רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַזְּקֵנָה וּבֶן-הַסּוֹחֵר
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1968

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה סוֹחֵר רַב הַהוֹן. וְהָיָה לוֹ בֵן שֶׁהָיָה יָקָר לוֹ עַד מְאֹד. אָמַר הַבֵּן לְאָבִיו בְּיוֹם מִן הַיָּמִים: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּךָ בַּקַָּשָׁה. כְּלוּם תְּמַלֵּא אוֹתָהּ לִי?” אָמַר לוֹ אָבִיו: “וּמַה הִיא בְנִי, שֶׁאֶתֵּן אוֹתָהּ לְךָ? וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אוֹר עֵינִי, אֲמַלֵּא בוֹ חֶפְצֶךָ”. אָמַר לוֹ הַבֵּן: “בַּקָּשָׁתִי מֵאִתְּךָ הִיא שֶׁתִּתֵּן לִי מַשֶּׁהוּ מִן הַמָּמוֹן שֶׁאֶסַּע בּוֹ עִם הַסּוֹחֲרִים לִמְדִינַת בַּגְדָאד, שֶׁאֶסְתַכֵּל בָּהּ וְאֶרְאֶה אֶת אַרְמוֹנוֹת הַכַּלִיפִים, שֶׁכֵּן תֵּאֲרוּ אוֹתָם לְפָנַי בְנֵי-הַסּוֹחֲרִים, וּכְבַר הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם”. אָמַר לּוֹ אָבִיו: “בְּנִי יַקִּירִי, מִי זֶה תִהְיֶה לוֹ סַבְלָנוּת לָשֵׂאת הֵעָדֶרְךָ?” אָמַר לּוֹ הַבֵּן: "אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ דָבָר זֶה, וְאֵין הִיא אֶלָּא לִנְסֹע בְרָצוֹן אוֹ שֶׁלֹּא בְרָצוֹן, שֶׁכְּבָר נָפְלוּ בְנַפְשִׁי כִּסּוּפִים שֶׁלֹּא יִפָּסְקוּ אֶלָּא עַל-ידֵי הַגִּיעִי אֵלֶיהָ

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְתִשְׂעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן-הַסּוֹחֵר אָמַר לְאָבָיו: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבַגְדָּאד”. כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לְאָבִיו שֶׁכָּלָה זֹאת מֵאִתּוֹ וְנֶחְרָצָה, הֵכִין לוֹ סְחוֹרָה בִשְׁלֹשִׂים אֶלֶף דִּינָר, וְהִסִּיעַ אוֹתוֹ עִם הַסּוֹחֲרִים שֶׁהָיָה בוֹטֵח בָּהֶם, וְצִוָּה אֶת הַסּוֹחֲרִים עָלָיו. נִפְרַד אָבִיו מִמֶּנּוּ וְחָזַר לְבֵיתוֹ. וְלֹא פָסַק הַבֵּן לִנְסֹע עִם בְּנֵי לִוְיָתוֹ הַסּוֹחֲרִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינַת בַּגְדָּאד, מְעוֹן הַשָּׁלוֹם. כְּשֶׁהִגִיעוּ אֵלֶיהָ נִכְנַס הַבֵּן לַשּׁוּק שֶׁלָּהּ, וְשָׂכַר לוֹ חָצֵר נָאָה, שֶׁהוֹצִיאָהּ אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ וְהִפְתִּיעָה אֶת עֵינוֹ: בָּהּ מְצַפְצְפִים הָעוֹפוֹת, וְהַחֲדָרִים מַקְבִּילִים זֶה לָזֶה, וְהַקַּרְקַע שֶׁלָּהּ מְרֻצֶּפֶת שַׁיִשׁ מְגֻוָּן, וְתִקְרָתָהּ מָזְהֶבֶת בְּסִמְפּוֹרְיָן יְקַר עֵרֶךְ. שָׁאַל אֶת הַשּׁוֹעֵר לִשְׂכָרָהּ, כַּמָּה הוּא לַחֹדֶשׁ, וְאָמַר לּוֹ: “עֲשָׂרָה דִינָרִים”. אָמַר לוֹ הַבֵן: “כְּלוּם אֱמֶת אַתָּה אוֹמֵר אוֹ מְהַתֵּל אַתָּה בִי?” אָמַר לוֹ הַשּׁוֹעֵר: “אֵינִי אוֹמֵר אֶלָּא אֶת הָאֱמֶת, שֶׁכֵּן כָּל מִי שֶׁהָיָה דָר בְּחָצֵר זוֹ, לֹא הָיָה דָר בָּהּ אֶלָּא שָׁבוּע אוֹ שְׁבוּעַיִם”. אָמַר לוֹ הבֵּן: “וּמָה הַסִּבָּה לְכָךְ”, אָמַר לוֹ: “כָּל מִי שֶׁדָּר בְּתוֹכָהּ לֹא יָצָא מִתּוֹכָהּ אֶלָּא חוֹלֶה אוֹ מֵת. וּכְבָר נִתְפַּרְסְמָה חָצֵר זוֹ בִדְבָרִים אֵלֶּה אֵצֶל כָּל הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יוּכַל אָדָם לָדוּר בָּהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ מְעַט שְׂכָרָהּ עַד לְמִדָּה זוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַנַּעַר זֹאת תָּמַהּ עַל