אִישׁ־הַיָּם סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אָדָם דַּיָּג, עַבְּדֻ־אללָּהּ שְׁמוֹ. וְהָיְתָה לוֹ מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה, שֶׁהָיוּ לוֹ תִשְׁעָה יְלָדִים וְאִמָּם. וְהָיָה עָנִי מְאֹד, אֵין לוֹ בִלְתִּי אִם הָרֶשֶׁת. הָיָה הֹולֵךְ בְּכָל יוֹם אֶל הַיָּם, וּכְשֶׁהָיָה דָג קְצָת, הָיָה מוֹכְרוֹ וּמוֹצִיאוֹ עַל יְלָדָיו כְּפִי מַה שֶּׁחֲנָנוֹ אֱלֹהִים. וּכְשֶׁהָָיָה דָג הַרְבֵּה הָיָה מְבַשֵּׁל תַּבְשִׁיל טוֹב וְקוֹנֶה פֵרוֹת, וְלֹא הָיָה פוֹסֵק מִלְּהוֹצִיא עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר עִמּוֹ כְלוּם, שֶׁהָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: “פּרְנָסַת מָחָר תָּבוֹא לְמָחָר”. כְּשֶׁיָּלְדָה אִשְׁתּוֹ שׁוּב נַעֲשׂוּ עֲשָׁרָה יְלָדִים, וְלֹא הָיָה בְיָדוֹ שֶׁל הָאִישׁ בְּאוֹתוֹ יוֹם כְּלוּם, לַחֲלוּטִין, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “אֲדוֹנִי, רְאֵה מַה שֶּׁהוּא שֶׁאֱהִי נִזּוֹנָה בוֹ”. אָמַר לָהּ: “הֲרֵינִי יוֹצֵא בְבִרְכַּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה אֶל הַיָּם, הַיוֹם לְשֵׁם מַזָּלוֹ שֶׁל נוֹלָד חָדָשׁ זֶה, שֶׁנִּרְאֶה מַזָּלוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “הִשָּׁעֵן בֵּאלֹהִים”. נָטַל רֶשֶׁתוֹ וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַיָּם. הִשְׁלִיךְ אֶת הָרֶשֶׁת לְשֵׁם מַזָּלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תִּינוֹק קָטָן וְאָמַר: “אֱלֹהִים שִׁית אֶת פַּרְנָסָתוֹ קַלָּה וְלֹא קָשָׁה, וְרַבָּה וְלא מְעַטָּה”. הִמְתִּין זְמַן וּמָשַׁךְ רִשִׁתּוֹ, וְיָצְאָה מְלֵאָה חוֹל וּצְרוֹרותֹ וְעֵשֶׂב, וְלֹא רָאָה בָהּ כְּלוּם מִן הַדָגִים לֹא רַב וְלֹא מְעַט. הִשְׁלִיכָה שֵׁנִית וְהִמְתִּין וְאַחַר־כָּךְ מְשָׁכָהּ, וְלֹא רָאָה דָּג. הִשְׁלִיכָה בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית וּבַחֲמִשִּׁית וְלֹא עָלָה בָהּ דָּג. עָבַר אֶל מָקוֹם שֵׁנִי וְהָיָה מְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָתוֹ מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וְלֹא פָסַק מִכָּךְ עַד סוֹף הַיוֹם, וְלֹא דָג. תָּמַהּ בְּלִבּוֹ וְאָמַר: “נוֹלָד זֶה כְּלוּם בְּרָאוֹ אֱלֹהִים מִבְּלִי מְזוֹנוֹת! הֲרֵי לֹא תְהֵא כָזֹאת לְעוֹלָם, שֶׁכֵּן זֶה שֶׁבִּקַּע זָוִיּוֹת הַפֶּה קִבֵּל עַל עַצְמוֹ מְזוֹנוֹתָיו. וֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה נָדִיב הוּא וּמְפַרְנֵס”. טָעַן עַל עַצְמוֹ אֶת הָרֶשֶׁת וְחָזַר שְׁבוּר הַדַּעַת, וְלִבּוֹ טָרוּד בִּבְנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁכֵּן עֲזָבָם בְּלִי אֹכֶל, וּבִפְרַט בְּשָׁעָה שֶׁאִשְׁתּוֹ יוֹלֶדֶת. לֹא פָסַק לָלֶכֶת כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: “כֵּיצַד יֵשׁ לַעֲשׂוֹת, וּמָה אֹמַר לַיְלָדִים הַלַּיְלָה”. הִגִּיעַ מוּל תַּנּוּר שֶׁל אוֹפֶה, וְרָאָה מִצְטוֹפְפִים עָלָיו. וְהָיְתָה הַשָּׁעָה שְׁעַת יֹקֶר, וּבְאוֹתָם הַיָּמִים לֹא הָיָה מָצוּי אֵצֶַל בְּנֵי־אָדָם מֵאֲגִירַת־הַמָּזוֹן אֶלָּא מְעָט. וְהָיוּ בְנֵי־הָאָדָם מַצִּיעִים אֶת הַמָּעוֹת לָאוֹפֶה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין הוּא שָׁת לִּבּוֹ גַּם לְאֶחָד מֵהֶם מֵרֹב הַצְּפִיפוּת. עָמַד מִסְתַּכֵּל וְנוֹשֵׁם לְתוֹכוֹ אֶת רֵיחַ הַפַּת הַחַמָּה. וְהָיְתָה נַפְשׁוֹ שׁוֹקְקָה בִגְלַל הָרָעָב. רָאָה אוֹתוֹ הָאוֹפֶה וְקָרָא לוֹ וְאָמַר: “קְרַב הֵנָּה, דַּיָּג”. קָרַב אֵלָיו. אָמַר לוֹ: “רְצוֹנְךָ בְּפַת?” שָׁתַק, אָמַר לוֹ: “דַּבֵּר, וְאַל תִּתְבַּיֵּשׁ, שֶׁאֱלֹהִים נָדִיב הוּא, וְאִם אֵין עִמְּךָ מָעוֹת, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ וּמַמְתִּין לְךָ עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה”. אָמַר לו: “אֻמָּן, אֵין עִמִּי מָעוֹת. וְאוּלָם תֵּן לִי פַת דֵּי־מִשְׁפַּחְתִּי, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַשְׁכּוֹן רֶשֶׁת זוֹ עַד לְמָחָר”. אָמַר לוֹ: “מִסְכֵּן, הֲרֵי רֶשֶׁת זוֹ חֲנוּתְךָ הִיא וְשַׁעַר־פַּרְנָסָתְךָ, וּכְשֶׁאַתָּה מְמַשְׁכֵּן אוֹתָהּ, בַּמֶה תָּדוּג? הַגֵּד לִי אֵפוֹא הַמִּדָּה שֶׁתַּסְפִּיק לְךָ”. אָמַר לוֹ: “בַּעֲשֶׂרֶת חֲצָאֵי פְרוּטוֹת כֶסֶף”. נָתַן לוֹ לֶחֶם בַּעֲשָׂרָה חֲצָאֵי־פְרוּטוֹת כֶסֶף, וְנָתַן לוֹ גַם עֲשָׂרָה חֲצָאֵי־פְרוּטוֹת כֶסֶף וְאָמַר לוֹ: “טֹל עֲשֶׂרֶת חֲצָאֵי פְרוּטוֹת כֶּסֶף אֵלֶּה וּבַשֵּׁל לְךָ בָּהֶם תַּבְשִׁיל בָּשָׂר, וְהָיוּ לִי אֵפוֹא בְּיָדְךָ עֶשְׂרִים חֲצָאֵי־פְרוּטוֹת כֶּסֶף, שֶׁתָּבִיא לִי לְמָחָר בָּהֶם דָגִים, וְאִם לֹא יַעֲלֶה בְיָדְךָ כְּלוּם, בֹּא וְטֹל פִּתְךָ וַעֲשֶׂרֶת חֲצָאֵי פְרוּטוֹת־כֶּסֶף וַאֲנִי מַמְתִּין לְךָ, עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאוֹפֶה אָמַר לַדַּיָּג: “קַח מַה שֶּׁאַתָּה זָקוּק לוֹ, וַאֲנִי מַמְתִּין לְךָ עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה, וְאַחַר־כָּךְ תָּבִיא לִי דָגִים תְּמוּרַת מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לִי מִמְּךָ”. אָמַר לוֹ: “יְשַׁלֵּם לְךָ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה שְׂכָרְךָ וְיִגְמָלְךָ כָּל טוֹב בַּעֲדִי”. נָטַל אֶת הַפַּת וְאֶת עֲשֶׂרֶת חֲצָאֵי פְּרוּטוֹת־הַכֶּסֶף וְהָלַךְ שָׂמֵחַ וְקָנָה לוֹ מַה שֶּׁהִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִכְנַס אֶל אִשְׁתּוֹ. מְצָאָה יוֹשֶׁבֶת וּמַרְגִּיעָה אֶת יְלָדֶיהָ כְּשֶׁהֵם בּוֹכִים מִפְּנֵי הָרָעָב, וְאוֹמֶרֶת לָהֶם: “עַכְשָׁו מֵבִיא אֲבִיכֶם מַה שֶּׁתֹּאכְלוּ”. כְּשֶׁנִּכְנַס אֲלֵיהֶם, שָׂם לִפְנֵיהֶם אֶת הַפַּת וְאָכְלוּ, וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ מַה שֶּׁקָּרָה לוֹ. אָמְרָה לוֹ: “אֱלֹהִים נָדִיב”, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי נָשָׂא אֶת רִשְׁתּוֹ וְיָצָא מִבֵּיתוֹ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “שׁוֹאֵל אֲנִי מֵאִתּךָ, אֱלֹהִים, שֶּׁתְּפַרְנְסֵנִי הַיּוֹם בְּמַה שֶּׁיָּאִיר פָּנַי לִפְנֵי הָאוֹפֶה”. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַיָּם, הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת רִשְׁתּוֹ וּמוֹשְׁכָהּ, וְלֹא עָלוּ בָהּ דָּגִים. לֹא פָסַק מִכָּךְ עַד סוֹפוֹ שֶׁל יוֹם, וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ כְלוּם. חָזַר כְּשֶׁהוּא בְצַעַר גָּדוֹל. וְהָיְתָה דֶרֶךְ בֵּיתוֹ עַל פְּנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה. אָמַר בְּלִבּוֹ: “מֵאַיִן אֵלֵךְ אֶל בֵּיתִי? וְאוּלָם מֵחִישׁ אֲנִי צְעָדַי שֶׁלֹא יִרְאֵנִי הָאוֹפֶה”. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל תַּנוּרוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה, רָאָה אֶת הַהִצְטֹופְפוּת, וּמִהֵר מִפְּנֵי בוּשָׁתֹו בִפְנֵי הָאוֹפֶה שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ. וְהִנֵּה נָפַל מַבָּטוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה עָלָיו, וְקָרָא וְאָמַר: “דַּיָּג, בּוֹא וְטֹל פִּתְּךָ וּפְרוּטוֹתֶיךָ, שֶׁשָּׁכַחְתָּ”. אָמַר לוֹ: “לֹא שָׁכַחְתִּי, חֵי־אֱלֹהִים, לֹא שָׁכַחְתִּי. וְאוּלָם בּוֹשׁ אֲנִי בְפָנֶיךָ, שֶׁכֵּן לֹא דַּגְתִּי גַם דָּג אֶחָד הַיּוֹם”. אָמַר לוֹ: "אַל תִּתְבַּיֵּשׁ. כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ: “לְאַט לְךָ עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה?” נָתַן לוֹ פַּת וַעֲשֶׂרֶת חֲצָאֵי פְרוּטוֹת כֶּסֶף, הָלַךְ אֶל אִשְׁתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ אֶת הַדָּבָר. אָמְרָה לו: “אֱלֹהִים נָדִיב. