת הַבְּגָדִים, כְּשֶׁהוּא מַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הוּא רוֹעֵד מִן הַזִּקְנָה וְהַחֻלְשָׁה. אַחֲרֵי שֶׁעָבְרָה שָׁעָה בָּאוּ הַנְּעָרוֹת וְהַסָּרִיסִים וְאִתָּם בַּת-הַמֶּלֶךְ בְּאֶמְצְעִיתָן, כְּאִלוּ הִיא הַלְּבָנָה בֵין הַכּוֹכָבִים. קָרְבוּ וְהִתְחִילוּ לְהִסְתּוֹבֵב בַּגָּן וְלִקְטֹף אֶת הַפֵּרוֹת וּלְטַיֵּל. רָאוּ אָדָם יוֹשֵׁב תַּחַת עֵץ מִן הָעֵצִים. שָׂמוּ פְּנֵיהֶן אֵלָיו — וְהָיָה זֶה בֶן-הַמֶּלֶךְ— וְהִסְתַכְּלוּ בּוֹ, וְהִנֵּה הוּא זָקֵן יָשִׁישׁ רוֹעֵד בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וּלְפָנָיו תַּכְשִׁיטִים וְאוֹצָרוֹת מֵאוֹצְרוֹת הַמְּלָכִים. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ תָּמְהוּ עַל עִנְיָנוֹ, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל דְּבַר הַתַּכְשִׁיטִים מַה הוּא עוֹשֶׂה בָהֶם. אָמַר לָהֶן: “תַּכְשִׁיטִים אֵלֶּה, רְצוֹנִי לשֵׂאת לִי בָהֶם אִשָּׁה אַחַת מִכֶּן”. צָחֲקוּ עָלָיו וְאָמְרוּ לוֹ: “אִם אַתָּה נוֹשֵׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, מַה תַּעֲשֶׂה בָהּ?” אָמַר לָהֶן: “הָיִיתִי מְנַשְּׁקָה נְשִׁיקָה אַחַת, וּמְגָרְשָׁהּ”. אָמְרָה לוֹ בַת-הַמֶּלֶךְ: “כְּבָר הִשֵּׂאתִי לְךָ נַעֲרָה זוֹ בְּתַּכְשִׁיטִים אֵלֶּה”. נִגַּשׁ אֵלֶיהָ כְּשֶהוּא נִשְׁעָן עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְרוֹעֵד וְנִתְקָל, וְנָשַׁק לָהּ, וּמָסַר לָהּ כָּל אוֹתָם הַתַּכְשִׁיטִים וְהַבְּגָדִים". שָׂמְחָה הַנַּעֲרָה וְצָחֲקוּ כֻלָּן עָלָיו, וְהָלְכוּ לִמְעוֹנָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם הַשֵּׁנִי נִכְנְסוּ לַגָּן וּבָאוּ לְמוּלוֹ וּמְצָאוּהוּ יושֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וּלְפָנָיו תַּכְשִׁיטִים וּבְגָדִים יוֹתֵר מִבָּרִאשׁוֹנָה. יָשְׁבוּ אֶצְלוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: “זָקֵן מַה תַּעֲשֶׂה בְאֵלֶּה הַתַּכְשִׁיטִים?” אָמַר: “אֶשָּׂא בָהֶם אַחַת מִכֶּן כְּמוֹ תְמוֹל”. אָמְרָה לוֹ בַת-הַמֶּלֶךְ: “כְּבָר הִשֵּׂאתִי לְךָ נַעֲרָה זוֹ”. נִגַשׁ אֵלֶיהָ וּנְשָׁקָהּ, וְנָתַן לָהּ אוֹתָם הַתַּכְשִׁיטִים וְהַבְּגָדִים, וְהָלְכוּ לִמְעוֹנָן. כְּשֶׁרָאֲתָה בַת-הַַמֶּלֶךְ מַה שֶׁנָּתַן לַנְּעָרוֹת מִן הַתַּכְשִׁיטִים וְהַבְּגָדִים, אָמְרָה בְלִבָּהּ: “אֲנִי הָיִיתִי יוֹתֵר זַכָּאִית לְכָךְ, וְאֵין עָלַי בָּזֶה כָּל רָעָה”. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, יָצְאָה מִמְּעוֹנָהּ יְחִידָה, בְּצוּרַת נַעֲרָה מִן הַנְּעָרוֹת, וְהִתְחַפְּשָׂה עַד שֶׁבָּאָה אֶל הַזָּקֵן. כְּשֶׁנִּמְצְאָה לְפָנָיו אָמְרָה לוֹ: “זָקֵן, אֲנִי בַת-הַמֶּלֶךְ, רְצוֹנְךָ לָשֵׂאת אוֹתִי לְאִשָּׁה?” אָמַר לָהּ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. הוֹצִיא לָה מִן התַּכְשִׁיטִים וְהַבְּגָדִים מַה שֶׁהוּא הַנַּעֲלֶה בְיוֹתֵר לְעֶרְכּוֹ וְהַיָּקָר בְּיוֹתֵר לִמְחִיר, וּמְסָרוֹ לָהּ. וְנִגַּשׁ לְנַשְׁקָהּ, כְּשֶׁהִיא בוֹטְחָה וּשְׁקֵטָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ, תָּפַס אוֹתָהּ בְּעֹז וֶהֱטִילָה לָאָרֶץ וְהִשִּׁיר בְּתוּלֶיהָ, וְאָמַר לָהּ: “כְּלוּם אִי-אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי?” אָמְרָה לוֹ: “מִי