כָּךְ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה וְאָמַר: “אֵין סָפֵק שֶׁלְּחָצֵר זוֹ סִבָּה מִן הַסִּבּוֹת, שֶׁקוֹנֵן בְּתוֹכָה מַחֲלָה זוֹ אוֹ הַמָוֶת”. הִרְהֵר הַנַעַר בְּלִבּוֹ וְשָׂם מַחֲסֵהוּ בֵאלֹהִים מִפְּנֵי הַשָּׂטָן הָאָרוּר. הֵסִיר אֶת הַחֲשָׁשׁ מִדַּעְתּוֹ וְגָר בָּהּ וּמָכַר וְקָנָה, וְעָבַר עָלָיו מֶשֶׁךְ יָמִים כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹך הֶחָצֵר בְּאֵין פּוֹגֵעַ בּוֹ שׁוּם דָּבָר מִמַּה שֶּׁאָמַר אוֹתוֹ שׁוֹעֵר. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים עַל שַׁעַר הֶחָצֵר, עָבְרָה עָלָיו זְקֵנָה לִבְנַת שֵׂעָר כְּאִלוּ הָיְתָה נָחָשׁ מְנֻמָּר, וְהִיא מַרְבָּה לְשַׁבֵּחַ אֱלֹהִים וּלְקַדְשׁוֹ, וּמְסִירָה אֶת הָאֲבָנִים ְואֶת הַתַּקָּלוֹת מִן הַדֶּרֶךְ. רָאֲתָה אֶת הַנַּעַר יוֹשֵׁב עַל הַשַּׁעַר. הִסְתַּכְּלָה בוֹ וְתָמְהָה עַל עִנְיָנוֹ אָמַר לָּה הַנַּעַר: “אִשָּׁה, כְּלוּם מַכִּירָה אַתְּ אוֹתִי אוֹ מְדַמָּה אוֹתִי לְאַחֵר?” כְּשְֶׁשָּׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו אָצָה אֵלָיו מַהֵר וְנָתְנָה לוֹ שָׁלוֹם וְאָמְרָה לוֹ: “כַּמָּה זְמַן לְךָ שֶׁאַתָּה דָר בְּחָצֵר זוֹ?” אָמַר לָהּ: “אִמִּי, זְמַן שֶׁל שְׁנֵי חֳדָשִׁים”. אָמְרָה לוֹ: “עַל כָּךְ תָּמַהְתִּי. וַאֲנִי, בְּנִי, אֵינִי מַכִּירְךָ וְאֵין אַתָּה מַכִּירֵנִי. וְלֹֹא נִדְמֵיתָ לִי לְשׁוּם אָדָם אֶלָּא שֶׁתָּמַהְתִּי עַל זֶּה שֶׁשּׁוּם אָדָם זוּלָתְךָ לֹא הָיָה דָר בָּה, שֶׁלֹּא יָצָא מִתּוֹכָה מֵת אוֹ חוֹלֶה. וְאֵין סָפֵק בַּדָּבָר בְּעֵינַי שֶׁאַתָּה, בְּנִי, מִסְתַּכֵּן בַּעֲלוּמֶיךָ. כְּלוּם לֹא עָלִיתָ אֶל הגְּזוֹזְטְרָה וְהִשְׁקַפְתָּ לַמַּרְאֶה מִן הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁבָּהּ?” אַחַר-כָּךָ הָלְכָה הַזְּקֵנָה לְדַרְכָּה. כְּשֶׁנִּפְרְדָה מֵעָלָיו הִתְחִיל הַנַּעַר מְהַרְהֵר בִּדְבָרֶיהָ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “אֲנִי לֹא עָלִיתִי עַל הגְּזוֹזְטְרָה וְלֹא אֵדַע כָּל מִרְפֶּסֶת בָּהּ”. נִכְנַס תֵּכֶף וּמִיָּד וְהִתְחִיל מְשׁוֹטֵט בְּפִנּוֹת הַבַּיִת עַד שֶׁרָאָה בְפִנָּה מֵהֶן דֶּלֶת זְעִירָה שֶׁכְּבָר אָרַג עָלֶיהָ הָעַכָּבִיש קוּרָיו, בֵּין הָעֵצִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַנַּעַר אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָרַג הָעַכָּבִיש קוּרָיו עָלֶיהָ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַגּוֹרָל מְצַפֶּה מִתּוֹךְ לָהּ”. נִשְׁעָן עַל דִּבְרֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה: “לֹֹא יִפְגָעֶנוּ בִּלְתִּי אִם מַה שֶׁגָּזַר אֱלֹהִים עָלֵינוּ”,1 וּפָתַח אוֹתָהּ דֶּלֶת וְעָלָה בְמַדְרֵגָה קְטַנָּה עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל מְרוֹמֶיהָ, וְרָאָה מִרְפֶּסֶת, וְיָשַׁב עָלֶיהָ לָנוּחַ וּלְהִסְתַּכֵּל. רָאָה בַיִת נָאֶה וְנָקִי וְעַל גַּגּוֹ מִרְפֶּסֶת גְּבוֹהָה, הַנִּשְׁקֶפֶת עַל כָּל בַּגְדָּאד כֻּלָּה, וּבְאוֹתָה מִרְפֶּסֶת נַעֲרָה, כְּאִלּוּ מֵעַלְמוֹת גַּן-עֵדֶן, שֶׁלָּקְחָה שֶׁבִי אֶת כָּל עוֹרְקֵי לִבּוֹ, וְנָטְלָה אֶת דַּעְתּוֹ וּבִינָתוֹ, והוֹרִישָׁה לוֹ אֶת יִסּוּרֵי אִיּוֹב וְאֵבֶל יַעֲקֹב. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ הַנַּעַר וְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ, בָּחוֹן הֵיטֵב, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה שֶׁבְּנֵי-אָדָם אוֹמְרִים, שֶׁאֵין אָדָם דָּר בְּחָצֵר זוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת אוֹ יֶחֱלָה, הוּא בִגְלַל נַעֲרָה זוֹ. מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי, כֵּיצַד תְּהֵא הַצָּלָתִי, שֶׁכְּבָר נִטְּלָה דַעְתִּי”. יָרַד מִמְּרוֹמֵי הַגְּזוֹזְטְרָה מְהַרְהֵר בְּעִנְיָנוֹ, וְיָשַׁב בֶּחָצֵר. ועֲדַיִן לֹא יָשַׁב הָכֵן עַל מְקוֹמוֹ, כְּשֶׁיָּצָא וְיָשַׁב עַל יַד הַשַׁעַר נָבוֹךְ בְּעִנְיָנוֹ. וְהִנֵּה הַזְּקֵנָה מְהַלֶּכֶת וּמַזְכִּירָה שֵׁם אֱלֹהִים וּמְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ, בַּדֶּרֶך. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ הַנַּעַר קָם עוֹמֵד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו וּפָתַח בִּשְׁאִילַת שָׁלוֹם לָהּ וּבִבְרָכָה וְאָמַר לָהּ: “אִמִּי, הָיִיתִי בְטוֹב וּבִבְרִיאוּת עַד שֶׁיָּעַצְתְּ אוֹתִי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, וְרָאִיתִי אֶת הַמִּרְפֶּסֶת וּפְתַחְתִּיהָ וְהִשְׁקַפְתִּי מֵעָלֶיהָ וְרָאִיתִי מַה שֶׁהִפְתִּיעַנִי. וְעַכְשָׁו דּומֶה אֲנִי, שֶׁהִנְּנִי מֵת. וַאֲִני יוֹדֵע שֶׁאֵין לִי רוֹפֵא זוּלָתֵךְ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו צָחֲקָה וְאָמְרָה: “אֵין כָּל רָעָה עָלֶיךָ אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. כְּשֶׁדִבְּרָה אֵלָיו דְּבָרִים אֵלֶּה, קָם הַנַּעַר וְנִכְנַס לֶחָצֵר וְיָצָא אֵלֶיהָ וּבְשַׁרְווּל בִּגְדּוֹ מֵאָה דִּינָר וְאָמַר לָהּ: “טְלִי אוֹתָם, אִמִּי, וְנַהֲגִי בִי מִנְהַג הַגְּבִירוֹת בְּעַבְדֵיהֶן, וְעַד מְהֵרָה הָבִיאִי אוֹתִי לְמַטָּרָתִי. וְאִם אֲנִי מֵת, מִיָּדֵךְ יִדָּרֵשׁ דָּמִי בְיוֹם תִּחְיַּת-הַמֵּתִים”. אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד. וְאוּלָם מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ, בְּנִי, שֶׁתְּסַיְּעֵנִי סִיּוּעַ קַל, שֶׁעַל יָדוֹ תַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשְׁךָ”. אָמַר לָהּ: “וּמַה תְּבַקְּשִׁי אִמִּי?” אָמְרָה לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתֵלֵךְ לְשׁוּק הַמֶּשִׁי וְתִשְׁאַל לַחֲנוּתוֹ שֶׁל אַבּוּ-אלְפַתְּח בֶּן קַיְדָאם, וּכְשֶׁיַּרְאוּ לְךָ אוֹתָהּ שֵׁב בַּחֲנוּתוֹ וְתֵן לוֹ שָׁלֹום וֶאֱמֹר לוֹ: “תֵּן לִי הַצָּעִיף שֶׁאֶצְלְךָ הָרָקוּם בְּזָהָב”, שֶׁכֵּן אֵין לוֹ בַחֲנוּתוֹ יָפֶה הֵימֶנּוּ. וּקְנֵה אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, בְנִי, בַּמְּחִיר הַיָּקָר בְּיוֹתֵר וְשִׂים אוֹתוֹ אֶצְלְךָ עַד שֶׁאָבוֹא אֶצְלְךָ לְמָחָר, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. הִסְתַּלְּקָה הַזְּקֵנָה וּבִלָּה הַנַּעַר אוֹתוֹ לַיְלָה מִתְהַפֵּךְ עַל גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת שֶׁל עֲצֵי עַרְעָר. כְּשֶׁהֵאִיר הַבּקֶֹר, לָקַח הַנַּעַר בְּכִיסוֹ אֶלֶף דִּינָר וְהָלַךְ בָּהֶם לְשׁוּק הַמֶּשִׁי, וְשָׁאַל לַחֲנוּתוֹ שֶל אַבּוּ-אלְפַתְּח, וְהִגִּידוּ לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, רָאָה לְפָנָיו עֲבָדִים וְסָרִיסִים וּמְשָׁרְתִים, וְרָאָה עָלָיו יְקָר וּרַחֲבוּת רַבָּה שֶׁל הוֹן וּמִן הַטּוּב. וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁאֶצְלוֹ אוֹתָהּ נַעֲרָה, אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין בְּדוֹמֶה לָהּ אֵצֶל בְּנֵי-הַמְּלָכִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַנַּעַר נָתַן לוֹ שָׁלוֹם. הֶחֶזִיר לוֹ שָׁלוֹם וְצִוָּהוּ לָשֶׁבֶת, וְיָשַׁב אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “סוֹחֵר, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ צָעִיף פְּלוֹנִי שֶׁאֶרְאֶנּוּ”. צִוָּה הַסּוֹחֵר עַל עֶבֶד שֶׁיָּבִיא לוֹ צְרוֹר הַמֶּשִׁי מִפְּנִים הַחֲנוּת. הֱבִיאוֹ לוֹ. פָּתַח אוֹתוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ מִסְפַּר צְעִיפִים, וְנָבוֹך הַנַּעַר מִיָּפְיָם. רָאָה אוֹתוֹ בְעֵינוֹ וְקָנָהוּ מִן הַסּוֹחֵר בַּחֲמִשִּׁים דִּינָר וְהָלַך לוֹ עִמּוֹ שָׂמֵחַ לַחֲצֵרוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁקָּנָה הַנַּעַר אֶת הַצָּעִיף מִן הַסּוֹחֵר הָלַךְ בּוֹ שָׂמֵחַ לַחֲצֵרוֹ. וְהִנֵּה הַזְּקֵנָה כְּבָר בָּאָה. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ קָם לִקְרָאתָהּ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, וְנָתַן לָהּ אוֹתוֹ צָעִיף. אָמְרָה לוֹ: “הָבֵא לִי גַחֲלֵי אֵשׁ”. הֵבִיא הַנַּעַר אֶת הָאֵשׁ, הִקְרִיבָה אֶת קְצֵה הַצָּעִיף אֶל הַגְּחָלִים וְשָׂרְפָה קָצֵהוּ. אַחַר-כָּךְ קִפְּלָה אוֹתוֹ וְלָקְחָה אוֹתוֹ, וְהָלְכָה עִמּוֹ אֶל בֵּית אַבּוּ-אלְפַתְּח. כְּשֶׁהִגִּיעָה דָפְקָה בַדֶּלֶת. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַנַּעֲרָה אֶת קוֹלָה קָמָה וּפָתְחָה לָהּ אֶת הַדֶּלֶת. וְהָיְתָה לַזְּקֵנָה יְדִידוּת עִם אֵם הַנַּעֲרָה, וְהָיְתָה מַכִּירָה אוֹתָהּ, וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה חֲבֶרְתָּהּ שֶׁל אִמָּהּ. אָמְרָה לָהּ הַנַּעֲרָה: “וּמַה חֶפְצֵךְ, אִמָּא? הִנֵּה אִמִּי יָצְאָה מֵאֶצְלִי לְבֵיתָהּ”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “בִּתִּי, יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאִמֵּךְ אֵינָה אֶצְלֵךְ, וַאֲנִי הָיִיתִי אֶצְלָהּ בֶּחָצֵר. וְלֹא בָאתִי אֵלַיִךְ אֶלָּא מֵחֲשָׁשׁ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר זְמַן הַתְּפִלָּה, וּרְצוֹנִי לִרְחַץ אֶצְלֵךְ כַּדָּת, שֶׁיּוֹדַעַת אֲנִי שֶׁנְּקִִיּה אַתְּ וּבֵיתֵךְ טָהוֹר”. נָתְנָה לָהּ הַנַּעֲרָה רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֶצְלָהּ. כְּשֶׁנִּכְנְסָה נָתְנָה לָהּ שָׁלוֹם וּבֵרְכָה אוֹתָהּ. נָטְלָה אֶת הַקֻּמְקוּם וְנִכְנְסָה לְבֵית-הַכָּבוֹד. רָחֲצָה כַּדָּת וְהִתְפַּלְּלָה בְמָקוֹם שָׁמָּה, וְנִגְּשָׁה אַחֲרֵי זֶה אֶל הַנַּעֲרָה ואָמְרָה לָהּ: “בִּתִּי, דּוֹמָה אֲנִי שֶׁמָקוֹם זֶה שֶׁהִתְפַּלַּלְתִי בוֹ הָלְכוּ בוֹ הַמְּשָׁרְתִים וְשֶׁטָּמֵא הוּא. רְאִי לִי אֵפוֹא מָקוֹם אַחֵר שֶׁאֶתְפַּלֵּל בּוֹ, שֶׁבְּטֵלָה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי”. תָּפְסָה אוֹתָה הַנַּעֲרָה בְיָדָהּ ואָמְרָה לָהּ: “אִמִּי, בוֹאִי הִתְפַּלְּלִי עַל יְצוּעִי, שֶׁבַּעֲלִי נוֹהֵג לָשֶׁבֶת עָלָיו”. כְּשֶׁהֶעֱמִידָה אוֹתָהּ עַל הַיָּצוּעַ עָמְדָה לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלֶּלֶת וְכּוֹרַעַת. תָּפְסָה רֶגַע שֶׁהַנַּעֲרָה לֹא שָׂמָה לִבָּהּ וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ צָּעִיף מִתַּחַת לַכָּר מִבְּלִי שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָהּ. כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת הַתְּפִלָּה בֵּרְכָה אוֹתָהּ וְקָמָה וְיָצְאָה מֵאֶצְלָהּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ סוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם נִכְנַס הַסּוֹחֵר, בַּעֲלָהּ, וְיָשַׁב עַל הַיָּצוּעַ. הֵבִיאָה לוֹ אֹכֶל וְאָכַל מִמֶּנּוּ דֵי-שָׂבְעוֹ וְנָטַל אֶת יָדָיו. אַחַר-כָּך נִשְׁעַן עַל הַכָּר וְהִנֵּה קְצֵה הַצָּעִיף יוֹצֵא מִתַּחַת לַכָּר. הוֹצִיא אוֹתוֹ מִתַּחְתָּיו, וּכְשֶׁרָאָהוּ הִכִּיר אוֹתוֹ. וְחָשַׁד אֶת הַנַּעֲרָה בְּזִמָּה. קָרָא אוֹתָהּ וְאָמַר לָהּ: מֵאַיִן לָךְ צָּעִיף זֶה?" נִשְׁבְּעָה לוֹ שְׁבוּעָה ואָמְרָה לו: “לֹא בָא אֵלַי אָדָם זוּלָתְךָ”. שָׁתַק הַסּוֹחֵר מִפַּחַד שֶׁלֹּא יִפָּרַע לְשִׁמְצָה וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “כְּשֶׁאֲנִי פוֹתֵח שַׁעַר זֶה, אֲנִי נִפְרָע לְשִׁמְצָה בְּבַגְדָּאד”, שֶׁכֵּן הָיָה סּוֹחֵר זֶה מִן הַיּוֹשְׁבִים בְּחֶבְרַת הַכַּלִיף וְלֹא הָיָה יָפֶה לוֹ יוֹתֵר מִן הַשְּׁתִיקָה. לֹא דִבֵּר אֶל אִשְׁתּוֹ אֲפִלּוּ מִּלָה אַחַת. וְהָיָה שֵׁם הַנַעֲּרָה מַחְטִ’יָּה. קָרָא אוֹתָהּ וְאָמַר לָהּ: “שָׁמַעְתִּי, שֶׁאִמֵּךְ מֻטֶּלֶת חוֹלָה מִכְּאֵב לִבָּהּ וְכָל הַנָּשִׁים אֶצְלָהּ מְבַכּוֹת אוֹתָהּ, וְלָזֹאת אֲנִי מְצַוֶּה עָלַיִךְ שֶׁתֵּצְאִי אֵלֶיהָ”. הָלְכָה הַנַּעֲרָה אֶל אִמָּהּ. כְּשֶׁנִּכְנְסָה לֶחָצֵר מָצְאָה אֶת אִמָּהּ בְּרִיאָה. יָשְׁבָה שָׁעָה אַחַת, וְהִנֵּה הַסַּבָּלִים בָּאוּ אֵלֶיהָ מַעֲבִירִים חֲפָצֶיהָ מֵחֲצַר הַסּוֹחֵר. וְהֶעֱבִירוּ כָל מַה שֶּׁהָיָה בֶחָצֵר מִן הַחֲפָצִים. כְּשֶׁרָאֲתָה זֹאת אִמָּהּ, אָמְרָה לָהּ: “בִּתִּי, מַה הוּא שֶׁאֵרַע לָךְ”. הִכְחִידָה מִמֶּנָּה הַדָּבָר. בָּכְתָה אִמָּהּ וְהִתְאַבְּלָה עַל פֵּרוּד בִּתָּהּ מֵאוֹתוֹ אִישׁ. אַחֲרֵי מֶשֶׁךְ יָמִים בָּאָה הַזְּקֵנָה אֶל הַנַּעֲרָה כְּשֶׁהִיא בַּבַּית, וְנָתְנָה לָהּ שָׁלוֹם בְּגַעֲגוּעִים וְאָמְרָה לָהּ: “בִּתִּי, חֲבִיבָתִּי, כְּבָר עָכַרְתְּ אֶת רוּחִי”. וְנִכְנְסָה אֶל אֵם הַנַּעֲרָה וְאָמְרָה לָהּ: אֲחוֹתִי, מָה הָעִנְיָן וּמַה סִּפּוּר הַבַּת עִם בַּעֲלָהּ, שֶׁכְּבָר שָׁמַעְתִּי שֶׁגֵּרְשָהּ. וּמַה הוּא מִן הַחֵטְא שֶׁגָּרַם לְכָל זֶה?" אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ: “אֶפְשָׁר בַּעֲלָהּ חוֹזֵר אֵלֶיהָ בְּבִרְכָתֵךְ. הִתְפַּלְּלִי עָלֶיהָ אֲחוֹתִי, שֶׁהֲרֵי אַתְּ צָמָה תָמִיד וְעוֹמֶדֶת בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים כָּל לֵילֵךְ”. אַחַר-כָּךְ יָשְׁבוּ יַחַד הִיא וְאִמָּהּ וְהַזְּקֵנָה בַּבַּיִת וְשׁוֹחֲחוּ בֵינֵיהֶן. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “בִּתִּי, אַל תִּשְׂאִי יָגוֹן בְּלִבֵּךְ. אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֲנִי מְאַחֶדֶת אוֹתָךְ עִם בַּעֲלֵךְ בְּיָמִים אֵלֶּה”. יָצְאָה אֶל הַנַּעַר וְאָמְרָה לוֹ: "הָכֵן לָנוּ מְסִיבָּה נָאָה, שֶׁאֲנִי מְבִיאָה אוֹתָה אֵלֶיךָ הַלַּיְלָה. נִזְדָּרֵז הַנַּעַר וְהֵבִיא מַה שֶׁהֵם זְקוּקִים לוֹ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה, וְיָשַׁב מְצַפֶּה לָהֶן. בָּאָה הַזְּקֵנָה אֶל אֵם הַנַּעֲרָה וְאָמְרָה לָהּ: “אֲחוֹתִי, שִׂמְחָה אֶצְלֵנוּ, שִׁלְחִי אֵפוֹא