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם תְּבוֹאֲךָ טוֹבָה, וּתְסַלֵּק לוֹ אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ”. לֹא פָסַק מִן הַמַּצָּב הַזֶּה מֶשֶׁךְ זְמַן שֶׁל אַרְבָּעִים יוֹם, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם אֶל הַיָּם מִזְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ עַד שְׁקִיעָתָהּ, וְחוֹזֵר בְּלִי דָגִים וְנוֹטֵל פַּת וּפְרוּטוֹת מִן הָאוֹפֶה, וְאֵין הוּא מַזְכִּיר לוֹ עִנְיַן הַדָּגִים בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, וְאֵינֹו נוֹתֵן לוֹ לְהַמְתִּין כְּמוֹ בְנֵי־הָאָדָם, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ עֶשֶׂר חֲצָאֵי־הַפְּרוּטוֹת וְהַפַּת. וּבְכָל פַּעַם שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: “אָחִי, דַּי לִי”, הוּא אוֹמֵר לוֹ: “לֵךְ, אֵין זוֹ שָׁעָה לְחֶשְׁבּוֹן, עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה וַאֲחַשֵּׁב עִמְּךָ”, וְהָיָה מְבָרְכוֹ וְהוֹלֵךְ מֵאֶצְלוֹ, מוֹדֶה לוֹ. וּבַיּוֹם הָאַרְבָּעִים וְאֶחָד אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “רְצוֹנִי לְכַתֵּת רֶשֶׁת זוֹ לִמְכִתָּה וְיָנוּחַ לִי מִן הַחַיִּים הָאֵלֶּה”. אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁוּם מָה?” אָמַר לָהּ: “פַּרְנָסָתִי מִן הַיָּם נִכְרְתָה, וְעַד מָתַי מַצָּב זֶה? נְקוּטוֹתִי מִבּוּשָׁה בִפְנֵי הָאוֹפֶה, וְאֵינִי הוֹלֵךְ שׁוּב אֶל הַיָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶעֱבֹר עַל תַּנּוּרוֹ, שֶׁאֵין לִי דֶרֶךְ אֶלָּא עַל פְּנֵי תַנּוּרוֹ. וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי עֹובֵר עַל פָּנָיו, הוּא קוֹרֵא אוֹתִי וְנוֹתֵן לִי אֶת הַפַּת וְאֶת עֲשֶׂרֶת חֲצָאֵי הַפְּרוּטוֹת, וְעַד מָתַי אֶקַּח בְּחוֹב מִמֶּנּוּ?” אָמְרָה לוֹ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה אֲשֶׁר נָתַן חִנְּךָ בְּלֵב הָאִישׁ הַזֶּה, וְהוּא נוֹתֵן לְךָ הַמָּזוֹן. וּמַה הוּא שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ בָּזֶה?” אָמַר לָהּ: “הֲרֵי סְכוּם גָּדוֹל שֶׁל מָמוֹן אֲנִי חַיָּב לוֹ, וְאֵין סָפֵק שֶׁהוּא תוֹבֵע אֶת הַמַּגִּיעַ לוֹ”. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “כְּלוּם פָּגַע בְּךָ בִּדְבָרִים?” אָמַר לָהּ: “לָאו, וְאֵין הוּא רוֹצֶה לְחַשֵּׁב עִמִּי וְאוֹמֵר לִי: 'עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה”. אָמְרָה לוֹ: “וְכַאֲשֶׁר יִתְבַּע מִמְּךָ, אֱמֹר לוֹ: 'עַד שֶׁתָּבוֹא הַטּוֹבָה שֶׁמְּצַפִּים אָנוּ לָהּ אֲנִי וָאָתָּה”. אָמַר לָהּ: “מָתַי תָּבוֹא הַטּוֹבָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהּ?” אָמְרָה לוֹ: “אֱלֹהִים נָדִיב”. אָמַר לָהּ: “צָדַקְתְּ”. נָשָׂא אֶת רִשְׁתּוֹ וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַיָּם, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “אֱלֹהִים, פַּרְנְסֵנִי, וְלוּ גַם בְּדָג אֶחָד, שֶׁאַגִּישׁ אוֹתוֹ מַתָּנָה לָאוֹפַה”. הִשְׁלִיךְ אֶת הָרֶשֶׁת בַּיָּם, וּמְשָׁכָה, וּמְצָאָהּ כְּבֵדָה. לֹא פָסַק מִטַּפֵּל בָהּ, עַד שֶׁנִּלְאָה לֵאוּת קָשָׁה. כְּשֶׁהוֹצִיא אוֹתָהּ מָצָא בָהּ חֲמוֹר מֵת נָפוּחַ וְרֵיחוֹ רָע. חָשׁ גֹּעַל בְּנַפְשׁוֹ, וְהִתִּיר אוֹתֹו מִן הָרֶשֶׁת וְאָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר. כְּבָר נִלְאֵיתִי, וַאֲנִי אוֹמֵר לְאִשָּׁה זוֹ: ‘אֵין לִי עוֹד פַּרְנָסָה בַּיָּם, הַנִּיחִי לִי וְאֶעֱזֹב אֻמָּנוּת זוֹ,’ וְהִיא אוֹמֶרֶת לִי: ‘אֱלֹהִים נָדִיב. עוֹד תְּבוֹאֲךָ טוֹבָה’ כְּלוּם חֲמוֹר מֵת זֶה הוּא הַטּוֹבָה?” הִשִּׂיגוֹ צַעַר קָשֶׁה וּפָנָה לְמָקוֹם אַחֵר לְהִתְרַחֵק מֵרֵיחַ הַחֲמוֹר הַמֵּת, וְנָטַל אֶת הָרֶשֶׁת וְהִשְׁלִיכָהּ וְהִמְתִּין לָּה וּמְשָׁכָה. וְרָאָה אוֹתָה כְּבֵדָה. לֹא פָסַק מִטַּפֵּל בָּהּ עַד שֶׁיָּצָא דַם מִכַּף יָדוֹ. וְכַאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת הָרֶשֶׁת רָאָה בְתוֹכּהָ אָדָם. דָמָה שֶׁשֵּׁד מִמִּשְׁפַּחַת הָעִפְרִיתּ הוּא, מִן הָעִפְרִיתִּים שֶׁל הָאָדוֹן שְׁלֹמֹה, שֶׁהָיָה חוֹבְשָׁם בְּקֻמְקוּמִים שֶׁל נְחשֶׁת וּמְטִילָם לַיָּם, וּכְשֶׁנִּשְׁבַּר הַקֻמְקוּם מֵאֹרֶךְ הַשָּׁנִים יָצָא מִמֶּנּוּ עִפְרִיתּ זֶה וְעָלָה בָרֶשֶׁת. בָּרַח מִפָּנָיו, וְהָיָה אוֹמֵר: “בִּטָּחוֹן, בִּטָּחוֹן, עִפְרִיתּ שְׁלֹמהֹ”. קָרָא לוֹ הָאָדָם מִתּוֹךְ הָרֶשֶׁת וְאָמַר: “בּוֹא צַיָּד, אַל תִּבְרַח מִפָּנַי, שֶׁאָדָם אֲנִי כְמוֹתְךָ, הַצֵּל אוֹתִי שֶׁתִּטֹּל שְׂכָרִי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַדַּיָּג אֶת דְּבָרָיו נִרְגַּע לִבּוֹ וּבָא וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם אֵין אַתָּה עִפְרִיתּ מִן הָרוּחוֹת?” אָמַר לו: “אֵינִי אֶלָּא בֶן־אָדָם מַאֲמִין בֵּאלֹהִים וּבִשְׁלִיחוֹ”. אָמַר לוֹ: “וּמִי הֱטִילְךָ לַיָּם?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי מִבְּנֵי הַיָּם, וְהָיִיתִי מְשׁוֹטֵט, כְּשֶׁהִשְׁלַכְתָּ עָלַי אֶת הָרֶשֶׁת. וְאָנוּּ עָם שׁוֹמְעִים לְמִשְׁפְּטֵי אֱלֹהִים, וְחָסִים עַל בְּרוּאֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וְאִלּוּ לֹא הָיִיתִי חוֹשֵׁש שֶׁלֹּא אֶהְיֶה מן הַמַּמְרִים, הָיִיתִי מְשַׁבֵּר רִשְׁתְּךָ, וְאוּלָם מְרֻצֶּה אֲנִי בַאֲשֶׁר גָּזַר אֱלֹהִים עָלַי, וְאַתָּה, אִם אַתָּה מַצִּילֵנִי תִּהְיֶה אָדוֹן לִי וַאֲנִי אֶהְֶיֶה הַשָּׁבוּי שֶׁלְּךָ. כְּלוּם רְצוֹנְךָ לְשַׁחְרְרֵנִי בְּבַקֶּשְׁךְ פְּנֵי אֱלֹהִים וְלִכְרֹת בְּרִית עִמִּי וְהָיִיתָ לִי יָדִיד? הִנֵּה אֲנִי אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּכָל יוֹם לְמָקוֹם זֶה, וְאַתָּה תָבִיא לִי עִמְּךָ מַתָּנָה מִפְּרִי הַיַּבָּשָׁה, שֶׁכֵּן אֶצְלְכֶם עֲנָבִים וּתְאֵנִים וַאֲבַטִיחִים וּשְׁזִיפִים וְרִמּוֹנִים וְזוּלַת זֶה. וְכָל מַה שֶׁתָּבִיא עָלַי מְקֻבָּל מִמְּךָ. וַאֲנַחְנוּ אֶצְלֵנוּ אַלְמֻגִּים וּפְנִינִים וּזְמָרַגְדִּין וְאֲבְנֵי־חֵן וַאֲבָנִים־טוֹבוֹת, וַאֲנִי אֲמַלֵּא לְךָ אֶת הַסַּל שֶׁתָּבִיא לִי בוֹ אֶת הַפֵּרוֹת בְּאַבְנֵי־חֵן מִן הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת שֶׁל הַיָּם. וּמַה תֹּאמַר, אָחִי, לִדְבָרִים הָאֵלֶּה”. אָמַר לוֹ: “פָּרָשַׁת הַפְּתִיחָה הִיא בֵינִי וּבֵינְךָ עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”. קָרָא כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֶת פָּרָשַׁת הַפְּתִיחָה, וְהוֹצֵיא אוֹתוֹ מִן הָרֶשֶׁת. אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ הַדַּיָּג: “מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ: “שְׁמִּי עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם. וּכְשֶׁאַתָּה בָא לְמָקוֹם זֶה וְאֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתִי, קְרָא וֶאֱמֹר: “הֵיכָן אַתָּה עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם”, וַאֲנִי אֶהְיֶה אֶצְלְךָ מִיָּד”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם אָמַר לדַּיָּג: “כְּשֶׁאַתָּה בָא לְמָקוֹם זֶה וְאֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתִי קְרָא וֶאֱמֹר: “הֵיכָן אַתָּה עַבְּדֻ־אללָּהּ, בֶּן־הַיָּם”. וַאֲנִי אֶהְיֶה אֶצְלְךָ מִיָּד. וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ הַדַּיָּג: “שְׁמִי עַבְּדֻ־אללָּהּ”. אָמַר לוֹ: “אַתָּה עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, וַאֲנִי עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם. עֲמֹד כָּאן עַד שֶׁאֵלֵך וְאָבִיא לְךָ מַתָּנָה”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתֶךָ אֶעֱשֶׂה”. הָלַך עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם לַיָּם. וּבְאוֹתָה שָׁעָה הִתְחָרֵט עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, עַל שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מִן הָרֶשֶׁת וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “מִנַּיִן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיַּחֲזֹר אֵלַי? רַק צָחַק לִי כְּדֵי שֶׁאֲשַׁחְרֵר אוֹתוֹ. וְאִלּוּ הִשְׁאַרְתִּיו, הָיִיתִי מַצִּיגוּ לְרַאֲוָה לִפְנֵי אַנְשֵׁי־הָעִיר, וְנוֹטֵל עַל זֶה מָמוֹן וְנִכְנָס עִמּוֹ לְבֵית הַנִּכְבָּדִים”. הָיָה מִתְחָרֵט עַל שֶׁהוֹצִיאוֹ לַחָפְשִׁי וְאוֹמֵר לְעַצְמוֹ: “הָלַךְ צֵידְךָ מִיָּדְךָ”. וַעֲדַיִן הוּא מִצְטָעֵר עַל שֶׁשִּׁחְרְרוֹ מִיָּדוֹ, וְהִנֵּה עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם כְּבָר חָזַר אֵלָיו וּשְׁתֵּי יָדָיו מְלֵאוֹת מִן הַפְּנִינִים וְהָאַלְמֻגִּים וּזְמָרַגְדִּין וְאַבְנֵי־חֵן וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְאָמַר לוֹ: “טֹל אָחִי, וְאַל תַּקְפִּיד עָלַי שֶׁאֵין עִמִּי סַל שֶׁאֲמַלֵּא אוֹתוֹ לְךָ”. בְּאוֹתָה שָׁעָה שָׂמַח עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, וְלָקַח מֵאִתּוֹ אֶת הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת. אָמַר לוֹ: “בְּכָל יוֹם תָּבוֹא לְכָאן לִפְנֵי זְרִיחַת־הַחַמָּה”. נִפְרַד מִמֶּנּוּ וְהָלַךְ לוֹ וְנִכְנַס לַיָּם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַדַּיָּג, הִנֵּה נִכְנַס לָעִיר, כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ, וְלֹא פָסַק לָלֶכֶת עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל תַּנּוּרוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה, וְאָמַר לוֹ: “אָחִי, כְּבָר בָּאַתְנִי הַטּוֹבָה. חַשֵּׁב עִמִּי”. אָמַר לוֹ: “אֵין אָנוּ זְקוּקִים לְחֶשְׁבּוֹן. אִם יֵשׁ עִמְּךָ מַשֶּׁהוּ, תֵּן לִי. וְאִם אֵין לְךָ כְּלוּם, טֹל פִּתְּךָ וּפְרוּטוֹתֶיךָ וְלֵךְ עַד שֶׁתְּבוֹאֲךָ טוֹבָה”. אָמַר לוֹ: “יְדִידִי, כְּבָר בָּאָה אֵלַי הַטּוֹבָה מִשֶּׁפַע אֱלֹהִים. וּכְבָר יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי סְכוּם רַב. וְאוּלָם טֹל זֶה”. חָפַן לוֹ חֹפֶן שֶׁל פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים וְאַבְנֵי־חֵן וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְהָיָה חֹפֶן זֶה הַחֵצִי מִמַּה שֶׁהָיָה עִמּוֹ. נְתָנוֹ לָאוֹפֶה, וְאָמַר לוֹ: “תֵּן לִי מַה שֶּׁהוּא מִן הַמַּטְבְּעוֹת, לְהוֹצָאוֹתַי הַיּוֹם, עַד שֶׁאֶמְכֹּר אַבְנֵי־יְקָר אֵלּוּ”. נָתַן לוֹ כָל מַה שֶּׁהָיָה תַחַת יָדוֹ מִן הַמָּמוֹן וְכָל מַה שֶּׁבַּסַל שֶׁהָיָה עִמּוֹ מִן הַלֶּחֶם. שָׂמַח הָאוֹפֶה עַל אַבְנֵי־יְקָר אֵלֶּה וְאָמַר לַדַּיָּג: “עַבְדְּךָ אֲנִי וּמְשָׁרְתֶךָ”. וְטָעַן אֶת כָּל הַפַּת שֶׁהָיָה אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְהָלַךְ אַחֲרָיו לְבֵיתוֹ וְנָתַן אֶת הַפַּת לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ לַשּׁוּק וְהֵבִיא בָשָׂר וִירָקוֹת וְכָל מִינֵי פֵּרוֹת. עָזַב אֶת הַתַּנּוּר וְעָמַד כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, עוֹסֵק בְּשֵׁרוּתוֹ שֶׁל עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, וּמְמַלֵּא אֶת כָּל צְרָכָיו. אָמַר לוֹ הדַּיָּג: “אָחִי, נוֹתֵן אַתָּה עָמָל לְנַפְשֶׁךָ”. אָמַר לוֹ הָאוֹפֶה: “חוֹבָה הִיא עָלַי, שֶׁכֵּן נַעֲשֵׂיתִי מְשָׁרְתֶךָ, וְטוֹבָתְךָ שִׁקְּעָה אוֹתִי בְתוֹכָהּ”. אָמַר לוֹ: “אַתָּה בַּעַל־הַטּוֹבָה עִמִּי בַּצָּרָה וּבַיֹּקֶר”. בִּלָּה אִתּוֹ אוֹתוֹ לַיְלָה עַל כָּל טוּב. נַעֲשָׂה הָאוֹפֶה יְדִיד לַדַּיָּג. סִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ אֶת מְאֹרָעוֹתָיו עִם עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם, שָׂמְחָה וְאָמְרָה לוֹ: “הַסְתֵּר סוֹדְךָ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּלְּטוּ עָלֶיךָ הַשַּׁלִּיטִים”. אָמַר לָהּ: “אִם אֲנִי מַסְתִּיר סוֹדִי מִכָּל בְּנֵי־הָאָדָם, הֲרֵי אֵין אֲנִי מַסְתִּיר אוֹתוֹ מִפְּנֵי הָאוֹפֶה”. הִשְׁכִּים בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּכְבָר מִלֵּא סַל בְּפֵרוֹת מִכָּל הַמִּינִים בָּעֶרֶב. טָעַן אוֹתוֹ לִפְנֵי זְרִיחַת־הַחַמָּה וְשָׂם פָּנָיו אֶל הַיָּם וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ לְיַד הַחוֹף וְאָמַר: “הֵיכָן אַתָּה, עַבְּדֻ־אללָּהּ, הוֹי בֶּן הַיָּם?” וְהִנֵּה הוּא אוֹמֵר: “לְשֵׁרוּתְךָ”. יָצָא אֵלָיו. הִגִּישׁ לוֹ אֶת הַפֵּרוֹת וּנְטָלָם וְיָרַד אִתָּם וְצָלַל בַּיָּם וְנֶעֱלַם שָׁעָה אַחַת. אַחַר כָּךְ יָצָא וְעִמּוֹ הַסַּל מָלֵא מִכָּל אַבְנֵי הַיְקָר וְהָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת. טָעַן אוֹתָן עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה עַל רֹאשׁוֹ וְהָלַךְ אִתָּן. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל תַּנּוּרוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה, אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, כְּבָר אָפִיתִי לְךָ אַרְבָּעִים כַּף עוּגוֹת סֹלֶת וּשְׁלַחְתִּין לְבֵיתְךָ. וְהֲרֵי אֲנִי אוֹפֶה אֶת הַפַּת הַמְיֻחֶדֶת, וּכְשֶׁאֲנִי גוֹמֵר, אֲנִי מְבִיאוֹ לַבַּיִת וְהוֹלֵךְ וּמֵבִיא לְךָ אֶת הַיְרָקוֹת וְהַבָּשָׂר”. חָפַן לוֹ מִן הַסַּל שְׁלשָׁה חָפְנַיִם וְנָתַן אוֹתָם לוֹ וּפָנָה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וְהִנִּיחַ אֶת הַסַּל וְנָטַל מִכָּל סוּג מִסּוּגֵי הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת, אֶבֶן יִקְרַת־הָעֵרֶךְ. הָלַךְ לְשׁוּק הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְעָמַד לְיַד חֲנוּתוֹ שֶׁל זַבַּן הַשּׁוּק וְאָמַר לוֹ: “קְנֵה מִמֶּנִּי אֲבָנִים טוֹבוֹת אֵלוּ”. אָמַר לוֹ: “הַרְאֵה אוֹתָן לִי”. הֶרְאָה אוֹתָן לוֹ. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם יֵשׁ אִתְּךָ זוּלַת זֶה?” אָמַר לוֹ: “אֶצְלִי סַל מָלֵא”. אָמַר לוֹ: “הֵיכָן בֵּיתְךָ?” אָמַר לוֹ: “בְּרֹֹבַע פְּלוֹנִי”. לָקַח מֵאִתּוֹ אֶת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְאָמַר לַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ: “תִּפְסוּהוּ, שֶׁגַּנָּב הוּא שֶׁגָּנַב אֶת חֶפְצֵי הַמַּלְכָּה אֵשֶׁת הַשֻּׂלְטָאן”. צִוָּה אוֹתָם לְהַכּוֹתוֹ וְהִכּוּהוּ וּכְפָתוּהוּ. קָם הַזָּקֵן הוּא וְכָל אַנְשֵׁי־שׁוּק הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְהָיוּ אוֹמְרִים: “תָּפַסְנוּ אֶת הַגַּנָּב”. וְאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: “לֹא גָנַב אֶת חֲפָצָיו שֶׁל פְּלוֹנִי אֶלָּא בֶן־בְּלִיַּעַל זֶה”. וְאֶחָד אוֹמֵר: “לֹא גָנַב אֶת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵית פְּלוֹנִי אֶלָּא הוּא”. וְאֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר כָּזֹאת, וְאֶחָד אוֹמֵר כָּזֹאת. וְהָיָה כָל זֶה, וְהוּא שׁוֹתֵק וְאֵינֹו מֵשִׁיב גַּם לְאֶחָד מֵהֶם תְּשׁוּבָה, וְאֵינוֹ נִכְנַס עִמּוֹ בִדְבָרִים עַד שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַזָּקֵן: “מֶלֶךְ הַזְּמָן, כְּשֶׁגָּנְבוּ אֶת עֲנַק הַמַּלְכָּה שָׁלַחְתָּ וְהוֹדַעְתָּ אוֹתָנוּ, וּבִקַשְׁתָּ מֵאִתָּנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַפּוֹשֵׁעַ. שָׁקַדְתִּי עַל כָּךְ יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי־הָאָדָם, וְגִלִּיתִי לְךָ אֶת הַפּוֹשֵׁעַ, וַהֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ. וְאֵלֶּה הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת הִצַּלְנוּ מִיָּדוֹ”. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַסָּרִיס: “קַח אַבְנֵי־חֵן אֵלּוֹ, וְהַכְנֵס אוֹתָן לִפְנֵי הַמַּלְכָּה, וֶאֱמֹר לָהּ: 'כְּלוּם זֶה הוּא חֶפְצֵךְ שֶׁאָבַד מִמֵּךְ”? נְטָלָן הַסָּרִיס וְהִכְנִיסָן לִפְנֵי הַמַּלְכָּה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָן, הִשְׁתָּאֲתָה לָהֶן וְשָׁלְחָה לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ: “הֲרֵי מָצָאתִי אֶת עַנָקִי בִמְקוֹמוֹ. וְאֵין זֶה שֶׁלִּי. וְאוּלָם אֲבָנִים טוֹבוֹת אֵלּוּ יָפוֹת מִן הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁל עֲנָקִי. אַל תַּעֲשֹׁק אֵפוֹא אֶת הָאִישׁ”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שָׁלְחָה לְהַגִּיד לוֹ: “אֵין זֶה שֶׁלִּי. וְאוּלָם אֲבָנִים־טוֹבוֹת אֵלּוּ יָפוֹת מִן הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁבַּעֲנָקִי. אַל תַּעֲשֹׁק אֵפוֹא אֶת הָאִישׁ, וְאִם מוֹכֵר הוּא אוֹתָן, קְנֵה אוֹתָן לְבִתְּךָ אֻמּ־אלסֻּעוּד, שתָּשִׂים אוֹתָן בַּעֲנָק”. כְּשֶׁחָזַר הַסָּרִִיס וְסִפֵּר לַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁאָמְרָה הַמַּלְכָּה, קִלֵּל אֶת זְקַן־סוֹחֲרֵי הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת אוֹתוֹ וְאֶת חֲבוּרָתוֹ בְּקִלְלַת עָאד וְתַמוּד. אָמְרוּ לוֹ: “מֶלֶךְ הזְּמַן, אָנוּ יוֹדְעִים הָיִינוּ, שֶׁאָדָם זֶה דַּיָּג עָנִי הוּא, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאֵלֶּה רַבִּים מִדַּי אֶצְלוֹ, וְדִמִּינוּ שֶׁגְּנָבָן”. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: “מְכֹעָרִים שֶׁכְּמוֹתְכם, כְּלוּם תַּחְשְׁבוּ אֶת הַחֶסֶד שֶׁנִּתַּן לְמַאֲמִין לְיוֹתֵר מִדַּי? וּמִשּׁוּם מַה לֹּא שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ? הֲרֵי יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁחָנַן אוֹתוֹ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה אוֹתָן מִמָּקוֹם אֲשֶׁר לֹא צִפָּה. וְכֵיצַד זֶה תְּשִִׂימוּהוּ גַנָּב וְתִפְרְעוּהוּ לְשִׁמְצָה בֵּין הַבְּרִיּוֹֹת? צְאוּ מִכָּאן, אַל יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶתְכֶם”. יָצְאוּ כְּשֶׁהֵם מְפַחֲדִִים. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, הִנֵּה אָמַר לוֹ: “בֶּן־אָדָם. יִשְׁלַח לְךָ אֱלֹהִים בְּרָכָה בְמַה שֶּׁהֶעֱנִיק לְךָ, וּבִטָּחוֹן לְךָ מֵאִתִּי. וְאוּלָם הַגֵּד לִי בֶּאֱמֶת, מִנַּיִן לְךָ אֲבָנִים טוֹבוֹת אֵלּוּ? הֲרֵי אֲנִי מֶלֶךְ וְאֵין לִי כְמוֹֹתָן”. אָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ הַזְּמַן, אֲנִי, סַל מָלֵא מֵהֶם אֶצְלִי, וְעֶצֶם הָעִנְיָן כָּךְ וְכָךְ הוּא”. סִפֵּר לוֹ עַל יְדִידוּתוֹ עִם עַבְּדֻ־אללָּהּ אִישׁ הַיָּם, וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה בְרִית בֵינִי וּבֵינוֹ, שֶׁבְּכֹל יוֹם אֲמַלֵּא לֹוֹ אֶת הַסַּל פֵּרוֹת, וְהוּא יְמַלְּאֶנּוּ מֵאֵלֶּה הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת”. אָמַר לוֹ: “בֶּן־אָדָם, מַזָּלְךָ הוּא זֶה. וְאוּלם הַהוֹן זָקוּק לְעֶמְדָּה. וַהֲרֵי כַּיּוֹם אֲנִי מֵגֵן עָלֶיךָ מִפְּנֵי הִשְׁתַּלְטוּת בְּנֵי־אָדָם עָלֶיךָ. וְאוּלָם יוּכַל הֱיוֹת שֶׁיּוֹרִידוּנִי מִכִּסְאִִי אוֹ שֶׁאָמוּת וְיִמְשֹׁל אַחֵר תַּחְתַּי, וַהֲרֵי הוּא הוֹרֵג אוֹתְךָ מֵחִשְׁקוֹ בְּטוּב הָעוֹלָם הַזֶּה וּבַבֶּצַע. רְצוֹנִי אֵפוֹא לְהַשִׂיא לְךָ אֶת בִּתִּי, וְאוֹרִישׁ לְךָ אֶת הַמְּלוּכָה אַחֲרַי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנַקֵּשׁ לְךָ אָדָם אַחֲרֵי מוֹתִי”. אַחֲרֵי זה אָמַר המֶלֶךְ: “קְחוּ אָדָם זֶה וְהַכְנִיסוּהוּ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ”. נְטָלוּהוּ וְרָחֲצוּ אֶת גּוּפוֹ וְהִלְבִּישׁוּהוּ בְגָדִים מִבִּגְדֵי הַמְּלָכִים וְהוֹצִיאוּהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּמִנָּה אוֹתוֹ לְמִשְׁנֶה לוֹ, וְשָׁלַח אֶת הָרָצִים וְאֶת אַנְשֵׁי־הַמִּשְׁמָר וְאֶת כָּל נְשֵׁי הַנִּכְבָּדִים לְבֵיתוֹ שֶׁל עַבְּדֻ־אללָּהּ, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת אִשְׁתּוֹ מַלְבּוּשֵׁי נְשֵׁי־מְלָכִים, אוֹתָהּ וְאֶת יְלָדֶיהָ וְהִרְכִּיבוּהָ בְאַפִּרְיוֹן, וְהָלְכוּ לְפָנֶיהָ כָל נְשֵׁי הַנִּכְבָּדִים וְהַצָּבָא וְהָרָצִים וְאַנְשֵׁי־הַמִּשְׁמָר, וְהֵבִיאוּ אוֹתָהּ אֶל בֵּית־הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁהַתִּינוֹק הַקָּטָן בְחֵיקָהּ, וְהִכְנִיסוּ אֶת יְלָדֶיהָ הַגְּדוֹלִים אֶל הַמֶּלֶךְ. כִּבֵּד אוֹתָם וּנְטָלָם לְחֵיקוֹ וְהוֹשִׁיבָם לְצִדּוֹ, וְהֵם תִּשְׁעָה בָּנִים זְכָרִים. וְהָיָה הָמֶּלֶךְ חֲשוּךְ בָּנִים, לֹא חוֹנַן בִּלְתִּי אוֹתָהּ בַּת שֶׁשְָּׁמּה אֻמֻּ־אלסֻּעוּד. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמַּלְכָּה, הִנֵּה כִבְּדָה אֶת אֵשֶׁת עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשׁה, וְהֵיטִיבָה עִמָּהּ וְשָׂמָה אוֹתָהּ לְמִשְׁנָה אֶצְלָהּ. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לִכְתֹּב שְׁטַר־נִשּׂוּאֵי עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה אֶת בִּתּוֹ. וְקָבַע אֶת מָהֳרָהּ כָּל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ מִן הָאֲבָנִים־הַטוֹבוֹת וְאַבְנֵי־הַיְקָר. פָּתְחוּ אֶת שַׁעַר הַשִּׂמְחָה, וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהַכְרִיז שֶׁיְּפָאֲרוֹ אֶת הָעִיר בִּגְלַל נִשּׂוּאֵי בִתּוֹ. וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי אַחֲרֵי שֶׁבָּא אֶל בַּת־הַמֶּלֶךְ, הִשְׁקִיף הַמֶּלֶךְ מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אֶת עַבְּדֻ־אללָּהּ נוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ סַל מְמֻלָּא בְּפֵרוֹת. אָמַר לוֹ: “מַה הוּא זֶה שֶׁעִמְּךָ, חֲתָנִי? וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?” אָמַר לוֹ: “אֶל יְדִידִי עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם”. אָמַר לוֹ: “חֲתָנִי, אֵין זוֹ שָׁעָה לָלֶכֶת אֶל יְדִידְךָ”. אָמַר לוֹ: חוֹשֵׁשׁ אָנֹכִי לְהָפֵר אֶת הַמּוֹעֵד אֲשֶׁר לִי אִתּוֹ, שֶׁמָּא יַחֲשֹׁב אוֹתִי לְשַׁקְרָן וְיֹאמַר: ‘הִנֵּה עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הִסִּיחוּ דַעְתְּךָ מִמֶּנִִּי’. אָמַר לוֹ: “צָדַקְתָּ, לֵךְ אֶל יְדִיְדָך, וֵאלֹהִים יְהִי בְעֶזְרֶךָ”. הָיָה מְהַלֵּךְ בָּעִיר וּמְגַמַּת פָּנָיו אֶל יְדִידוֹ, וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים כְּבָר מַכִּירִים אוֹתוֹ. שָׁמַע בְּנֵי־אָדָם אוֹמְרִים: “זֶה חֲתַן־הַמֶּלֶךְ הוֹלֵךְ לְהָמִיר אֶת הַַפֵּרוֹת בַּאֲבָנִִים טוֹבוֹת”. וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא יָדְעוּ אוֹתוֹ וְלֹא הִכִּירוּהוּ אוֹמְרִים: “בֶּן־אָדָם, בְּכַמָּה הָרֻטְל? בֹּא, מְכֹר לִי”, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: “הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲנִי חוֹזֵר אֵלֶיךָ”, שֶׁלֹּא לְצָעֵר אָדָם. הָלַך וְנִפְגַּשׁ עם עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם, וְנָתַן לוֹ אֶת הַפֵּרוֹת וְהֵמִיר אוֹתָם לוֹ בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְלֹא פָסַק מִנְּהֹג כֵּן, וּבְכָל יוֹם הָיָה עוֹבֵר עַל פְּנֵי תַנּוּר הָאוֹפֶה וְרוֹאֶה אוֹתוֹ נָעוּל. הִמְשִׁיךְ בְּכָךְ עֲשָׂרָה יָמִים, וּכְשֶׁלֹּא רָאָה אֶת הָאוֹפֶה וְרָאָה אֶת תַּנּוּרוֹ נָעוּל, אָמַר בְּלִבּוֹ: “תָּמוּהַּ הוּא זֶה. לוֹ יָדַעְתִּי לְאָן הָלַך הָאוֹפֶה”. שָׁאַל אֶת שְׁכֵנוֹ וְאָמַר לוֹ: “אָחִי, הֵיכָן שְׁכֵנְךָ? וּמֶה עָשָׂה אֱלֹהִים בּוֹ?” אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, חוֹלֶה הוּא וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ”. אָמַר לוֹ: “הֵיכָן בֵּיתוֹ?” אָמַר לוֹ: “בְּתוֹךְ רֹבַע פְּלוֹנִי”. פָּנָה לְשָׁם וְשָׁאַל עַל אוֹדוֹתָיו. כְּשֶׁדָּפַק הַדֶּלֶת, הִשְׁקִיף הָאוֹפֶה מִן הָאֶשְׁנָב וְרָאָה אֶת יְדִידוֹ הַדַּיָּג, וְעַל רֹאשׁוֹ סַל מָלֵא. יָרַד אֵלָיו וּפָתַח לוֹ הַדֶּלֶת. נִכְנַס עַבְּדֻ־אללָּהּ וְנָפַל עַל צַוָּארָיו וְחִבְּקוֹ וְאָמַר לוֹ: “כֵּיצַד מַצָּבְךָ, יְדִידִי? הֲרֵי בְכָל יוֹם אֲנִי עוֹבֵר עַל הַתַּנּוּר וְרוֹאֶה אוֹתוֹ נָעוּל. שָׁאַלְתִּי שְׁכֵנְךָ, וְהִגִּיד לִי שֶׁחוֹלֶה אַתָּה, שׁאַלְתִּי לְבֵיתְךָ כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ”. אָמַר לוֹ: “יִגְמָלְךָ אֱלֹהִים בַּעֲדִי כָל טוֹב. אֵין בִּי חֹלִי. וְאוּלָם הִגִּיעָה אֵלַי הַשְּׁמוּעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ תָּפַס אוֹתְךָ, מִשּׁוּּם שֶׁאַחַד הָאֲנָשִׁים דִּבֵּר בְּךָ שֶׁקֶר וְטָעַן שֶׁגַּנָּב אַתָּה, וּפָחַדְתִּי אַף אֲנִי, וְנָעַלְתִּי תַּנּוּרִי וְהִתְחַבֵּאתִי”. אָמַר לוֹ: “אֱמֶת הִיא”. סִפֵּר לוֹ עִנְיָנוֹ, וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם הַמֶּלֶךְ וְעִם זְקַן שׁוּק הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְאָמַר לוֹ: “הִנֵֹה הַמֶּלֶךְ כְּבָר הִשִּׂיא לִי אֶת בִּתּוֹ וְשָׁת אוֹתִי מִשְׁנֶה לוֹ”. הוֹסִיף וְאָמַר לוֹ: “טֹל מַה שֶּׁבַּסַּל, חֶלְקְךָ הוּא, וְאַל תַּחֲשֹׁשׁ”. יָצָא מֵאֶצְלוֹ אַחֲרֵי שֶׁעָבַר מֵעָלָיו הַפַּחַד וְהָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ בַּסַּל כְּשֶׁהוּא רֵיק. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “חֲתָנִי, דּוֹמֶה כְאִלּוּ לֹא נִפְגַּשְׁתָּ עִם יְדִידְךָ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם, הַיּוֹם”. אָמַר לוֹ: “הָלַכְתִּי אֵלָיו, וּמַה שֶּׁנָּתַן לִי נָתַּתִי לִידִידִי הָאוֹפֶה, שֶׁמַּכִּיר טוֹבָה אֲנִי לוֹ”. אָמַר לוֹ: “וּמִי הוּא אוֹפֶה זֶה?” אָמַר לוֹ: “הוא אָדָם בַּעַל־טוֹבָה וְאֵרַע לִי עִמּוֹ בִּימֵי הָעֹנִי כָזֹאת וְכָזֹאת, וְלֹא נְטָשַׁנִי גַם יוֹם אֶחָד, וְלֹא הֶחֱלִישׁ דַּעְתִּי”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה שְּׁמוֹ?” אָמַר לוֹ חֲתָנוֹ: “שְׁמוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ הָאוֹפֶה, וַאֲנִי שְׁמִי עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, וִידִידִי שְׁמוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְאַף אֲנִי עַבְּדֻ־אללָּהּ שְׁמִי, וְעַבְדֵי אֱלֹהִים כֻּלָּם אַחִים. שְׁלַח אֶל יְדִידְךָ הָאוֹפֶה וְיָבֹא, שֶׁנְּשִׁיתֵהוּ מִשְׁנֵה־שְׂמֹאלִי”. שָׁלַח אֵלָיו, וּכְשֶׁעָמַד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הִלְבִּישׁוֹ בֶגֶד־מִשְׁנֶה, וּמִנָּה אוֹתוֹ לְמִשְׁנֵה־שְׂמֹאלוֹ וְעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה מִשְׁנֵה־יְמִינוֹ. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאוֹתוֹ מֶלֶךְ מִנָּה אֶת חֲתָנוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה לְמשְׁנֵה יְמִינוֹ, וְאֶת עַבְּדֻ־אללָּהּ הָאוֹפֶה לְמִשְׁנֵה שְׂמֹאלוֹ. הִמְשִׁיךְ עַבְּדֻ־אללָּהּ בְּמַצָּב זֶה שָׁנָה תְמִימָה, כְּשׁהוּא נוֹטֵל בְּכָל יוֹם אֶת הַסַּל מָלֵא פֵרוֹת וּמַחֲזִירוֹ מָלֵא אֲבָנִים טוֹבוֹת וְאַבְנֵי־יְקָר. וּכְשֶׁכָּלוֹ הַפֵּרוֹת מִן הַגַּנִּים, הָיָה לוֹקֵחַ צִמּוּקִים וּשְׁקֵדֵים וֶאֱגוֹזֵי־לוֹג וֶאֱגוֹזִים וּתְאֵנִים וְזוּלַת זֶה. וְכָל מַה שֶּׁהָיָה מֵבִיא לוֹ הָיָה מְקַבֵּל מִיָּדוֹ וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת הַסַּל מָלֵא אֲבָנִים יְקָרוֹת כְּמִנְהָגוֹ. אֵרַע יוֹם אֶחָד מִן הימים שֶׁלָּקַח אֶת הַסַּל מָלֵא פֵרוֹת יְבֵשִׁים כְּמִנְהָגוֹ. נְטָלוֹ מִמֶּנּוּ וְיָשַׁב עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה על שׂפַת הַיָּם וְיָשַׁב עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם בַּמַּיִם בְּקִרְבַת הַחוֹף, וְהָיוּ מְשׂוֹחֲחִים זֶה עִם זֶה, וּמַחֲלִיפִים דְּבָרִים בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁעָבְרוּ לְדַבֵּר עַל הַקְּבָרִים, וְאָמַר עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “אָחִי, אוֹמְרִים שֶׁהַנָּבִיא – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – קָבוּר אֶצְלְכֶם בַּיַּבָּשָׁה. כְּלוּם, מַכִּיר אַתָּה אֶת קִבְרוֹ?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא?” אָמַר לוֹ: בְּעִיר שֶׁמְּכֻנָּה “טוֹבָה”¹. אָמַר לוֹ: “מַה טּוֹב לָכֶם אֲנְשֵׁי־הַיַּבָּשָׁה בְּבִקּוּרוֹ שֶׁל נָבִיא אָצִיל זֶה הַטּוֹב וְהָרַחוּם, שֶׁמִּי שֶׁמְּבַקְּרוֹ זוֹכֶה שֶׁיַּעְתִּיר בַּעֲדוֹ. וּכְלוּם בִּקַּרְתָּ אוֹתוֹ אַתָּה, אָחִי?” אָמַר לוֹ: “לָאו, מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי עָנִי, וְלֹא מָצְאָה יָדִי אֶת הַהוֹצָאוֹת לַדֶּרֶךְ, שֶׁכֵּן לֹא הִתְעַשַּׁרְתִּי אֶלָּא מִן הָעֵת שֶׁהִכַּרְתִּיךָ וְעָשִׂיתָ צְדָקָה עִמִּי בְטוּב זֶה. וְאוּלָם חוֹבָה עָלַי לְבַקְּרוֹ, אַחֲרֵי שֶׁאֱעֶלה לְרֶגֶל אֶל בֵּית־אֱלֹהִים הַקָּדוֹשׁ². וְלֹא עִכְּבַתְנִי מִכָּךְ אֶלָּא הָאַהֲבָה אֵלֶיךָ, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִמְּךָ גַם יוֹם אֶחָד”. אָמַר לוֹ: “וּכְלוּם מְבַכֵּר אַתָּה אֶת אַהֲבָתְךָ אֵלַי עַל בִּקּוּר קֶבֶר מֻחַמָּד – יִתְפַּלֵּל עָלָיו אֱלֹהִים וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם, אֲשֶׁר יַעְתִּיר בַּעַדְךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יֻצַּג כֹּל לִפְנֵי אֱלֹהִים, וְיַצִּיל אוֹתְךָ מִן הַגֵּיהִנֹּם וְיַכְנִיסְךָ לְגַן־עֵדֶן? וּכְלוּם תַּעֲזֹב בִּגְלַל אַהֲבָתְךָ לָעוֹלָם הַזֶּה אֶת בִּקּוּר נְבִיאֲךָ מֻחַמָּד – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם?” אָמַר לוֹ: “לָאו. בִּקּוּרוֹ קוֹדֵם אֶצְלִי לְכָל דָּבָר, וְאוּלָם מְבַקֵּשׁ אֲנִי רְשׁוּת מֵאִתְּךָ לְבַקְּרוֹ בְשָׁנָה זוֹ”. אָמַר לוֹ: "נוֹתֵן אֲנִי לְך רְשׁוּת לְבַקְּרוֹ, וּכְשֶׁאַתָּה עוֹמֵד עַל קִבְרוֹ, מְסֹר לוֹ שָׁלוֹם מֵאִתִּי. וְאִתִּי פִקָּדוֹן. הִכָּנֵס אֵפוֹא עִמִּי לַיָּם, שֶׁאֶקַּח אוֹתְךָ אֶל עִירִי וַאֲבִיאֲךָ לְתוֹךְ בֵּיתִי, וַאֲאָרֵח אוֹתְךָ בּוֹ וְאֶתֵּן לְךָ אֶת הַפִּקָּדוֹן שֶׁתַּנִּיחַ אוֹתוֹ עַל קִבְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם. וֶאֱמֹר לוֹ: ‘שְׁלִיחַ־אֱלֹהִים, הִנֵּה עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם מוֹסֵר לְךָ שָׁלוֹם, וְשָׁלַח אֵלֶיךָ מַתָּנָה זוֹ, וְהוּא מְצַפֶּה מִמְּךָ שֶׁתַּעְתִּיר בַּעֲדוֹ שֶׁיִּנָּצֵל מִגֵּהִנֹּם’. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “אָחִי, אַתָּה נִבְרֵאתָ בַּמַּיִם וּמִשְׁכָּנְךָ בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וְאֵין הֵם מַזִּיקִים לְךָ. כְּלוּם כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא מֵהֶם לַיַּבָּשָׁה, מַגִּיעַ לְךָ נֵזֶק?” אָמַר לוֹ: “הֵן. גוּפִי יִתְיַבֵּשׁ וְתִשֹּׁבְנָה עָלַי רוּחוֹת הַיָּבָּשָׁה וְאָמוּת”. אָמַר לוֹ: “וְאַף אֲנִי כֵן. נוֹצַרְתִּי בַיַּבָּשָׁה וּמִשְׁׁכָּנִי בַּיַּבָּשָׁה, וּכְשֶׁאֶכָּנֵס לְתוֹךְ הַיָּם יִכָּנְסוּ הַמַּיִם לְתוֹךְ חֲלַל גּוּפִי וִיחַנְּקוּנִי וְאָמוּת”. אָמַר לוֹ: “אַל תַּחֲשֹׁשׁ לְכָךְ, שֶׁאֲנִִי מֵבִיא לְךָ מִשְׁחָה שֶׁתִּמְשַׁׁח בָּה אֶת גּוּפְךָ וְלֹא יַזִּיקוּךָ הַמַּיִם, וַאֲפִלּוֹ אַתָּה נִשְׁאָר בָּהֶם שְׁאִרִית יְמֵי־חַיֶּיךָ, וּמְשׁוֹטֵט בַּיָּם וְיָשֵׁן וְקָם, כְּלוּם אֵינוֹ מַזִּיק לְךָ”. אָמַר לוֹ: “אִם כָּךְ הַדָּבָר, הֲרֵי אֵין כָּל רָעָה. הָבֵא לִי אֶת הַמִּשְׁחָה שֶׁאֲנַסֶּנָה”. אָמַר לוֹ: “וְכֵן יִהְיֶה”. נָטַל אֶת הַסַּל וְיָרַד עִמּוֹ לַיָּם וְנֶעֱלַם קְצָת וְחָזַר וְעִמּוֹ חֵלֶב, כַּחֵלֶב שֶׁל בָּקָר, צִבְעוֹ צָהּב כְּצֶבַע הַזָּהָב וְרֵיחוֹ חָזָק. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “מַה זֶּה אָחִי?” אָמַר לוֹ: “זֶהוּ חֶלְבּוֹ שֶׁל כָּבֵד שֶׁל מִין מִמִּינֵי הַדָּגִים הַנִּקְרָא בְשׁם דַּנְדָּאן. וְהוּא הַגָּדוֹל בְמִינֵי הַדָּגִים בִּבְרִיָּתוֹ וְהוּא הַקָּשֶׁׁה בְאוֹיְבֵינוּ עָלֵינוּ, וְצוּרָתוֹ צוּרָה גְדוֹלָה בְיוֹתֵר בְּכָל מַה שֶׁנִּמְצָא אֶצְלְכֶם מִחַיּוֹת הַיַּבָּשָׁה. וְאִלּוּ הָיָה רוֹאֶה גָמָל אוֹ פִיל, הָיָה בוֹלְעוֹ”. אָמַר לוֹ: “אָחִי, וּמַה אוֹכֶלֶת מִפְלֶצֶת זוֹ?” אָמַר לוֹ: "אוֹכֵל הוּא מִחַיּוֹת הַיָּם. כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ מַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּמָּשָׁׁל: “כִּדְגֵי הַיָּם שֶׁהֶחָזָק אוֹכֵל אֶת הַחַלָּשׁ”. אָמַר לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ. וְאוּלָם כְּלוּם אֶצְלְכֶם רַבִּים בַּיָּם מִדַּנְדָּאן זֶה?” אָמַר לוֹ: “אֶצְלֵנוּ מֵהֶם מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא יִמְנֵהוּ אֶלָּא אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ: “מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאֵרֵד עִמְּךָ יִפְגֹּשׁ אוֹתִי מִן הַמִּין הַזֶּה וְיֹאכַל אוֹתִי”. אָמַר לוֹ: “אַל תִּירָא, שֶׁכְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתְךָ, יַכִּיר שֶׁבֶּן־אָדָם אַתָּה וְיִפְחַד מִפָּנֶיךָ וְיִבְרַח, וְאֵין הוּא מְפַחֵד מִשּׁוּם בְּרִיָּה בַיָּם, כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפַחֵד מִפְּנֵי בֶן־אָדָם. שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא אוֹכֵל בֶּן־אָדָם, הוּא מֵת תֵּכֶף וּמִיָּד, שֶׁחֵלֶב בֶּן־הָאָדָם סַם מָוֶת הוּא לְמִין זֶה. וְאָנוּ אֵין אָנוּ מְאַסְּפִים חֵלֶב הַכָּבֵד שֶׁלּוֹ אֶלָּא בְאֶמְצָעוּת בֶּן־אָדָם. כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל, טוֹבֵעַ בַיָּם, שֶׁאָז צוּרָתוֹ מִשְׁתַּנָּה וְהַרְבֵּה פְּעָמִים יִקָּרַע בְּשָׂרוֹ לִגְזָרִים, וְאוֹכֵל אוֹתוֹ הַדַּנְדָּאן, מְדַמֶּה שֶׁהוּא מִחַיּוֹת הַיָּם, וּמֵת. וְאָנוּ נִתְקָלִים בּוֹ כְּשֶׁהוּא מֵת וְנוֹטְלִים חֵלֶב כְּבֵדוֹ וּמוֹשְׁחִים בּוֹ אֶת גּוּפֵנוּ וּמְשׁוֹטְטִים בַּיָּם. וּבְכָל מָקוֹם, אֵיזֶה שֶׁהוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֶּן־אָדָם, הֲרֵי אִם גַּם הָיוּ בוֹ מֵאָה אוֹ מָאתַיִם אוֹ אֶלֶף אוֹ גַּם יוֹתֵר מִזֶּה מִמִּין דָּג זֶה, כְּשֶׁהֵם שׁוֹמְעִים צַעֲקַת בֶּן־אָדָם, הֵם מֵתִים כֻּלָּם מִיָּד מִצַּעֲקָתוֹ בְּבַת אַחַת”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם אָמַר לעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “אִם אֶלֶף אוֹ יוֹתֵר מִדָּגִים אֵלֶּה שׁוֹמְעִים רַק קוֹל צְעָקָה אַחַת שֶׁל בֶּן אָדָם, הֵם מֵתִים מִיָּד, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ”. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “נִשְׁעָן אֲנִי עַל אֱלֹהִים”. הֵסִיר מַה שֶּׁהָיָה עָלָיו מִן הַמַּלְבּוּשִׁים, וְחָפַר בִּשְׂפַת הַיָּם וְטָמַן בְּגָדָיו. וְאַחֲרֵי זֶה מָשַׁח אֶת גּוּפוֹ מִקָּדְקָדוֹ וְעַד כַּפּוֹת רַגְלָיו בְּאוֹתָהּ מִשְׁחָה, וְיָרַד לַמַּיִם וְצָלַל וּפָתַח אֶת עֵינָיו, וְלֹא הִזִּיקוּ לוֹ הַמַּיִם. הִתְהַלֵּךְ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וְהָיָה עוֹלֶה כְּשֶׁחָפֵץ, וּכְשֶׁׁחָפֵץ יוֹרֵד לְקַרְקַע הַיָּם, וְרָאָה אֶת מֵי הַיָּם נְטוּיִים עָלָיו כְּאֹהֶל. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “מָה אַתָּה רוֹאֶה, אָחִי?” אָמַר לוֹ: “רוֹאֶה אֲנִי אַךְ טוֹבָה, אָחִי, אָכֵן צָדַקְתָּ בְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ, שֶׁכֵּן אֵין הַמַּיִם מַזִּיקִים לִי”. אָמַר לוֹ: “לֵךְ אַחֲרַי”. הָלַךְ אַחֲרָיו, וְלֹא פָסְקוּ לָלֶכֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה מִלְּפָנָיו וּמִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ הָרִים שֶׁל מַיִם. הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּבְמִינֵי הַדָּגִים, כְּשֶׁהֵם מְשַׂׂחֲקִִים בַּיָּם, מִקְצָתָם גְּדוֹלִים וּמִקְצָתָם קְטַנִּים, וּבָהֶם מַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה לְכוֹי, וּמַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה לַבָּקָר, וּמַשֶּׁׁהוּ הַדּוֹמֶה לִכְלָבִים וּמַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם. וְכָל מִין שֶׁקָּרְבוּ שְׁנֵיהֶם אֵלָיו בּוֹרֵחַ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה. אָמַר לוֹ לְבֶן־הַיָּם: “אָחִי, מַה לִּי שֶׁאֲנִִי רוֹאֶה כָל מִין שֶׁאָנוּּ מִתְקָרְבִים אֵלָיו בּוֹרֵחַ מִפָּנֵינוּ?” אָמַר לוֹ: “מִפַּחַד מִפָּנֶיךָ, שֶׁכֵּן כָּל מַה שֶׁבְּרָאוֹ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, מְפַחֵד מִפְּנֵי בֶן־הָאָדָם”. לֹא פָסַק מֵהִסְתַּכֵּל בְּמֻפְלְאוֹת הַיָּם עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַר גָּבוֹהַּ. הָלַךְ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה לְצַד אוֹתוֹ הַר. וּבְטֶרֶם הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְהִנֵּה צְעָקָה גְדוֹלָה. פָּנָה כֹה וָכֹה וְרָאָה מַשֶּׁהוּ שָׁחוֹר חוֹדֵר אֵלָיו מֵאוֹתוֹ הָהָר, וְהוּא כְגֹדֶל הַגָּמָל אוֹ גָּדוֹל מִזֶּה, וְהָיָה צוֹעֵק. אָמַר לִידִידוֹ: “מַה זֶּה, אָחִי?” אָמַר לוֹ: “זֶהוּ הַדַּנְדָּאן, וְיוֹרֵד הוּא לְתָפְשֵׂנִי וּמְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל אוֹתִי, צְעַק עָלָיו אֵפוֹא אָחִי, לִפְנֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֵלֵינוּ וְיַחְטְפֵנִי וְיֹאכְלֵנִי”. צָעַק עָלָיו עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה וְהִנֵּה נָפַל מֵת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מֵת אָמַר: “יִשְׁתַּבַּח אֱלֹהִים וְיִתְהַלָּל. אֲנִי לֹא הִכִּיתִיו בְּחֶרֶב וְלֹא בְסַכִּין. כֵּיצַד זֶה שֶׁעִם כָּל הָעָצְמָה שֶׁבְּתוֹךְ בְּרִיָּה זוֹ, לֹא יָכְלָה שֵׂאת אֶת צַעֲקָתִי, אֶלָּא מֵתָה?” אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “אַל תִּתְמַה, אָחִי, שֶׁגַּם לוּ הָיוּ מִמִּין זֶה אֶלֶף אוֹ אַלְפַּיִם, לֹא יָכְלוּ שֵׂאת צַעֲקַת בֶּן־אָדָם”. הָלְכוּ אֶל עִיר אַחַת וְרָאוּ שֶׁכָּל תּוֹשָׁבֶיהָ בָּנוֹת כֻּלָּן, וְאֵין בְּתוֹכָן זְכָרִים. אָמַר לוֹ: “אָחִי, מַה הִיא עִיר זוֹ? וּמַה הֵן אֵלּוּ הַנְּעָרוֹת?” אָמַר לוֹ: “זֹאת עִיר הַבָּנוֹת, שֶׁכֵּן תּוֹשָׁבֶיהָ מִבְּנוֹת הַיָּם”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם יֵשׁ בְּתוֹכָן זְכָרִים?” אָמַר לוֹ: “לָאו”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד תַּהֲרֶינָה וְתֵלַדְנָה מִבְּלִי זְכָרִים?” אָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ הַיָּם מַגְלֶה אוֹתָן לְעִיר זוֹ, וְאֵינָן הָרוֹת וְאֵינָן יוֹלְדוֹת. וְאָכֵן כָּל אַחַת מֵהֶן שֶׁהוּא כוֹעֵס עָלֶיהָ, מִבְּנוֹת הַיָּם, הוּא מְשַׁלְּחָהּ לְעִיר זוֹ, וְאֵין הִיא יְכוֹלָה לָצֵאת מִתּוֹכָהּ, וּכְשֶׁהִיא יוֹצֵאת מִתּוֹכָהּ, כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ מֵחַיּוֹת הַיָּם, אוֹכְלָהּ. וְאוּלָם בֶּעָרִים מִלְּבַד עִיר זוֹ, יֵשׁ בָּהֶן אֲנָשִׁׁים וְנָשִׁים”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם יֵשׁ בַּיָּם עָרִים מִחוּץ לְעִיר זוֹ?” אָמַר לוֹ: “הַרְבֵּה”. אָמַר לוֹ: “וּכְלוּם יֵשׁ עֲלֵיכֶם שֻׁלְטָאן בַּיָּם?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “אָחִי, רָאִיתִי בַיָּם הַרְבֵּה דְּבָרִים: בַּיָּם, מֻפְלְאוֹת רַבּוֹת”. אָמַר לוֹ: “וְאֵיזֶה דָבָר רָאִית מִן הַמֻּפְלָאוֹת. כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת הַפִּתְגָּם הָאוֹמֵר: מֻפְלְאוֹת הַיָּם מְרֻבּוֹת מִמֻּפְלְאוֹת הַיַּבָּשָׁה?” אָמַר לוֹ: “צָדַקְתָּ”. הָיָה מִסְתַּכֵּל בִּנְעָרוֹת אֵלֶּה, וְרָאָה שֶׁפָּנִים לָהֶן כַּלְּבָנָה וּשְׂעָרוֹת לָהֶן כְּשַׂעֲרוֹת הַנָּשִׁׁים שֶׁבִּבְנוֹת הַיַּבָּשָׁה, וְאוּלם יָדַיִם לָהֶן וְרַגְלַיִם עַל גַּבָּן וְלָהֶן זְנָבוֹת כְּזַנְבוֹת הַדָּגִים. הֶרְאָה לוֹ בֶן־הַיָּם אֶת תּוֹשָׁבֵי עִיר זוֹ, יָצָא אִתּוֹ וְהָלַךְ לְפָנָיו אֶל עִיר אַחֶרֶת, וְרָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה בְרִיּוֹת נְקֵבוֹת וּזְכָרִים, צוּרוֹתֵיהֶן כְּצוּרוֹת הַנְּעָרוֹת, וּזְנָבוֹת לָהֶן. וְאוּלָם אֵין לָהֶן לֹא מִקְנֶה וְלֹא קִנְיָן כְּדֶרֶךְ בְּנֵי־הַיַּבָּשָׁה. וְאֵין הֵם לְבוּשִׁים בְּגָדִים, אֶלָּא כֻלָּם עֲרֻמִּים וַחֲשׂוּפֵי־הָעֶרְוָה. אָמַר לוֹ: “אָחִי, רוֹאֶה אֲנִי אֶת הַזְּכָרִים וְאֶת הַנְּקֵבוֹת חֲשׂוּפֵי־עֶרְוָה”. אָמַר לוֹ: “מִשׁוּם שֶׁתּושָׁבֵי הַיָּם אֵין בַּדִים אֶצְלָם”. אָמַר לוֹ: “אָחִי, כֵּיצַד הֵם עוֹשִׂים כְּשֶׁהֵם נוֹשְׂאִים נָשִׁים?” אָמַר לוֹ: “אֵינָם נוֹשְׁאִים נָשִׁים, אֶלָּא כָל מִי שֶׁנְּקֵבָה מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינָיו, יְמַלֵּא חֶפְצוֹ בָהּ”. אָמַר לוֹ: “הֲרֵי דָבָר הָאָסוּר הוּא זֶה, וּמִשּׁוּם מַה אֵין הוּא מְאָרֵס אוֹתָה וּמוֹהֵר וּמְסַדֵּר לָהּ חֲתֻנָּה וְנוֹשְׂאָה כְּפִי רְצוֹן אֱלֹהִים וּשְׁלִיחוֹ?” אָמַר לוֹ: “אֵין כֻּלָּנוּ הוֹלְכִים בְּדָת אַחַת, שֶׁכֵּן בָּנוּ מֻסְלִמִים מְאַחֲדִים אֶת אֱלֹהִים וּבְתוֹכֵנוּ נוֹצְרִים וִיהוּדִים וְזוּלַת זֶה. וְאֵלֶּה מִתּוֹכֵנוּ הַנּוֹשְׂאִים נָשִׁים בְּיִחוּד הֵם הַמֻּסְלִמִים”. אָמַר לוֹ: “הֲרֵי אַתֶּם עֲרֻמִּים וְאֵין אֶצְלְכֶם לֹא מִקְנֶה וְלֹא קִנְיָן, וְאֵיזֶה דָּבָר הוּא מֹהַר נְשֵׁיכֶם? כְּלוּם תִּתְּנוּ לָהֶן אֲבָנִים טוֹבוֹת וְאַבְנֵי־יְקָר?” אָמַר לוֹ: “הָאֲבָנִים־הַטּוֹבוֹת אֲבָנִים הֵן וְאֵין לָהֶן כָּל עֵרֶךְ אֶצְלֵנוּ. וְאוּלָם זֶה הַמְּבַקֵּשׁ לָשֵׂאת אִשָּׁה, מַטִּילִים עָלָיו מַשֶּׁהוּ קָבוּעַ מִן הַדָּגִים שֶׁעָלָיו לְדוּגָם, בְּעֵרֶךְ אֶלֶף אוֹ אַלְפַּיִם אוֹ יוֹתֵר אוֹ פָחוֹת, לְפִי מַה שֶׁבָּא עָלָיו הַהֶסְכֵּם בֵּינוֹ וּבֵין אֲבִי הָאִשָּׁה. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מֵבִיא אֶת הַמְבֻקָּשׁ, מִתְאַסְּפִים מִשְׁפַּחַת הֶחָתָן וּמִשְׁׁפַּחַת הַכַּלָּה וְאוֹכְלִים הַסְּעוּדָה. וּמַכְנִיסִים אוֹתוֹ אֶל אִשְׁתּוֹ. אַחַר־כָּךְ הוּא דָג דָּגִים וּמַאֲכִיל אוֹתָהּ. וְכַאֲשֶׁר תִּקְצַר יָדוֹ, תָּדוּג הִיא וְתַאֲכִילֵהוּ”. אָמַר לוֹ: “וְאִם זָנָה אֶחָד עִם אַחַת, כֵּיצַד יִהְיֶה הַמַּצָּב?” אָמַר לוֹ: “מִי שֶׁמִּתְאַשֵּׁר עָלָיו דָּבָר זֶה, אִם אִשָּׁה הִיא מַגְלִים אוֹתָהּ לְעִיר הַנְּעָרוֹת. וְאִם הָרָה הִיא לִזְנוּנִים, מַנִּיחִים אוֹתָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד, וּכְשֶׁהִיא יוֹלֶדֶת בַּת מַגְלִים אוֹתָהּ עִמָּהּ, וְיִקְרְאוּ לָהּ זוֹנָה בַת זוֹנָה, וְהִיא נִשְׁאֶרֶת בִּבְתוּלֶיהָ עַד שֶׁתָּמוּת. וְאִם הַנּוֹלָד זָכָר הוּא, יִקְחוּ אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ, שֻׂלְטָאן הַיָּם, וְהוּא הוֹרְגוֹ”. תָּמַהּ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה עַל כָּךְ. אַחַר־כָּךְ נְטָלוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם אֶל עִיר אַחֶרֶת וְאַחֲרֶיהָ לְאַחֶרֶת, וְלֹא פָסַק מִכָּךְ, מַרְאֶה לוֹ, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ שְׁמוֹנִים עִיר. וּבְכָל עִיר הָיָה רוֹאֶה אֶת תּוֹשָׁבֶיהָ שֶׁאֵינָם דוֹמִים לְזוּלָתָהּ מִן הֶעָרִים. אָמַר לוֹ: “אָחִי, כְּלוּם יֵשׁ בַּיָּם עוֹד עָרִים?” אָמַר לוֹ: “וּמַה הוּא זֶה שֶׁרָאִיתָ מֵעָרֵי הַיָּם וּמִפְלאוֹתָיו. שְׁבוּעָה בַאֲמִתּוּת הַנָּבִיא הַנָּדִיב הָרַחוּם וְאֶרֶךְ־הָאַפַּיִם, שֶׁאִלּוּ הָיִיתִי מַרְאֶה לְךָ אֶלֶף שָׁנִים, בְּכָל יוֹם אֶלֶף עָרִים וּבְכָל עִיר אֶלֶף פְּלָאוֹת, לֹא הָיִיתִי מַרְאֶה אוֹתְךָ קֹרֶט שֶׁל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּע קָרָטִים מֵעָרֵי הַיָּם וּמִפְלְאוֹתָיו. וְלֹא הֶרְאֵיתִי לְךָ אֶלָּא אֶת חַצְרוֹֹתֵינוּ וְאַרְצֵנוּ בִּלְבָד”. אָמַר לוֹ: “אָחִי, אִם כָּךְ הוּא הָעִנְיָן, הֲרֵי דַי לִי בְּמַה שֶּׁרָאִִיתִי שֶׁכְּבָר בָּחַלְתִּי בְמַאֲכָל הַדָּגִים, אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ עָלַי שְׁמוֹנִים יוֹם בְּחֶבְרָתְךָ, כְּשֶׁאֵין אַתָּה מַאֲכִילֵנִי בֹּקֶר וָעֶרֶב אֶלָּא דָגִים נָא לֹא צְלוּיִים וְלֹא מְבֻשָּׁלִים”. אָמַר לוֹ: “וְאֵיזֶה דָּבָר הוּא הַמְּבֻשָּׁל וְהַצָּלוּי?” אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “אָנוּ צוֹלִים אֶת הַדָּגִים בָּאֵשׁ וּמְבַשְּׁלִים אוֹתָם וְעוֹשִׂים אוֹתָם מִינִים מִינִים, וְעוֹשִׂים מֵהֶם מֵינֵי מַטְעַמִּים רַבִּים”. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “וּמֵהֵיכָן תָּבוֹא אֵלֵינוּ הָאֵשׁ? אֵין אָנוּ מַכִּירִים לֹא אֶת הַצָּלוּי וְלֹא אֶת הַמְבֻשָּׁל וְלֹא זוּלַת זֶה”. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “אָנוּ מְטַגְּנִים אוֹתָם בְּשֶׁמֶן־זַיִת וּבְשֶׁׁמֶן־שֻׁמְשְׁמִין”. אָמַר לוֹ בֶּן־הַיָּם: “וּמֵהֵיכָן שֶׁמֶן־הַזַּיִת וְשֶׁמֶן־הַשֻּׁמְשְׁמִין? הֲרֵי אָנוּ בְּיָם זֶה אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלוּם מִמַּה שֶּׁהִזְכַּרְתּוֹ”. אָמַר לוֹ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ. וְאוּלָם אָחִי, כְּבָר הֶרְאֵיתָ לִי עָרִים רַבּוֹת, וְלֹא הֶרְאֵיתָ לִי אֶת עִירְךָ”. אָמַר לוֹ: “בַּאֲשֶׁר לְעִירִי הִנֵּה כְבָר עָבַרְנוּ מֵאַחֲרֶיהָ שֶׁטַח רַב, וְהִיא קְרוֹבָה לַיַּבָּשָׁה שֶׁמִּמֶּנָּה בָאנוּ. וְלֹא עָזַבְתִּי אֶת עִירִי וְהֵבֵאתִי אוֹתְךָ לְכָאן, אֶלָּא מִתּוֹךְ כַּוָנָתִי לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת עָרֵי הַיָּם”. אָמַר לוֹ: “מַסְפִּיק לִי מַה שֶּׁרָאִיתִי, וּרְצוֹנִי שֶׁתַּרְאֶה לִי אֶת עִירְךָ”. אָמַר לוֹ: “כֵּן יְהִי”. חָזַר עִמּוֹ אֶל עִירוֹ, וּכְשֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ, אָמַר לוֹ: “זוֹ עִירִי”. רָאָה אוֹתָהּ עִיר קְטַנָּה מִן הֶעָרִים שֶׁרָאָן. נִכְנַס אֶל הָעִיר וְאִתּוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מְעָרָה. אָמַר לוֹ: “זֶה בֵיתִי. וְכָל בָתֵּי עִיר זוֹ כָּךְ הֵם, מְעָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת בֶּהָרִים. וְכָךְ הֵם כָּל עָרֵי הַיָּם בְתֹאַר זֶה. וְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בַּיִת, הוֹלֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לוֹ: “רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת לִי בַיִת בְמָקוֹם פְּלוֹנִי”. וְהַמֶּלֶךְ שׁוֹלֵחַ עִמּוֹ קְבוּצָה מִן הַדָּגִים הַנִּקְרָאִִים בְּשֵׁם הַנּוֹקְרִים בְּחַרְטֻמֵּיהֶם, וְקוֹבֵעַ שְׁכָרָם מַשֶּׁהוּ קָבוּעַ מִן הַדָּגִים. וְלָהֶם מַקּוֹרִים הַמְפוֹרְרִים צוּר סֶלַע. וְהֵם בָּאִים אֶל הָהָר שֶׁבִּרְצוֹנוֹ שֶׁל בַּעַל־הַבַּיִת וְנוֹקְרִים בּוֹ אֶת הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת דָּג לָהֶם מִן הַדָּגִים וּמַלְעִיטָם, עַד שֶׁתִּשְׁׁלַם הַמְּעָרָה, וְיֵלְכוּ לָהֶם, וּבַעַל־הַבַּיִת גָּר בְּתוֹכוֹ. וְכָל תּושָׁבֵי הַיָּם כָּךְ הֵם, אֵין הֵם עוֹסְקִים זֶה עִם זֶה וְאֵינָם מַעֲבִידִים זֶה אֶת זֶה אֶלָּא בִשְׂכַר דָּגִים, וְכֻלָּם דָּגִים הֵם”. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ: “הִכָּנֵס”, וְנִכְנָס. קָרָא עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “בִּתִּי”, וְהִנֵּה קָרְבָה אֵלָיו בִּתּוֹ, וְלָהּ פָּנִִים מְעֻגָּלוֹת כַּיָּרֵחַ וְלָהּ שֵׂעָר אָרֹךְ וַעֲגָבוֹת כְּבֵדוֹת וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת וּמֹתֶן דַק, אֶלָּא שֶׁהִיא עֲרֻמָּה וְזָנָב לָהּ. כְּשֶׁׁרָאֲתָה אֶת עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה עִם אָבִיהָ אָמַר לוֹ: “אָבִי, מַה הוּא זֶה חֲסַר־הַזָּנָב שֶׁהֵבֵאתָ עִמְּךָ?” אָמַר לָהּ: “בִּתִּי, זֶהוּ יְדִידִי בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, שֶׁהָיִיתִי מֵבִיא לָךְ מֵאֶצְלוֹֹ אֶת פֵּרוֹת הַיַּבָּשָׁה. בּוֹאִי וּתְנִי לוֹ שָׁלוֹם”. נִגְּשָׁה אֵלָיו וְנָתְנָה לוֹ שָׁלוֹם בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִדְבָרִים נִמְלָצִים. אָמַר לָהּ אָבִיהָ: “הָבִיאִי צֵידָה לְאוֹרְחֵנוֹ שֶׁבָּאָה בְרָכָה אֵלֵינוּ בְּבוֹאוֹ”. הֵבִיאָה לוֹ שְׁנֵי דָגִים גְּדוֹלִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם כַּכֶּבֶשׁ. אָמַר לוֹ: “אֱכֹל”, וְאָכַל בְּעַל־כָּרְחוֹ מֵרָעָב, מִשּׁוּם שֶׁבָּחַל בַּאֲכִילַת הַדָּגִים, וְאֵין אֶצְלָם כְּלוּם מִלְּבַד הַדָּגִים. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, וְהִנֵּה בָאָה אֵשֶׁת עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם, וְהִיא יְפַת־מַרְאֶה וְעִמָּה שְׁנֵי יְלָדִים, כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּיָדוֹ אֶפְרוֹחַ שֶׁל דָּגִים, שֶׁהָיָה מְכַרְסְמוֹ כְּמוֹ שֶׁאָדָם מְכַרְסֵם מְלַפְפוֹן. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה עִם בַּעְלָהּ, אָמְרָה: “אֵיזֶה דָבָר הוּא חֲסַר־זָנָב זֶה?” נִגְּשׁוּ שְׁנֵי הַיְלָדִים וַאֲחוֹתָם וְאִמָּם, וְהִתחִילוּ מִסְתַּכְּלִים בְּגַבּוֹ שֶׁל עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה, וְאוֹמְרִים: “חֲסַר־זָנָב הוּא”, וּמְצַחֲקִים עָלָיו. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “אָחִי, כְּלוּם הֵבֵאתָ אוֹתִי לְשִׂימֵנִי לְקֶלֶס לִילָדֵיךָ וּלְאִשְׁׁתְּךָ?” הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה אָמַר לְעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “כְּלוּם הֵבֵאתָ אוֹתִי לְכָאן לְשִׂימֵנִי לְקֶלֶס לִילָדֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ?” אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “סְלַח נָא אָחִי, שֶׁכֵּן זֶה שֶׁאֵין לוֹ זָנָב אֵינוֹ בְנִמְצָא אֶצְלֵנוּ. וּכְשֶׁנִּמְצָא אֶחָד בְּלִי זָנָב נוֹטְלוֹ הַשֻּׂלְטָאן לִצְחֹק עָלָיו. וְאוּלָם אָחִי, אַל תִּשָּׂא טִינָה עַל יְלָדִים אֵלֶּה וְהָאִשָּׁה, שֶׁכֵּן שִׂכְלָם חָסֵר”. גָּעַר עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם בִּבְנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאָמַר לָהֶם: “שִׁתְקוּ”. פָּחֲדוּ וְשָׁתְקוּ, וְהִתְחִיל מֵנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ. וַעֲדַיִן הוּא מְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ, כְּשֶׁקָּרְבוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וַחֲזָקִים וְגַסִּים וְאָמְרוּ: “עַבְּדֻ־אללָּהּ, הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לַמֶּלֶךְ שֶׁאֶצְלְךָ חֲסַר־זָנָב מֵחַסְרֵי־הַזָּנָב שֶׁל הַיַּבָּשָׁׁה”. אָמַר לָהֶם: “הֵן, וַהֲרֵי הוּא זֶה הָאִישׁ, שֶׁהוּא יְדִידִי וּבָא אֵלַי כְּאוֹרֵחַ, וּרְצוֹנִי לְהַחֲזִירוֹ לַיַּבָּשָּׁה”. אָמְרוּ לוֹ: “אָנוּ, אֵין אָנוּ יְכֹלִים לָלֶכֶת מִכָּאן אֶלָּא עִמּוֹ. וְאִם טְעָנוֹת לְךָ קוּם וּטְלֵהוּ וַהֲבִיאֵהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּמַה שֶּׁאַתָּה אוֹמֵר לָנוּ, אֱמֹר אוֹתוֹ לַמֶּלֶךְ”. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “אָחִי, הִתְנַצְלּוּתִי בְרוּרָה, וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לַמְרוֹת פִּי הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם בֹּא עִמִּי אֶל הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל לְהַצִּילְךָ מִיָּדוֹ אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים. וְאַל תִּפְחַד, שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹתְךָ יַכִּיר שֶׁמִּבְּנֵי הַיַּבָּשָׁה אַתָּה. וּכְשֶׁיֵּדַע שֶׁבֶּן־יַבָּשָׁה אַתָּה אֵין סָפֵק שֶׁיְּכַבֶּדְךָ וְיַחֲזִירְךָ לַיַּבָּשָׁה”. אָמַר עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “הַדֵּעָה בְּיָדְךָ, וַאֲנִי נִשְׁעָן בֵּאלֹהִים וְהוֹלֵךְ עִמְּךָ”. נִטָלוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ צָחַק וְאָמַר: “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, חֲסַר־זָנָב”. וְהָיוּ כָל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ מִסָּבִיב לַמֶּלֶךְ צוֹחֲקִים עָלָיו וְאוֹמְרִים: “חֲסַר־זָנָב הוּא”. נִגַּשׁ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם לַמֶּלֶךְ וְהוֹדִיעַ לוֹ מְסִבּוֹתָיו וְאָמַר לוֹ: "זֶה מִבְּנֵי הַיַּבָּשָׁה הוּא וִידִידִי וְאֵין הוּא חַי בְּתוֹכֵנוּ, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב לֶאֱכֹל דָּגִים אֶלָּא מְטֻגָּנִים אוֹ מְבשָּׁלִים, וְהַבַּקָּשָׁה הִיא שֶׁתִּתֵּן לִי רְשׁוּת שֶׁאַחֲזִיר אוֹתוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בִּהְיוֹת שֶׁכָּךְ הוּא הָעִנְיָן, וְאֵין הוּא חַי אֶצְלֵנוּ, אֲנִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ אַחֲרֵי שֶׁנְּכַבְּדוֹ כִבּוּד אוֹרְחִים”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “הַגִּישׁוּ כִבּוּד”. הֵבִיאוּ לוֹ דָּגִים מִינִים וְסוּגִים, וְאָכַל כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ המֶלֶךְ: “בַּקֵּשׁ מִמֶּנִִּי טוֹבָה”. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁׁיְּהֵא מַחַסְדְּךָ לָתֵת לִי אֲבָנִים־טוֹבוֹת”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “קָחוּהוּ אֶל בֵּית הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת, וְהַנִּיחוּ לוֹ שֶׁיִּבְחַר לוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ”. לְקָחוֹ יְדִידוֹ אֶל בֵּית הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וּבָחַר לוֹ כְפִי מַה שֶּׁרָצָה. אַחַר כָּךְ חָזַר עִמּוֹ לְעִירוֹ וְהוֹצִיא לוֹ צְרוֹר וְאָמַר לוֹ: “טֹל זֶה לְפִקָּדוֹן אִתְּךָ וְהוֹלֵךְ אוֹתוֹ אֶל קֶבֶר הַנָּבִיא – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם”. נְטָלוֹ כְּשֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכוֹ. יָצָא עִמּוֹ לְהוֹלִיכוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁׁה, וְרָאָה בְדַרְכּוֹ זִמְרָה וְשִׂמְחָה וְשֻׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים דָּגִים, וַאֲנָשִׁׁים אוֹכְלִים וּמְזַמְּרִים וְהֵם שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה רַבָּה. אָמַר לוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה לעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם: “מַה לְּאֵלֶּה הָאֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּשִׂמְחָה רַבָּה? כְּלוּם חֲתֻנָּה אֶצְלָם”? אָמַר לוֹ בֶּן־הַיָּם: “אֵין אֶצְלָם חֲתֻנָּה, וְאוּלָם מֵת לָהֶם מֵת”. אָמַר לו: “כְּלוּם כְּשֶׁמֵּת אֶצְלְכֶם מֵת שְׂמֵחִים אַתֶּם וְשָׁרִים וְאוֹכְלִים?” אָמַר לוֹ: “הֵן. וְאַתֶּם אַנְשֵׁי־הַיַּבָּשָׁה, מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?” אָמַר לוֹ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה: “כְּשֶׁמֵּת אֶצְלֵנוּ מֵת, נִתְאַבֵּל עָלָיו וְנִבְכֶּה, וְהַנָּשִׁים סוֹפְקוֹת עַל פְּנֵיהֶן וְקוֹרְעוֹת חָזָיּוֹת בִגְדֵיהֵן מֵאֵבֶל עַל זֶה שֶׁמֵּת”. נָעַץ בּוֹ עַבְּדֻ־אללָּהּ עֵינָיו בְּעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה וְאָמַר לוֹ: “תֵּן לִי חֲזָרָה אֶת הַפִּקָּדוֹן”. נָתַן אוֹתוֹ לוֹ. אַחַר־כָּךְ הוֹצִיא אוֹתוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה וְאָמַר לוֹ: “כְּבָר הִפְסַקְתִּי יְדִידוּתִי עִמְּךָ וְחֶבְרָתִי. וּמֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא תִרְאֵנִי וְלֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ”. אָמַר לוֹ: “דְּבָרִים אֵלֶּה מִשּׁוּם מָה הֵם?” אָמַר לוֹ: “כְּלוּם אֵין אַתֶּם בְּנֵי־הַיַּבָּשָׁה פִּקְדוֹן אֱלֹהִים”? אָמַר לוֹ: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד זֶה לֹא תִשְׂמְחוּ כְּשֶׁאֱלֹהִים נוֹטֵל פִּקְדוֹנוֹ, אֶלָּא בּוֹכִים עָלָיו. וְכֵיצַד אֶמְסֹר לְיָדְךָ פִקְדוֹנוֹ שֶׁל הַנָּבִיא, יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם, וְאַתֶּם כְּשֶׁנּוֹלָד לָכֶם וָלָד תִּשְׂמְחוּ בוֹ, עִם זֶה שֶׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה שָׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת הַנְּשָׁמָה לְפִקָּדוֹן, וּכְשֶׁהוּא נוֹטְלוֹ יִקְשֶׁה עֲלֵיכֶם וְתִבְכּוּ וְתִתְאַבְּלוּ? אֵין לָנוּ חֵפֶץ בְּחֶבְרַתְכֶם”. עָזַב אוֹתוֹ וְהָלַךְ לַיָּם. לָבַשׁ עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיַּבָּשָׁה אֶת בְּגָדָיו וְלָקַח אֶת אֲבָנָיו הַטּוֹבוֹת, וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ. פָּגַשׁ אוֹתוֹ בְּכִסּוּפִים וְשָׂמַח בּוֹ וְאָמַר לוֹ: “כֵּיצַד שְׁלוֹמְךָ, חֲתָנִי? וּמַה סִּבַּת הֵעָדֶרְךָ מֵאִתִּי כָּל הַזְּמַן הַזֶּה?” סִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ, וּמַה שָּׁרָאָה מִן הַנִּפְלָאוֹת בַּיָּם. תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ עַל כָּךְ. אַחַר־כָּךְ הִגִּיד לוֹ מַה שֶּׁאָמַר עַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם. אָמַר לוֹ: “אַתָּה שָׁגִיתָ כְּשֶׁהִגַּדְתָּ לוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה”. הָיָה מַמְשִׁיךְ מֶשֶׁך זְמַן, הוֹלֵךְ אֶל שְׂפַת־הַיָּם וְקוֹרֵא לְעַבְּדֻ־אללָּהּ בֶּן־הַיָּם, וְלֹא עָנָהוּ וְלֹא בָא אֵלָיו וְנִכְרְתָה תִקְוָתוֹ מִמֶּנּוּ. הָיוּ שְׁרוּיִים הוּא וְהַמֶּלֶךְ חוֹתְנוֹ וּמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם בַּמַּצָּב הַשָּׂמֵחַ בְּיוֹתֵר וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת וּמֵתוּ כֻלָּם. יִשְׁתַּבַּח הַחַי אֲשֶׁר לֹא יָמוּת, אֲדוֹן הַמְּלוּכָה וְהַמַּלְכוּת, וְהוּא כֹל יָכוֹל וְטוֹב לְעוֹבְדָיו וְיוֹדְעָיו.