אַתָּה?” אָמַר לָהּ: “אֲניבַהְרָאם בֶּן-מֶּלֶךְ פָּרָס, כְּבָר שִׁנִּיתִי אֶת צוּרָתִי, וְיָצָאתִי לַנֵּכָר מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמַמְלַכְתִּי בְגִינֵךְ”. קָמָה כְּשֶׁהִיא שׁוֹתֶקֶת ואֵינָהּ מְשִׁיבָה לוֹ תְשׁוּבָה, וְאֵינָהּ דּוֹבֶרֶת דָּבָר מִמַּה שֶׁפָּגַע בָּהּ. אָמְרָה בְלִבָּה: “אִם אֲנִי הוֹרֶגֶת אוֹתוֹ, אֵין כָּל תּוֹעֶלֶת בַּהֲרִיגָתוֹ”. הֵשִׁיבָה אֶל לִבָּה וְאָמְרָה: “לֹא יָבִיא לִי רְוָחָה בְּעִנְיַן זֶה אֶלָּא כְּשֶׁאֲנִי בוֹרַחַת עִמּוֹ לְאַרְצוֹ”. אָסְפָה אֶת הוֹנָהּ ואוֹצְרוֹתֶיהָ וְשָׁלְחָה אֵלָיו וְהוֹדִיעָה לוֹ זֹאת, שֶׁיִּצְטַיֵּד גַּם הוּא וְיֶאֱֶסֹף אֶת הוֹנוֹ, וְנוֹעֲדוּ לְלַיְלָה אֶחָד שֶׁיִּסְּעוּ בוֹ. רָכְבוּ שְׁנֵיהֶם עַל הַסּוּסִים וְנָסְעוּ בַחֲסוּת הַלַּיְלָה, וְלֹא הֵאִיר הַיּוֹם עַד שֶׁעָבְרוּ אֶרֶץ רְחוֹקָה. וְלֹא פָסְקוּ מִנְּסֹעַ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶרֶץ פָּרָס, קָרוֹב לִמְדִינַת אָבִיו. כְּשֶׁשָּׁמַע אָבִיו יָצָא לִקְרָאתוֹ עִם הַצָּבָא וְהַגְּדוּדִים, וְשָׂמַח תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה. אַחֲרֵי יָמִים מוּעָטִים שָׁלַח אֶל אָבִיהָשֶׁל אַלדַּתְּמָא מַתָּנָה יִקְרַת עֵרֶךְ, וְכָתַב לוֹ מִכְתָּב שֶׁבּוֹ הוּא מוֹדִיעוֹ שֶׁבִּתוֹ אֶצְלוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ צָרְכֵי הִנּוּמַת הַכַּלָּה. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַמַּתָּנָה אֶצְלוֹ קִבֵּל אוֹתָה וְכִבֵּד אֶת מִי שֶׁהֵבִיאָהּ תַּכְלִית הַכָּבוֹד, וְשָׂמַח בָּזֶה שִׂמְחָה עֲצוּמָה. עָרַךְ מִשְׁתָּאוֹת וְהֵבִיא אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים וְכָתַב שְׁטַר נִשּׂוּאֶיהָ לְבֶן מֶּלֶךְ פָּרָס, וְנָתַן בִּגְדֵי פְאֵר לַשְּׁלוּחִים שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַמִּכְתָּב מֵאֵת בֶן מֶּלֶךְ פָּרָס, וְשָׁלַח לְבִתּוֹ צָרְכֵי הִנּוּמַת הַכַּלָּה. שָׁהָה עִמָּהּ בֶּן-מֶּלֶךְ פָּרָס, עַד שֶׁהִפְרִיד הַמָּוֶת בֵּינֵיהֶם.

רְאֵה אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, עָרְמַת הַגְּבָרִים נֶגֶד הַנָּשִׁים, וַאֲנִי אֵינִי חוֹזֶרֶת בִּי מִתְּבִיעָתִי עַד שֶׁאָמוּת". צִוָּה הַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. נִכְנַס אֵלָיו הַמִּשְׁנֶה הַשְּׁבִיעִי. וּכְשֶׁבָּא, נָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו ואָמַר: “הַמֶּלֶךְ, תֵּן לִי שְׁהוּת עַד שֶׁאֹמַר לְךָ עֲצָתִי הַטּוֹבָה שֶׁכֵּן מִי שֶׁהֶאֱרִיךְ רוּחוֹ וְהָיָה מָתוּן הִשִּׂיג אֶת זֶה שֶׁהוּא מְקַוֶּה לוֹ, וְהִגִּיעַ לְזֶה שֶׁהוּא מְיַחֵל לוֹ. וּמִי שֶׁהָיָה פָזִיז תַּשִּׂיגֵהוּ הַחֲרָטָה. וּכְבָר רָאִיתָ מַה שֶׁזָּמְמָה נַעֲרָה זוֹ לְהָבִיא אֶת הַמֶּלֶךְ לִידֵי חֵטְא מַבְהִיל. וַאֲנִי הָעֶבֶד הַשּׁוֹקֵעַ בְּחַסְדְּךָ וְטוּבְךָ יוֹעֵץ טוֹב לְךָ. ואֲנִי יוֹדֵע מִמְּזִמּוֹת הַנָּשִׁים מַה שֶׁאֵין אֶחָד זוּלָתִי יוֹדֵע. וּכְבָר שָׁמַעְתִּי עַל דְּבַר זֶה סִפּוּר הַזְּקֵנָה וּבֶן-הַסּוֹחֵר”. אָמַר לוֹּ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה, הַמִּשְׁנֶה?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: "שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ

המלצות קוראים
תגיות