סִפְּרוּ שֶׁאַחַד מִבְּנֵי-הַמְּלָכִים יָצָא יְחִידִי לְעַצְמוֹ לְטַיֵּל. עָבַר עַל פְּנֵי גַן מוֹרִיק שֶׁבּוֹ עֵצִים וּפֵרוֹת וְעוֹפוֹת, וּנְהָרוֹת זוֹרְמִים בְּתוֹךְ אוֹתוֹ גַן. מָצָא אוֹתוֹ מָקוֹם חֵן בְּעֵינֵי הַנַּעַר וְיָשַׁב בּוֹ, וְהוֹצִיא מַשֶּׁהוּ מִן הַפַּרְפְּרָאוֹת שֶׁהָיוּ עִמּוֹ וְהִתְחִיל לֶאֱכֹל בּוֹ. וַעֲדַיִן הוּא בְכָךְ כְּשֶׁרָאָה עָשָׁן עָצוּם עוֹלֶה עַד הַשָּׁמַיִם מֵאוֹתוֹ מָקוֹם. פָּחַד בֶּן-הַמֶּלֶךְ, וְקָם וְעָלָה עַל אִילָן מִן הָאִילָנוֹת, וְהִתְחַבֵּא בוֹ. כְּשֶׁעָלָה עָלָיו רָאָה שֵׁד מִמִּשְׁפַּחַת הָעִפְרִית עוֹלֶה מִלֵּב אוֹתוֹ נָהָר וְעַל רֹאשׁוֹ תֵבָה שֶׁל שַׁיִשׁ וְעָלֶיהָ מַנְעוּל. הִנִּיחַ אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ גַן וּפָתַח אֶת הַתֵּבָה וְיָצְאָה מִתּוֹכָהּ נַעֲרָה, כְּאִלּוּ הִיא הַשֶּׁמֶשׁ הַמֵּאִירָה בְּעֶצֶם אוֹרָהּ בַּשָּׁמַיִם הַצַּחִים, וְהִיא מִמִּין בְּנֵי-הָאָדָם. הוֹשִׁיב אוֹתָהּ לְפָנָיו, מִסְתַּכֵּל בָּהּ. אַחַר-כָּךְ הִנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל אֶבֶן וְיָשֵׁן. נָטְלָה אֶת רֹאשׁוֹ וְשָׂמָה אוֹתוֹ עַל הַתֵּבָה וְקָמָה לְהִתְהַלֵּךְ. נָפַל מֶבָּט מִמֶּנָּה עַל אוֹתוֹ עֵץ וְרָאֲתָה אֶת בֶּן-הַמֶּלֶךְ. נָתְנָה לוֹ אוֹת שֶׁיֵּרֵד. סֵרֵב לָרֶדֶת. הִשְׁבִּיעָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “אִם אֵין אַתָּה יוֹרֵד וְעוֹשֶׂה בִי מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, אֲנִי מְעוֹרֶרֶת אֶת הָעִפְרִית מִן הַשֵּׁנָה, וּמוֹדִיעוֹ עָלֶיךָ וְהוּא מֵמִית אוֹתְךָ מִיָּד בִּמְקוֹמְךָ”. פָּחַד הַנַּעַר מִפָּנֶיהָ וְיָרַד. כְּשֶׁיָּרַד נָשְׁקָה אֶת שְׁתֵּי יָדָיו וְרַגְלָיו וּפִתְּתָה אוֹתוֹ וְנִשְׁמַע לָהּ לְחֶפְצָה. כְּשֶׁגָּמַר, אָמְרָה לוֹ: “תֵּן לִי טַבַּעַת זוֹ שֶׁבְּיָדְךָ”. נָתַן לָהּ אֶת הַטַּבַּעַת. צָרְרָה אוֹתוֹ בְמִטְפַּחַת שֶׁל מֶשִׁי שֶׁהָיָה עִמָּהּ וּבוֹ מִסְפָּר רַב שֶׁל טַבָּעוֹת לְמַעֲלָה מִשְּׁמוֹנִים, וְשָׂמָה טַבַּעַת זוֹ בְתוֹכָן. אָמַר לָהּ בֶּן-הַמֶּלֶךְ: “וּמָה אַתְּ עוֹשָׂה בְטַבָּעוֹת אֵלּוּ שֶׁעִמָּךְ?” אָמְרָה לוֹ: “שֵׁד זֶה חֲטָפַנִי מֵאַרְמוֹן אָבִי, וְהִנִּיחַ אוֹתִי בְּתוֹךְ תֵּבָה זוֹ וְנָעַל עָלַי בְּמַנְעוּל שֶׁעִמּוֹ וְשָׂם אוֹתִי