עִמִּי אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁתִּתְעַנֵּג וְיַעֲבֹר מַה שֶׁבָּה מִן הַצַּעַר וְהַיָּגוֹן, וְאַחַר-כָּךְ אֲנִי חוֹזֶרֶת עִמָּהּ אֵלַיךְ כְּמוֹ שֶׁלְּקַחְתִּיהָ מֵאֶצְלֵךְ”. קָמָה אֵם הַנַּעֲרָה וְהִלְבִּישָׁה אוֹתָהּ הַמְפֹאָרִים בְּמַלְבּוּשֶׁיהָ וְקִשְּׁטָה אוֹתָהּ בַּקִּשׁוּט הַיָּפֶה בְיוֹתֵר מִן הַתַּכְשִׁיטִים וְהַבְּגָדִים, וְיָצְאָה עִם הַזְּקֵנָה. וְלִוְּתָה אִמָּהּ אוֹתָן עַד הַדֶּלֶת, וְהָיְתָה מְצַוָּה אֶת הַזְּקֵנָה וְאוֹמֶרֶת לָהּ: “הִזָּהֲרִי שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה גַם אֶחָד מִבְּרִיוֹת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, שֶׁהֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת מַעֲלַת בַּעֲלָה אֵצֶל הַכַּלִיף, וְאַל תַּשְׁהִי אוֹתָהּ וְחִזְרִי עִמָּהּ בַּזְמַן הַמָּהִיר בְּיוֹתֵר”. לָקְחָה אוֹתָהּ הַזְּקֵנָה עַד שֶׁהִגִּיעָה לִמְעוֹן הַבָּחוּר וְהַנַּעֲרָה חוֹשֶׁבֶת שֶׁבֵּית-הַחֲתוּנָה הוּא. כְּשֶׁנִּכְנְסָה לֶחָצֵר וְהִגִּיעָה לַחֲדַר הַיְשִׁיבָה…

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַךְ נִכְנְסָה הַנַּעֲרָה לֶחָצֵר וְהִגִּיעָה לַחֲדַר הַיְשִׁיבָה, זִּנֵּק הַנַּעַר אֵלֶיהָ וְחִבֵּק אוֹתָהּ וְנָשַׁק אֶת יָדֶיהָ וְאֶת רַגְלֶיהָ. נִפְתְּעָה הַנַּעֲרָה מִיָּפְיוֹ שֶׁל הַנַּעַר, וְנִצְטַיֵּר בְּדִמְיוֹנָהּ שֶׁמָּקוֹם זֶה וְכָל מַה שֶׁיֵּש בּוֹ מִן הַפְּרָחִים הָרֵיחָנִיִּים וְהַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה חֲלוֹם הוּא. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָהּ הַזְּקֵנָה מָפְתָּעָה, אָמְרָה לָהּ: “יְהִי שֵׁם אֱלֹהִים סִתְרָה עָלַיִךְ, בִּתִּי, אַל תְּפַחֲדִי, שֶׁהֲרֵי אֲנִי יוֹשֶׁבֶת וְאֵינִי עוֹזֶבֶת אוֹתָךְ אֲפִילוּ שָׁעָה אַחַת, וְאַתְּ תִּצְלְחִי לוֹ וְהוּא יִצְלַח לָךְ”. יָשְׁבָה הַנַּעֲרָה, כְּשֶׁהִיא בְעָצְמָת הַהִתְבַּיְּשׁוּת. וְלֹא פָסַק הַנַּעַר מִלְּשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָהּ וּלְצַחֵק עִמָּהּ וּלְעַנֵּג אוֹתָהּ בְּשִׁירִים וּבְסִפּוּרִים, עַד שֶׁרָחַב לִבָּה וְרָוַח לָהּ, וְאָכְלָה וְשָׁתְתָה. וּכְשֶׁטּוֹב לִבָּהּ בַּמַּשְקֶה, נָטְלָה אֶת כְּלֵי הַמֵּיתָרִים הָעוּד וְשָׁרָה. וּלְיָפְיוֹ שֶׁל הַנַּעַר נָטְתָה וְסָרָה. כְּשֶׁרָאָה הַנַּעַר מֵאִתָּהּ זֹאת, נַעֲשָׂה שִׁכּוֹר וְלֹא מֵיַיִן, וְהָיוּ חַיַָּיו קַלִּים בְּעֵינָיו. יָצְאָה הַזְּקֵנָה מֵאֶצְלָם. אַחַר-כָּךְ בָּאָה אֲלֵיהֶם בַּבֹּקֶר וּבֵרְכָה אוֹתָם בְּבֹקֶר טוֹב וְאָמְרָה לַנַּעֲרָה: “כֵּיצַד הָיָה לֵילֵךְ, גְּבִרְתִּי?” אָמְרָה לָהּ: “יָפֶה, הוֹדוֹת לְעֶזְרָתֵךְ הָרַבָּה”. אָמְרָה לָהּ: “קוּמִי שֶׁנֵּלֵךְ אֵצֶל אִמֵּךְ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַנַּעַר אֶת דִּבְרֵי הַזְּקֵנָה, הוֹצִיא לָהּ מֵאָה דִּינָר, וְאָמַר לָהּ: “הַנִּיחִי אוֹתָהּ אֶצְלִי לַיְלָה זֶה”. יָצְאָה הַזְּקֵנָה מֵאֶצְלָהּ וְהָלְכָה אֶל אֵם הַנַּעֲרָה וְאָמְרָה לָהּ: “בִּתֵּךְ מְשַׁגֶּרֶת לָךָ שָׁלוֹם, שֶׁאֵם הַכַּלַָּה הִשְׁבִּיעָה אוֹתָהּ שֶׁתָּלוּן אֶצְלָהּ הַלַּיְלָה”. אָמְרָה לָהּ אִמָּה: “אֲחוֹתִי, מִסְרִי לָהּ שָׁלוֹם. וְאִם הַנַּעֲרָה מוֹצֵאת נַחַת-רוּחַ בָּזֶּה, אֵין כָּל אָסוֹן בְּלִינָתָהּ. תִּתְעַנֵּג וְתָבוֹא, וְאַל תְּהֵא אָצָה, שֶׁאֵין אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת לָהּ אֶלָּא מֵרָגְזוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ”. לֹא פָסְקָה הַזְּקֵנָה, לְהַעֲרִים עַל אֵם הַנַּעֲרָה בְעָרְמָה אַחֲרֵי עָרְמָה, עַד שֶׁשָּׁהֲתָה שִׁבְעָה יָמִים, וּבְכָל יוֹם הִיא לוֹקַחַת מִן הַנַּעַר מֵאָה דִּינָר. כְּשֶׁעָבְרוּ יָמִים אֵלֶּה, אָמְרָה אֵם הַנַּעֲרָה לַזְּקֵנָה: “הָבִיאִי לִי אֶת בִּתִּי מִיָּד, שֶׁלִּבִּי דוֹאֵג לָהּ, וּכְבָר אָרַךְ זְמַן הֵעָדְרָהּ, וּכְבָר נִתְעוֹרֵר בִּי חֲשָׁד מִזֶּה”. יָצְאָה הַזְּקֵנָה מֵאֶצְלָהּ, כּוֹעֶסֶת עַל דְּבָרֶיהָ. בָּאָה אֶל הַנַּעֲרָה וְהִנִּיחָה יָדָהּ בְּתוֹךְ יָדָהּ, וְיָצְאוּ שְׁתֵּיהֶן מֵאֵצֶל הַנַּעַר, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ מִשִּׁכְרוּת הַיַּיִן, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל אִמָּהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה. פָּנְתָה אִמָּהּ אֵלֶיהָ בַּהֲנָאָה וְהַרְחָבַת-הַלֵּב וְשָׂמְחָה בָהּ תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה וְאָמְרָה לָהּ: “בִּתִּי לִבִּי הָיָה דוֹאֵג, וּפָגַעְתִּי בִכְבוֹד אֲחוֹתִי בְמִלִּים שֶׁהִכְאַבְתִּי לָהּ בָּהֶן”. אָמְרָה לָהּ: “קוּמִי וְנַשְּׁקִי אֶת יָדֶיהָ וְאֶת רְַגְלֶיהָ, שֶׁכֵּן הְָיתָה לִי כְעֶבֶד לְמַלֵּא חֶפְצִי. וְאִם אֵין אַתְּ עוֹשָׂה מַה שֶׁצִּוִּיתִי עָלַיִךְ, אֵין אֲנִי בִתֵּךְ וְאֵין אַתְּ אִמִּי”. קָמָה מִיָּד וּפִיְּסָה אוֹתָהּ. אַחַר-כָּךְ קָם הַנַּעַר מִשִּׁכְרוֹנוֹ וְלֹא מָצָא אֶת הַנַּעֲרָה, וְאוּלָם שָׂמַח בְּמַה שֶׁהִגִּיע לוֹ כְּשֶׁהִשִּׂיג מַטָּרָתוֹ. הָלְכָה הַזְּקֵנָה אֶל הַנַּעַר וְנָתְנָה לוֹ שָׁלוֹם, וְאָמְרָה לוֹ: “מַה דַּעְתְּךָ עַל מַה שֶׁפָּעַלְתִּי?”, אָמַר לָהּ: “יָפָה עֲצָתֵךְ וְיָפֶה תַכְסִיסֵךְ”. אָמְרָה לוֹ: “בּוֹא וּנְתַקֵּן מַה שֶׁקִּלְקַלְנוּ וְנַחֲזִיר נַעֲרָה זוֹ לְבַעֲלָהּ, שֶׁכֵּן הָיִינוּ סִבַּת הַפֵּרוּד בֵּינֵיהֶם”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד אֶעֱשֶׂה זֹאת?” אָמְרָה לוֹ: “תֵּלֵךְ אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר וְתֵשֵׁב אֶצְלוֹ וְתִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם, וַאֲנִי אֶעֶבֹר עַל פְּנֵי הֶחָנוּת. וּכְשֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי, קוּם אֵלַי מִן הַחֲנוּת בִּמְהִירוּת וּתְפֹס אוֹתִי וּמְשֹׁךְ אוֹתִי בִּבְגָדַי וְחָרְפֵנִי וְאַיֵם עָלַי, וּדְרֹש מִמֶּנִּי אֶת הַצָּעִיף, ואֱמֹר לַסּוֹחֵר: “אַתָּה אֲדוֹנִי, מַכִּיר אֶת הַצָּעִיף שֶׁקָּנִיתִי מִמְּךָ בַּחֲמִשִּים דִּינָר, וְהִנֵּה קָרָה, אֲדוֹנִי, שֶׁנַּעֲרָתִי לָבְשָׁה אוֹתוֹ וְנִשְׂרַף מִמֶּנּוּ מָקוֹם בְּקָצֵהוּ. נָתְנָה אוֹתוֹ נַעֲרָתִי לִזְקֵנָהזוֹ שֶׁתִּמְסְרֶנּוּ לְאָדָם שֶׁיְּתַקְּנֵהוּ. נָטְלָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה לָהּ, וְלֹא רְאִיתִיהָ מֵאוֹתוֹ יוֹם”. אָמַר לָהּ הַנַּעַר: “”בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. הָלַךְהַנַּעַר תֵּכֶף ומִיָּד אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר וְיָשַׁב אֶצְלוֹ שָׁעָה אַחַת. וְהִנֵּה הַזְּקֵנָה עוֹבֶרֶת עַל הֶחָנוּת וּבְיָדָה מַחֲרֹזֶת תְּפִלָּה וְהִיא מוֹנָה חֲרוּּזָיו וּמַזְכִּירָה אֶת שֵׁם אַללָּה. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ קָם עַל רַגְלָיו מִן הֶחָנוּת וּמְשָׁכָהּ בִּבְגָדֶיהָ וְהִתְחִיל מְגָדְּפָהּ וּמְחָרְפָהּ כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת אֵלָיו רַכּוֹת וְאוֹמֶרֶת לוֹ: “בְּנִי, לְךָ הַצְּדָקָה”. נִתְאַסְּפוּ אַנְשֵׁי-הַשּׁוּק עַל שְׁנֵיהֶם, וְאָמְרוּ: “מַה הָעִנְיָן?” אָמַר לָהֶם: “אֲנָשִׁים, אֲנִי קָנִיתִי מִסּוֹחֵר זֶה צָעִיף בַּחֲמִשִּׁים דִּינָר, וְלָבְשָׁה אוֹתָהּ הַנַּעֲרָה שָׁעָה אַחַת, וְיָשְׁבָה לְקַטְּרוֹ בִלְבוֹנָה. עָפוּ הַגִּצִּים וְנִשְׂרַף קָצֵהוּ. מָסַרְנוּ אוֹתוֹ לִזְקֵנָה זוֹ שֶׁתִּתֵּן אוֹתוֹ לְמִי שֶׁיְּתַקְּנֵהוּ וְתַחֲזִיר אוֹתוֹ לָנוּ. וּמֵאוֹתָה שָׁעָה לֹא רְאִינוּהָ”. אָמְרָה הַזְקֵנָה: “אֱמֶת דִּבֵּר נַעַר זֶה. אָמְנָם כִּי לְקַחְתִּיו מִמֶּנּוּ וְנִכְנַסְתִּי עִמּוֹ לְבַיִת מִן הַבָּתִּים שֶׁאֲִני רְגִילָה לְהִכָּנֵס בּוֹ, והִתְפַּלַּלְתִּי שָׁם. שַׂמְתִּי אוֹתוֹ בְּמָקוֹם ושְׁכַחְתִּיו, ואֵינִי יוֹדַעַת בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא. והֲרֵי אֲנִי אִשָּׁה עֲנִיִָּה וּפָחַדְתִּי מִבְּעָלָיו, וְלֹא נִרְאֵיתִי עוֹד בְּפָנָיו”. כָּל זֶה וְהַסּוֹחֵר בַּעַל-הָאִשָּׁה שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרָיו.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס הַנַּעַר בָּאִשָּׁה וְדִבֵּר אֵלֶיהָ בִּדְבַר הַצָּעִיף, כְּפִי שֶׁהוֹרְתָה אֹותוֹ, הָיָה בַעֲלָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה שׁוֹמֵעַ אֶת דְּבָרֶיהָ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַסּוֹחֵר אֶת הַדָּבָר, שֶׁתִּכְּנָה אֹותוֹ זְקֵנָה נוֹכֶלֶת זוֹ עִם הַנַּעַר, קָם עַל רַגְלָיו וְאָמַר: “אַללָּה הַגָּדוֹל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּךָ סְלִיחָה, אַללָּה הָאַדִּיר, עַל חֲטָאתִי, וְעַל מַה שֶׁחָשְׁדָה מַחְשַׁבְתִּי”. הִלֵּל אֶת אֱלֹהִים שֶׁגִּלָּה לוֹ אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. נִגַּשׁ הַסּוֹחֵר וְאָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ נִכְנֶסֶת לְבֵיתֵנוּ?" אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי נִכְנֶסֶת אֲנִי אֶצְלְךָ וְאֵצֶל זוּלָתְךָ לְקַבֵּל צְדָקָה. וּמֵאוֹתוֹ יוֹם לֹא הִגִּיד לִי אָדָם דָּבָר עַל אוֹדוֹת הַצָּעִיף”. אָמַר לָהּ הַסּוֹחֵר: “כְּלוּם שָׁאַלְתְּ מִמִּי שֶׁהוּא עַל אוֹדוֹתָיו בְּבֵיתֵנוּ?” אָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, שָׁאַלְתִּי וְאָמְרוּ לִי: ‘בַּעֲלַת הַבַּיִת כְּבָר גֵּרְשָׁהּ הַסּוֹחֵר’, וְחָזַרְתִּי וְלֹא שָׁאַלְתִּי אָדָם אַחֲרֵי זֶה עַד הַיּוֹם”. פָּנָה הַסּוֹחֵר אֶל הַנַּעַר וְאָמַר לוֹ: “הַנַּח לָהּ לְאִשָּׁה זוֹ וְתֵלֵךְ לְדַרְכָּהּ, שֶׁהַצָּעִיף אֶצְלִי הוּא”. הוֹצִיאוֹ מִן הֶחָנוּת וּנְתָנוֹ לַמְתַקֵּן לְעֵינֵי הנִּמְצָאִים שָׁם. אַחַר-כָּךְ הָלַךְ אֶל אִשְׁתּוֹ וְנָתַן לָהּ מַשֶׁהוּ מִן הַמָּמוֹן וְהֶחֱזִירָה אֵלָיו, אַחֲרֵי שֶׁהִפְלִיג בְּהִתְנַצְּלוּתוֹ לְפָנֶיהָ וּבִקֵּש סְלִיחָה מֵאֱלֹהִים, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע מַה הוּא שֶׁעָשְׂתָה הַזְקֵנָה.

וְזֶהוּ מִכְּלַל עָרְמַת הַנָּשִׁים, הַמֶּלֶךְ ". הוֹסִיף הַמִּשְנֶה וְאָמַר: "וּכְבָר שָמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ, גַּם


  1. קראן פרשה ט פסוק נא.  ↩

המלצות קוראים
תגיות