בְתוֹכָהּ עַל רֹאשׁוֹ, נוֹשֵׂא אוֹתִי לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵלָיו, וְאֵינוֹ פוֹרֵשׁ מִמֶּנִי כִּמְעַט שָׁעָה אַחַת מֵעָצְמַת קִנְאָתוֹ אוֹתִי, וּמְעַכֵּב אוֹתִי מִמַּה שֶּׁאֲנִי מִתְאַוָּה לוֹ. וּכְשֶׁרָאִיתִי כָךְ מִמֶּנּוּ, נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא אֶמְנַע גַּם אֶחָד מִלִּדְבַּק בִּי. וְטַבָּעוֹת אֵלּוּ שֶׁעִמִּי לְפִי עֵרֶךְ מִסְפָּר הַגְּבָרִים שֶׁדָּבְקוּ בִי, שֶׁכֵּן כָּל הַדָּבֵק בִּי אֲנִי נוֹטֶלֶת מִמֶּנּוּ טַבַּעְתּוֹ וְשָׂם אוֹתָהּ בְּתוֹךְ מִטְפַּחַת זוֹ”. אַחַר-כָּךְ אָמְרָה לוֹ: “פְּנֵה וָלֵךְ לְדַרְכְּךָ, שֶׁאָתוּר אַחֲרֵי אֶחָד זוּלָתְךָ, שֶׁכֵּן אֵינוֹ קָם בְּשָׁעָה זוֹ”. וְעוֹד לֹא הֶאֱמִין הַנַּעַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּפְטַר מִמֶּנָּה, כְּשֶׁמִּהֵר לְהִסְתַּלֵּק לְדַרְכּוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְעוֹן אָבִיו, וְהַמֶּלֶךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל הַמְּזִמָּה שֶׁזָּמְמָה הַנַּעֲרָה לִבְנוֹ וְלֹא פָחַד מִזֶּה וְלֹא נָתַן דַּעְתּוֹ עַל כָּךְ. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע הַמֶּלֶךְ שֶׁטַּבַּעַת חוֹתָמוֹ שֶׁל בְּנוֹ אָבַד, צִוָּה לַהֲרֹג אוֹתוֹ הַנַּעַר. קָם מִמְּקוֹמוֹ וְנִכְנַס לְאַרְמוֹנוֹ, וְחָשׁוּ הַמִּשְׁנִים וְהֶחֱזִירוּהוּ מִדַּעְתּוֹ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. לַיְלָה אֶחָד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁנִים לִקְרֹא לָהֶם וּבָאוּ לְפָנָיו כֻּלָּם. קָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָם וְקִבֵּל פְּנֵיהֶם וְהוֹדָה לָהֶם עַל מַה שֶּׁהָיָה מִצִּדָּם בְּהַחֲזִירָם אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ, וּכְמוֹ כֵן הוֹדָה לָהֶם הַנַּעַר וְאָמַר לָהֶם: "יָפֶה הוּא מַה שֶּׁנֵּהַלְתֶּם בּוֹ אֶת אָבִי לְהַשְׁאִירֵנִי בַּחַיִּים, וְעוֹד אֶגְמֹל לָכֶם טוֹב עַל זֶה אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וְהוֹדִיעַ לָהֶם הַנַּעַר אַחֲרֵי זֶה עַל סִבַּת אֲבֵדָתָה שֶׁל טַבַּעַת חוֹתָמוֹ. בֵּרְכוּ אוֹתוֹ בַאֲרִיכוּת-יָמִים וְשֶׁמַּעֲלָתוֹ תַעֲלֶה עַד מְרוֹמִים, וְיָצְאוּ מִן הַחֶדֶר.
רְאֵה אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, אֶת עָרְמַת הַנָּשִׁים וּמַה שֶּׁהֵן עוֹשׂוֹת בַּגְּבָרִים". חָזַר בּוֹ הַמֶּלֶךְ מִלַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר וְיָשַׁב אָבִיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, נִכְנַס אֵלָיו בְּנוֹ, יָדוֹ בְיַד מְחַנְּכוֹ אַלסִּנְדְבָּאד, וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָי. אַחַר-כָּךְ דִּבֵּר בַּלָּשׁוֹן הַצַּחָה בְּיוֹתֵר וְשִׁבַּח אֶת אָבִיו וְאֶת מִשְׁנָיו וְרַבֵּי-מַמְלַכְתּוֹ וְהוֹדָה לָהֶם, וְהִלֵּל אוֹתָם. וְהָיוּ בְאוֹתוֹ מַעֲמָד בַּמּוֹשָׁב הַחֲכָמִים וְהָאֶמִירִים וְהַצָּבָא וְהַנִּכְבָּדִים בָּאֲנָשִׁים. הִשְׁתָּאוּ הַנִּמְצָאִים לִלְשׁוֹנוֹ הַצַּחָה שֶׁל בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְלִשְׂפָתוֹ הַנִּמְלֶצֶת וְכִשְׁרוֹנוֹ הַמְּעֻלֶּה בְּהַבָּעָה. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת אָבִיו שָׂמַח בּוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה עַד מְאֹד. קָרָא אוֹתוֹ אֵלָיו וְנָשַׁק לוֹ בֵין שְׁתֵּי עֵינָיו וְקָרָא לִמְחַנְּכוֹ אַלסִּנְדְבָּאד וְשָׁאַל אוֹתוֹ לְסִבַּת שְׁתִיקַת בְּנוֹ בְמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה יָמִים. אָמַר לוֹ הַמְחַנֵּךְ: “אֲדוֹנֵנוּ, תַּקָּנָתוֹ הָיְתָה בָזֶה שֶׁלֹּא יְדַבֵּר, שֶׁכֵּן חָשַׁשְׁתִּי לוֹ שֶׁלֹּא יֵהָרֵג בְּאוֹתוֹ זְמַן. וְהָיִיתִי יוֹדֵעַ, אֲדוֹנִי, דָּבָר זֶה מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, שֶׁכֵּן רָאִיתִי אֶת מַזָּלוֹ שֶׁהוֹרָה לִי כָל זֶה. וּכְבָר עָבְרָה מֵעָלָיו הָרָעָה עַל-יְדֵי מַזָּלוֹ הַטּוֹב שֶׁל הַמֶּלֶךְ”. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ בְּכָךְ וְאָמַר לְמִשְׁנָיו: “אִלּוּ הָיִיתִי הוֹרֵג אֶת בְּנִי, כְּלוּם הָיָה הַחֵטְא עָלַי אוֹ עַל הַנַּעֲרָה אוֹ עַל הַמְחַנֵּךְ אַלסִּנְדְבָּאד?” שָׁתְקוּ הַנִּמְצָאִים מִלְּהָשִׁיב תְּשׁוּבָה. אָמַר מְחַנֵּךְ הַנַּעַר אַלסִּנְדְבָּאד לְבֶן-הַמֶּלֶךְ: “הָשֵׁב הַתְּשׁוּבָה, בְּנִי”
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר אַלסִּנְדְבָּאד לְבֶן-הַמֶּלֶךְ: “הָשֵׁב הַתְּשׁוּבָה, בְּנִי”, אָמַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ: “שָׁמַעְתִּי שֶׁאָדָם מִן הַסּוֹחֲרִים יָרַד אֵלָיו אוֹרֵחַ בְּבֵיתוֹ. שָׁלַח אֶת שִׁפְחָתוֹ שֶׁתִּקְנֶה לוֹ מִן הַשּׁוּק לֶבֶן בְּכַד. נָטְלָה אֶת הַלֶּבֶן בְּכַדָּהּ וּבִקְּשָׁה לָשׁוּב לְבֵית אֲדוֹנֶיהָ. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה בַדֶּרֶךְ, עָבְרָה עַל פָּנֶיהָ דָאָה, עָפָה וּבְצִפָּרְנֶיהָ נָחָשׁ שֶׁהִיא סוֹחֶטֶת אוֹתוֹ בָהֶן. נָטְפָה טִפָּה מֵאֶרֶס הַנָּחָשׁ בַּכַּד, בְּאֵין הַשִּׁפְחָה יוֹדַעַת זֹאת. כְּשֶׁהִגִּיעָה לַבַּיִת נָטַל הָאָדוֹן מִמֶּנָּה אֶת הַלֶּבֶן וְשָׁתָה מִמֶּנּוּ הוּא וְאוֹרְחוֹ. לֹא נִכְנַס הַלֶּבֶן לְתוֹךְ מֵעֵיהֶם עַד שֶׁמֵּתוּ שְׁנֵיהֶם. צֵא וַחֲשֹׁב אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, בְּמִי הָאַשְׁמָה בְּעִנְיָן זֶה?” אָמַר אַחַד הַנִּמְצָאִים: “הָאַשְׁמָה בְּאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁשָּׁתוּ”. וְאָמַר שֵׁנִי: “הָאַשְׁמָה בַנַּעֲרָה שֶׁהִשְׁאִירָה אֶת הַכַּד מְגֻלֶּה מִבְּלִי מִכְסֶה”. אָמַר אַלסִּנְדְבָּאד מְחַנֵּךְ הַנַּעַר: “מַה תֹּאמַר בְּעִנְיָן זֶה אַתָּה, בְּנִי?” אָמַר בֶּן-הַמֶּלֶךְ: “אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהָאֲנָשִׁים שָׁגוּ, וְאֵין חֵטְא לֹא בַנַּעֲרָה וְלֹא בָאֲנָשִׁים. וְאוּלָם מִדַּת יְמֵי-חַיֵּיהֶם שֶׁל הָאֲנָשִׁים כָּלְתָה יַחַד עִם הַמְּזוֹנוֹת, וְנִגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִיתָתָם בְּסִבַּת דָּבָר זֶה”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת הַנִּמְצָאִים הִתְפַּלְאוּ עָלָיו תַּכְלִית הַהִתְפַּלְּאוּת וְהֵרִימוּ קוֹלָם לְבָרֵךְ אֶת בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ לוֹ: “כְּבָר עָנִיתָ תְשׁוּבָה שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ, וְאַתָּה הֶחָכָם בְּכָל בְּנֵי דוֹרְךָ כַּיּוֹם”. כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵיהֶם אָמַר לָהֶם: “אֵינִי חָכָם. וְאָמְנָם הַשֵּׁיךְ הָעִוֵּר וּבֶן-שָׁלשׁ הַשָּׁנִים וּבֶן-חָמֵשׁ הַשָּׁנִים הָיוּ חֲכָמִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי”. אָמְרוּ לוֹ הַנִּמְצָאִים: “סַפֵּר לָנוּ סִפּוּרָם שֶׁל אֵלֶּה הַשְּׁלשָׁה שֶׁהֵם חֲכָמִים מִמְּךָ, הָעֶלֶם”. אָמַר לָהֶם בֶּן-הַמֶּלֶךְ: "שָׁמַעְתִּי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות