רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר זַיְן־אַלְאַצְנָאם
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

1

שָׁמַעְתִּי, הַמֶלֶךְ, שֶׁהָיָה בָּעִיר בָּצְרָה מֶלֶךְ, והיה עָשִׁיר עַד מְאֹד, וְאוּלָם לֹא חוּנַן בֵּן־זָכָר, שֶׁיִּהְיֶה יוֹרֵשׁ מְקוֹמוֹ. הָיָה שֻׂלְטָאן זֶה שָׁרוּי בִּדְאָגָה, וְהִתְחִיל מְחַלֵּק צְדָקָה לַעֲנִיִּים וּלְנִצְרָכִים, וְכֵן הָיָה נוֹתֵן מַתּוֹת לִקְדוֹשִׁים וְלַחֲסִידִים, מְבַקֵּשׁ מֵהֶם רַק אַחַת, הַיְנוּ לְהַעְתִּיר בַּעֲדוֹ שֶׁיְּחוּנַן בֵּן־זָכָר. נִמְלְאָה בַקָּשָׁתוֹ עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה עִם עֲנִיִּים וַעֲלוּבִים. אָסַף אֶת כָּל הָאִצְטַגְנִינִים כֻּלָּם וְאִתָּם גַּם אֶת הַמְּנַחֲשִׁים בַּחוֹל2 וְאָמַר לָהֶם לְנַחֵשׁ לוֹ, אִם הַוָּלָד הָעוֹמֵד לְהִוָּלֵד בְּקָרוֹב זָכָר יִהְיֶה אִם נְקֵבָה, וּמַה פָּנִים יִהְיוּ לְחַיָּיו. זָרוּ הַמְנַחֲשִׁים אֶת הַחוֹל, וְחִשְׁבוּ הַחוֹזִים־בַּכּוֹכָבִים אֶת מַזַּל־כּוֹכָבוֹ שֶׁל הַוְּלָד וּפָתְחוּ וְאָמְרוּ: “הוֹי גְּדוֹל מַלְכֵי דוֹרֵנוּ, הָאִישׁ הָרָב בַּהֲדָרוֹ עַל כֹּל בִּמְאַת הַשָּׁנִים שֶׁלָּנוּ וּתְקוּפַת חַיֵּינוּ, הַוָּלָד הֶעָתִיד לְהִוָּלֵד מִן הַמַּלְכָּה, זָכָר הוּא. וּמַתְאִים הוּא שֶׁתִּקְרָא שְׁמוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם”3. הוֹסִיפוּ הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים וְאָמְרוּ: “הוֹי גְּדוֹל מַלְכֵי דוֹרֵנוּ, יֶלֶד זֶה יִהְיֶה לְגִּבּוֹר, וְאוּלָם עָמָל וּתְלָאָה יִמְצָאוּהוּ, וְאַחֲרֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל כָּל אֵלֶּה, שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו עַל־פִּי מַזָּלוֹ, יִהְיֶה הֶעָשִׁיר בַּמְּלָכִים בְּשַׁעְתּוֹ”. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: “מֵאַחַר שֶׁיִּהְיֶה גִּבּוֹר, הֲרֵי פִגְעֵי־הַזְּמָן וְלֹא כְלוּם הַם לְגָבָּיו, שֶׁכֵּן חֲלִיפוֹת הַגּוֹרָל מְשַׁמְּשִׁים הַזְהָרָה לִבְנֵי הַמְּלָכִים וּמְלַמְּדִים אוֹתָם לִנְהֹג בְּחָכְמָה”. כְּשֶׁגָּדַל הַיֶּלֶד, הָיָה רַב לְיֹפִי וּלְחֵן – יִשְׁתַּבַּח זֶה שֶׁבְּרָאוֹ – וְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ בְצֶדֶק זַיְן אַלְאַצְנָאם. וְהָיָה דוֹמֶה לְזֶה שֶׁעָלָיו אָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

הוֹפִיעַ וּבְנֵי־אָדָם הֵרִיעוּ: יִשְׁתַּבַּח וְיִתְהַדָּר

אֲדוֹן־כֹּל, אֲשֶׁר צוּרָתוֹ צָר.

אָכֵן זֶה מֶלֶךְ לְכָל יָפֶה בָאָדָם,

לִפְנֵי שֵׁבֶט מַלְכוּתוֹ יִכְרְעּו כֻלָּם.

כְּשֶׁנִּמְלְאוּ לוֹ – אַתֶּם הַשּׁוֹמְעִים – חָמֵשׁ שָׁנִים, הֱבִיאוֹ אֶל מוֹרֶה, שֶׁהָיָה מֻמְחֶה בְמַדָּעִים וּבְפִילוֹסוֹפְיָה, וּשְׁאָר הַיְדִיעוֹת, עַד שֶׁגָּדַל זַיְן אַלְאַצְנָאם וְהָיָה לְנַעַר מֵבִין בְּכָל מַדָּעֵי הַתַּרְבּוּת הַחֲרִיפִים בְּיוֹתֵר וּבְפִילוֹסוֹפְיָה, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁעָלַה עַל כָּל חַכְמֵי דוֹרוֹ. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁחָלָה אָבִיו, וְהָיְתָה מַחֲלָתוֹ קָשָׁה בְּאֵין תְּרוּפָה לָהּ. חָלָה עַד שֶׁנִּתַּן בְּיַד הַמָּוֶת וְלֹא יָכְלוּ הָרוֹפְאִים לִמְצֹא לוֹ מָזוֹר. צִוָּה לְהָבִיא אֵלָיו אֶת בְּנוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם, וְאָסַף גַּם אֶת רַבֵּי־מַמְלַכְתּוֹ וּמִשְׁנָיו סְבִיבָיו, פָּתַח וּמָסַר לִבְנוֹ עֵצָה טוֹבָה וְתוֹרַת חָכְמָה, וְאָמַר לוֹ: “בְּנִי, הִשָּׁמֶר לְךָ מֵעֲשׂוֹת עָוֶל לַעֲנִּיִּים אוֹ לְבִלְתִּי הַטּוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵיהֶם. וְעָשִׂיתָ צֶדֶק לַעֲנִיִּים לִפְנֵי עֲשׂוֹתְךָ לַעֲשִׁירִים, הִזָּהֵר מֵהַאֲמִין רַק לַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ רַבֵּי־הַמַּמְלָכָה, וְהֶאֱמַנְתָּ יוֹתֵר מִזֶּה לְדִבְרֵי הֲמוֹן הָעָם, שֶׁכֵּן רַבֵּי־הַמַּמְלָכָה מְבַקְּשִׂים לְרַמּוֹֹתְךָ, כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת מְבֻקָּשָׁם, וְאֵינָם נוֹתְנִים דַּעְתָּם עַל תַּקָּנַת הֲמוֹן־הָעָם”. אָמַר וְנָשַׁם אֶת נְשִׁימָתוֹֹ הָאַחֲרוֹנָה. עָטָה בְנוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם שִׁשָּׁה יָמִים בִּגְדֵי אֵבֶל עַל אָבִיו. בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קָם וְיָשַׁב עַל כִּסִּא הַמְּלוּכָה. קָרָא לַאֲסֵפַת הַמְּדִינָה. וְהָיוּ אֵלֶּה הֲמוֹן הָעָם, רַב עַד מְאֹד. בָּאוּ כֻלָּם וּבֵרְכוּ אוֹתוֹ לַעֲלוֹתוֹ עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה וְאֵחֲלוּ לוֹ עֹז וְחַיִּים אֲרֻכִּים. כְּשֶׁהִגִּיעַ זַיְן אַלְאַצְנָאם לְרוּם מַעֲלָתוֹ, עָבַר עָלָיו שׁוּב רוּח נְעוּרָיו, וּמִהְיוֹתוֹ אוֹהֵב לְפַזֵּר מָמוֹן וּלְבַזְבֵּז, הִתְחַבֵּר אֶל נְעָרִים כְּמוֹתוֹ, וְהוֹצִיא הַרְבֵּה מָמוֹן כְּשֶׁהוּא מַזְנִיחַ אֶת עִנְיְנֵי הַמְּדִינָה. יָעֳצָה אוֹתוֹ אִמּוֹ שֶׁלֹּא יִנְהַג כָּךְ וּבִקְּשָׁה לְהַטּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ לְעִנְיְנֵי הַמְּדִינָה, שֶׁלֹּא יִפֹּל לְמַשָּׂא עַל הָעָם, וְשֶׁלֹּא יִתְקוֹמֵם הָעָם נֶגְדּוֹ. לֹא רָצָה לִשְׁמֹעַ לִדְבָרֶיהָ וְקָמָה תְלוּנָה רַבָּה בְּתוֹךְ בְּנֵי־הָאָדָם עַל אִי־הַצֶּדֶק שֶׁמָּצָא אוֹתָם מִצַּד הַמֶּמְשָׁלָה, וּבִקְּשׁוּ לִמְרֹד בַּשֻּׂלְטָאן. וְאִלְמָלֵא אִמּוֹ שֶׁהָיְתָה אִשָׁה חֲכָמָה וְאֲהוּבָה עַל הָעָם, הָיוּ סָרִים מֵעַל זַיְן אַלְאַצְנָאם. אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁעַל־יְדֵי מִנְהָגְךָ תְּאַבֵּד אֶת חַיֶּיךָ וּמֶמְשַׁלְתְּךָ. מָסַרְתָּ אֶת מִשְׁטַר הַמֶּמְשָׁלָה בְּיַד בְּנֵי־אָדָם צְעִירִים וְאֶת הַזְּקֵנִים עָזַבְתָּ מִן הַצַּד, וְהִפְקַרְתָּ אֶת הוֹנְךָ וְאֶת הוֹן הַמְּדִינָה”. חָזַר בּוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם מִקַּלּוּת־דַּעְתּוֹ וּמָסַר אֶת הַהַנְהָלָה שֶׁל הַמְּדִינָה בִּיְדֵי הַזְּקֵנִים. וְאוּלָם הוּא כְשֶׁלְּעַצְמוֹ הִמְשִׁיךְ בְּמִנְהָגוֹ, עַד שֶׁבִּזְבֵּז אֶת הוֹן הַמְּדִינָה וְנִשְׁאַר עָנִי מִכֹּל. הִתְחִיל מִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, הָיָה מֵצַר וּמִצְטָעֵר מִבְּלִי מְצֹא עוֹד מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּאַחַד הַלֵּילוֹת בָּא אֵלָיו בַּחֲלוֹם זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לוֹ: “זַיְן־אַלְאַצְנָאם, אַל תִּצְטָעֵר. שֶׁכֵּן אַחֲרֵי הָאֵבֶל שִׂמְחָה, וְאֵין צָרָה שֶׁאֵין מִפְלָט מִמֶּנָּה, קָרוֹב. וְאִם כָּךְ, הֲרֵי אִם אֵין דֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ, שִׂים פָּנֶיךָ אֶל אַלְקָאהִרָה; שָׁם תִּמְצָא אוֹצְרוֹת הוֹן”. אַחֲרֵי שֶׁקָּם מִמִּשְׁכָּבוֹ, סִפֵּר חֲלוֹמוֹ לְאִמּוֹ. פָּרְצָה בִצְחוֹק. אָמַר לָהּ: “אַל תִּצְחֲקִי. מֵעַתָּה עָלַי לָלֶכֶת אֶל אַלְקָאהִרָה”. אָמְרָה לוֹ: “אַל לְךָ, בְּנִי, אַל תַּאֲמֵן בַּחֲלוֹמוֹת, שֶׁרַק מַרְאוֹת תַּעְתּוּעִים הֵם וְדִמְיוֹנוֹת שָׁוְא”. אָמַר לָהּ: “זֶה אֵין הוּא חֲלוֹם, וְזֶה שֶׁהוֹפִיעַ לְנֶגְדִּי אֵינוֹ אִישׁ־שְׁקָרִים, אִישׁ נִכְבָּד הוּא. חוֹשֵׁב אֲנִי שֶׁנָּבִיא הָיָה – יְבָרְכֶנּוּ אֱלֹהִים וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – שֶׁרָאָה בְצַעֲרִי וּמִשּׁוּם כָּךְ בָּרוּר לִי, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לִי שֶׁלֹּא לָלֶכֶת לְשָׁם. אָכֵן בּוֹטֵחַ אֲנִי בְאָדָם זֶה, וֶאֱמֶת דְּבָרָיו”. מִיָּד פָּשַׁט אֶת בִּגְדֵי מַלְכוּתוֹ וְיָצָא לְדַרְכּוֹ בְּאַחַד הַלֵּילוֹת. רָכַב יוֹם וָלַיְלָה וּפָנָיו אֶל אַלְקָאהִרָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ עִיר גְּדוֹלָה. יָרַד שָׁם לְאֶחָד הַמִּסְגָּדִים, כְּשֶׁהוּא עָיֵף לַחֲלוּטִין, וְאַחֲרֵי שֶׁקָּנָה מַשֶּׁהוּ לְמָזוֹן לוֹ, אָכַל מִמֶּנוּ סְעוּדַת הָעֶרֶב. אַחַר־כָּךְ הִנִּיח אֶת רֹאשׁוֹ הֶעָיֵף וְנִרְדַּם. וְאוּלָם אַךְ עָצַם אֶת עֵינָיו, וְהִנֵּה הוֹפִיעַ שׁוּב הַזָּקֵן וְאָמַר לוֹ: “זַיְן אַלְאַצְנָאם, אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ וְהֶאֱמַנְתָּ לִדְבָרַי. אָנֹכִי רַק לְנַסּוֹתְךָ בִּקַֹשְׁתִִּי, לָדַעַת אִם גִּבּוֹר־חַיִל אַתָּה אִם לָאו. עַתָּה יְדַעְתִּיךָ, שׁוּב אֵפוֹא אֶל עִירְךָ, וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ מֶלֶךְ עָשִׂיר, שֶׁלֹּא הָיָה כָמוֹהוּ אַף מֶלֶךְ אֶחָד, וְלֹא יִהְיֶה”. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ אָמַר: “בְּשֵׁם אַללָּה הָרַחֲמָן וְהָרַחוּם. כְּלוּם אֵין זֶה אוֹתוֹ זָקֵן שֶׁהוֹגִיעַנִי יְגִיעָה זוֹ, שֶׁהֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֱמֶת הוּא מְדַבֵּר וְשֶׁחֲשַׁבְתִּיו לְנָבִיא? אָכֵן אֵין כֹּחַ וָעֹז אֶלָּא לְאַללָּה יִתְעַלֶּה הָרַחֲמָן וְהָאַדִּיר. טוֹב עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא הוֹדַעְתִּי לְאָדָם עַל־דְּבַר נְסִיעָתִי וְאַף לֹא לִמְשָׁרְתַי. הֶאֱמַנְתִִּי לְדִבְרֵי זָקֵן זֶה. מֵעַתַָּה בָרוּר בְּעֵינַי, שֶׁאֵין הוּא מִבְּנֵי־הָאָדָם אֶלָּא מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. מַעֲמִיד אוֹתִי בְנִסָּיוֹן. וּבְכִן לֹא תִתְמוֹטֵט אֱמוּנָתִי בַּזָּקֵן”. כְּשֶׁהִגִיעַ הַבֹּקֶר עָלָה עַל סוּסוֹ וְיָצָא לְדַרְכּוֹ לְבָצְרָה, בִּיָרתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ, נִכְנַס בַּלַּיְלָה אֶל אִמּוֹ. שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם נִתְקַיֵּם מַשֶׁהוּ מִמַּה שֶׁאָמַר לוֹ הַזָּקֵן, וְהִתְחִילָה מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ. אָמְרָה לוֹ: “אַל תִּתְעַצֵּב, בְּנִי הֶחָבִיב, אִם מַזָּלְךָ הוּא הֲרֵי בְדַעַת אַללָּה שֶׁתַּשִּׂיג אוֹתוֹ בְלִי עָמָל. מֵעַתָּה מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי אוֹתְךּ שֶׁתְּהֵא נָבוֹן וְיָשָׁר, וְשֶׁתֶּחְדַּל מִדְּבָרִים שֶׁהֱבִיאוּךָ לִידֵי מַצָּב זֶה, מֵרִקּוּד וְזִמְרָה וּבִזְבּוּז וְכַדּוֹמֶה לָזֶה”. נִשְׁבַּע לָהּ שֶׁלֹּא יַמְרֶה אֶת מַה שֶּׁהִזְהִירָה אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, אֶלָּא יִשְׁמֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר הוֹרְתָה אוֹתוֹ וְיָשִׂׂים דַּעְתּוֹ לִנְהֹג בִּתְבוּנָה. פָּרַשׁ מִכָּל הַמַּעֲשִׂים הָהֵם, מִבּוֹא בְחֶבְרַת אוֹתָם צְעִירִים וּמִכָּל הַמַּעֲשׂים הָרָעִים. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הוֹפִיעַ שׁוּב לְפָנָיו אוֹתוֹ זָקֵן בַּחֲלוֹֹם וְאָמַר לוֹ: “זַיְן אַלְאַצְנָאם, הָאַמִּיץ בַּגִּבּוֹרִים, כְּשֶׁתָּקִיץ מִשְּׁנָתְךָ אֲמַלֵּא לְךָ אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתִִּיךָ. קַח לְךָ אָז קַרְדֹּם וְלֵךְ אֶל אַרְמוֹֹן זֶה וָזֶה בְּמָקוֹם כָּךְ וְכָךְ לְרַגְלֵי אַרְמוֹן אָבִיךָ. שָׁם תַּחְפֹּר בָּאֲדָמָה וּמָצָאתָ אֶת אֲשֶׁר יַעֲשִׁירֶךָ”. כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ מִהֵר אֶל אִמּוֹ וְסִפֵּר לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע. הָיָה מָלֵא שִׂמְחָה. וְאוּלָם הִיא צָחֲקָה לוֹ וְאָמְרָה: “בְּנִי, זָקֵן זֶה לוֹעֵג לְךָ. בָּרוּר הַדָּבָר. הֶרֶף מִמֶּנּוּ”. עָנָה וְאָמַר לָהּ: “לֹא, אִמָּא יְקָרָה, מַאֲמִין אֲנִי, שֶׁאָדָם זֶה אֱמֱת הוּא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ מְשַׁקֵּר. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הֶעֱמִידַנִי בְּנִסָּיוֹן, וְעַכְשָׁיו רְצוֹנוֹ לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ”. אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי דָבָר זֶה עַל־כָּל פָּנִים, לֹא יַעֲלֶה לְךָ בְּעָמָל. לֵךְ אֵפוֹא וַעֲשֵׂה כַאֲשֶׁר חָפַצְתָּ, נַסֵּה מַזָּלְךָ, אֶפְשָׁר תַּאֲמִין אָז לִדְבָרַי”. נָטַל קַרְדֹּם, יָרַד לְרַגְלֵי אַרְמוֹן הַשֻּׂלְטָאן אָבִיו וְהִתְחִיל חוֹפֵר. אַחֲרֵי שֶׁחָפַר קְצַת גִּלָּה טַבַּעַת. הוֹסִיף לַחְפֹּר, וְהִנֵּה הַטַּבַּעַת מְהֻדֶּקֶת לְרִצְפָּה לְבָנָה. הֵרִים הָרִצְפָּה, יָרַד בְּמַדְרֵגוֹת וְנִתְגַּלָּה לְעֵינָיו כּוּךְ גָּדוֹל, שֶׁהָיָה רָצוּף שַׁיִשׁ כֻּלּוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלָיו, רָאָה לְפָנָיו בְּתוֹךְ הַכּוּךְ פְּנִימָה אוּלָם, וְהָיוּ בְתוֹכוֹ שְׁמוֹנָה כַדִּים שֶׁל יָשְׁפֵה יָרוֹק. לָקַח אוֹתוֹ אוּלָם אֶת לִבּוֹ שְׁבִי, וְכָךְ אָמַר: “מִי יוֹדֵעַ מַה הוּא בְּתוֹךְ כַּדִּים אֵלֶּה”. הִתְבּוֹנֵן אֶל הַכַּדִּים מִקָּרוֹב וְגִלָּה אוֹתָם וְרָאָה שֶׁהֵם מְלֵאִים זָהָב צָרוּף. לָקַח מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ בְיָדוֹ וְהָלַךְ אֶל אִמּוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ, אוֹמֵר לָהּ: “אִמָּא, הִנֵּה רְאִי”. הִשְׁתּוֹמְמָה עַל כָּךְ וְאָמְרָה לוֹ:ֹ “בְּנִי הִזָּהֵר מִבַּזְבֵּז אוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר בִּזְבַּזְתָּ הַזָּהָב שְֶׁלְךָ לִפְנֵי כֵן”. נִשְׁבַּע וְאָמַר: “אִמָּא יַקִּירָה, יְהֵא לִבֵּךְ שׁוֹקֵט וּבָטוּחַ בַּאֲשֶׁר לִי. מֵעַתָּה תְּהֵא דַעְתֵּךְ נוֹחָה הֵימֶנִּי”. קָמָה וְהָלְכָה עִמּוֹ. יָרְדוּ שְׁנֵיהֶם אֶל אוֹתוֹ אוּלָם, וְרָאֲתָה מַשֶּׁהוּ הַמַּקְסִים אֶת רוֹאֵהוּ, כְּשֶׁהִתְבּוֹנְנָה אֶל הַכַּדִּים. בְּשָׁעָה שֶׁהִסְתַּכְּלוּ שְׁנֵיהֶם בַּכַּדִּים, רָאֲתָה פִתְאֹם בְּכַד קָטָן אֶחָד שֶׁל יָשְׁפֵה יָרֹק, מַפְתֵּחַ שֶׁל זָהָב. אָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, אֵין סָפֵק בְּדָבָר שֶׁדֶּלֶת לְמַפְתֵּחַ זֶה, שֶׁאֶפְשָׁׁר לְפָתְחָהּ בּוֹ”. וַעֲדַיִן הֵם מְחַפְּשִׂים, כְּשֶׁׁהִיא אוֹמֶרֶת: “אֶפְשָׁר נְגַלֶּה עוֹד מַשֶּׁהוּ”. תָּרוּ בַמָּקוֹם מִסָּבִיב, אָמְרוּ: “אֶפְשָׁר נִמְצָא דֶלֶת”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גִלּוּ פִתְאֹם אַרְמוֹן נָעוּל, וְהִכִּירוּ שֶׁאוֹתוֹ מַפְתֵּחַ לוֹ הוּא. תָּחַב אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַדֶּלֶת. הוֹבִילָה לְתוֹךְ אוּלָם גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן. הָיָה רָצוּף כֻּלּוֹ שַׁיִשׁ, וְלָקַח אֶת הָעַיִן שֶׁבִי. לֹא נִרְאָה בְאוּלָם זֶה לֹא נֵר וְלֹא אֵשׁ כָּל שֶׁהֵם, רַק שְׁמוֹנָה מַצֵּבוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת. כָּל מַצֵּבָה הָיְתָה מֵאֶבֶן יְקָרָה אַחַת יְחִידָה, בְּאֵין מַשֶּׁהוּ מְחֻבָּר לָהּ. נִתְבַּלְבְּלָה דַּעַת שְׁנֵיהֶם. אָמַר זַיְן אַלְאַצְנָאם: “מַאַיִן זֶה בָּאוּ דְבָרִים אֵלֶּה?” הִתְחִיל מִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב לוֹ וְרָאָה לְפָנָיו מָסָךְ שֶׁל מֶשִׁי, וְעָלָיו כָּתוּב כָּזֹאת: “בְּנִי, אַל תִּתְפַּלֵּא עַל דְּבָרִים אֵלֶּה. אֱמֶת הִיא שֶׁבְּעָמָל רַב רְכַשְׁתִּים לִי, וְאוּלָם יֶשְָׁנּה בָּעוֹלָם עוֹד מַצֵּבָה אַחֶרֶת הָעוֹלָה בְעֶרְכָּה פִּי־עֶשְׂרִים עַל מַצֵּבוֹת אֵלּוּ. אִם בִּרְצוֹנְךָ לִרְאוֹת אוֹתָהּ מַצֵּבָה וְלִזְכּוֹת בָּהּ, לֵךְ אֶל אַלְקָאהִרָה, שָׁם נִמְצָא עֶבֶד, מֻבָּארִךְּ שְׁמוֹ, שֶׁהָיָה לְפָנִים עַבְדִּי אָנִי, וְהוּא יוֹבִילְךָ אֶל אוֹתָהּ מַצֵּבָה. מִיָּד עִם הִכָּנֶסְךָ אֶל הָעִיר אַלְקָאהִרָה, יוֹבִילְךָ הָאִישׁ אֲשֶׁר תִּפְגּשׁ רִאשׁוֹן אֶל אַלְמֻבָּארִךְּ, שֶׁכֵּן יָדוּעַ הוּא בְכָל אַלְקָאהִרָה”. כְּשֶׁקָרָא זַיְן אַלְאַצְנָאם דְּבָרִים אֵלֶּה אָמַר: "אִמָּא, רְצוֹנִי לִנְסֹעַ אֶל אַלְקָאהִרָה, לְחַפֵּשׂ אֶת הַמַּצֵּבָה. וְאוּלָם בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאַתּ תֹּאמְרִי: ‘אַךְ חֲלוֹם הוּא זֶה’. וְאוּלָם הִיא עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “לֹא, לְגַמְרֵי לֹֹא, בְּנִי. הֲרֵי מֵעַתָּה נִמְצָא אַתָּה בְחָסוּת הַנָּבִיא. סַע אֵפוֹא, וְאַל תַּחֲשֹׁשׁ לִכְלוּם. בְּעֶזְרַת הַמִּשְׁנֶה אֶמְשֹׁל אָנֹכִי בָאָרֶץ, סַע בְּשָׁעָה שָׁאַתָּה רוֹצֶה”. קָם מִיָּד וְהִתְכּוֹנֵן מִיָּד וְנָסַע לְדַרְכּוֹ עַד הַגִיעוֹ לְאַלְקָאהִרָה. שָׁאַל לְבֵית מֻבָּארִךְּ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אָדוֹן, הֲרֵי זֶה הָאִישׁ הֶעָשִׁיר בְּיוֹתֵר וְהֶאָצִיל בְיוֹתֵר בְּאַלְקָאהִרָה, וּבֵיתוֹ הוּא הַטּוֹב מִכֹּל לְזָר”. הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים לְפָנָיו, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ בַיִת. דָּפַק עַל הַדֶּלֶת. פְּתָחָה לוֹ אֶחָד הָעֲבָדִִים וְשְׁאַל אוֹתוֹ: “מִי אַתָּה, וּמַה חֶפְצְךָ?” אָמַר לוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם: “זָר אָנֹכִי מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, שָׁמַעְתִּי עַל דְּבַר מֻבָּארִךְּ, וְעַל אוֹדוֹת זֶה שֶׁהוּא מְפֻרְסָם כְּאָצִיל, וְלָזֹאת בָּאתִי לִהְיוֹת אוֹרֵחַ אֶצְלוֹ”. וְעַל נִכְנַס הָעֶבֶד לְהָבִיא לוֹ תְשׁוּבָה, אַחֲרֵי שֶׁדִּבֵּר עִם מֻבָּארִךְּ אֲדוֹנָיו, חָזַר וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, בּוֹאֲךָ מֵבִיא בְרָכָה אֶל הַבַּיִת. הִכָּנֵס: אֲדוֹנִי מֻבָּארִךְּ מְצַפֶּה לְבוֹאֲךָ”. בָּא אֶל חָצֵר רַחֲבַת יָדַיִם, שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה עֵצִים וּמַיִם זוֹרְמִים. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס לְאוּלָם, שׁמֻבָּארִךְּ בּוֹ דָּרַשׁ בִּשְׁלוֹמוֹ וְאָמַר לוֹ: “בְּרָכָה רַבָּה בָּאָה אֶל מְעוֹנֵנוּ, מִי אַתָּה הָעֶלֶם? וּלְאָן מוֹבִילָה אוֹתְךָ דַרְכֶּךָ?” אָמַר לוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם: “דַּרְכִּי מוֹבִילָה אוֹתִי אֶל הָעֶבֶד מֻבָּארִךְּ, עַבְדּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בָּצְרָה שֶׁנִּפְטַר לְעוֹלָמוֹ, שֶׁבְּנוֹ אֲנִי”. קָרָא מֻבָּארִךְּ וְאָמַר: “מָה אַתָּה סָח? רְצוֹנְךָ לֹאמַר שֶׁבֶּן מֶלֶךְ בָּצְרָה אַתָּה?” אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “בְּנוֹ אָנֹכִי”. אָמַר לוֹ: “וַהֲרֵי מֶלֶךְ זֶה לֹא עָזַב בֵּין אַחֲרָיו. כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּךָ?” אָמַר לוֹ: “קָרוֹב לְעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנִים”. אָמַר לוֹ: “בַּמֶּה תוּכַל לְהוֹכִיחַ לִי, שֶׁאֶהְיֶה בָטוּחַ בַּדָּבָר, שֶׁאַתָּה בֶּן אֲדוֹנִי, מֶלֶךְ בָּצְרָה הִנֶּךָ?” אָמַר לוֹ: “יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁאָבִי הֵקִים בִּנְיָן מִתַּחַת לְאַרְמוֹנוֹ, וּבְתוֹךְ בִּנְיָן זֶה אַרְבָּעִים4 כַּדִּים שֶׁל יָשְׁפֵה מְלֵאִים זָהָב, וְשֶׁבָּאוּלָם הַשֵּׁנִי שְׁמֹנֶה מַצֵבוֹת מֵאֲבָנִים טוֹבוֹת, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן עֲשׂוּיָה מֵאֶבֶן יְקָרַה אַחַת יְחִידָה, נִצֶּבֶת עַל כִּסֵּא מַלְכוּת וּכְמוֹ כֵן יָדוּעַ לְךָ שֶׁשָּׁמָּה כְתֹבֶת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵלֵךְ אֵלֶיךָ, שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ הֵיכָן הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית. שֶׁעֶרְכָּה הוּא כְּכָל הַשְּׁמוֹנֶה בְיַחַד”. כְּשֶׁשָּׁמַע מֻבָּארִךְּ זֹאת, כְּלוֹמַר דִּבְרֵי זַיְן אַלְאַצְנָאם, נָפַל לְרַגְלָיו, וְהִתְחִיל מְנַשֵּׁׁק יָדָיו, אוֹמֵר: “אָמְנָם כֵּן, בֵּן אֲדוֹנִי אַתָּה”. הוֹסִיף וְאָמַר: “נָגִיד וּמְצַוֶּה שֶׁלִי, הֲרֵי אֲנִי עוֹרֵךְ מִשְׁתֶּה לְכָל נִכְבַּדֵּי אַלְקָאהִרָה. כְּלוּם תִּרְצֶה רוּם מַעֲלָתְךָ, לְכַבְּדֵנוּ בִּהְיוֹתְךָ עִמָּנוּ?” אָמַר לוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם: “בְּרָצוֹן רַב אֶעֱשֶׂה זֹאת”. הָלַךְ הָעֶבֶד מֻבָּארִךְּ לִפְנֵי אֲדוֹנָיו עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאוּלָם, שֶׁבּוֹ נֶאֶסְפוּּ כָל נִכְבַּדֵּי אַלְקָאהִרָה. צִוָּה מֻבָּארִךְּ לְהָבִיא אֶת הָאֲרוּחָה. וְהֵבִיאוּ, יָשַׁב כַּאן זַיְן אַלְאַצְנָאם בֶּן מֶלֶךְ בָּצְרָה, בְּשָׁעָה שֶׁמֻּבָּארִךְּ עוֹמֵד לְפָנָיו וּמְשַׁמְּשׁוֹ. הִצְלִיב כַּמָּה פְעָמִים אֶת זְרוֹעוֹתָיו עַל חָזֵהוּ, וּלְעִיתִּים כָּרַע. תָּמְהוּ הָאוֹרְחִים עַל כָּך. כֵּיצַד זֶה יִתָּכֵן שֶׁמֻּבָּארִךְּ הָאִישׁ הַנִּכְבָד מִכֹּל בְּאַלְקָאהִרָה, יְשַׁמֵּשׁ נַעַר זֶה? וְהיוּ כֻלָּם אוֹבְדֵי עֵצָה, שֶׁלֹּא יָדְעוּ, מֵאַיִן בָּא אָדָם צָעִיר זֶה. אַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְהָיָה לִבָּם טוֹב עֲלֵיהֶם, פָּתַח מֻבָּארִךְּ וְאָמַר: “אַתֶּם הָאֲנָשִׁים, אַל תִּתְמְהוּ עַל זֶה שֶׁשִּׁמַּשְׁתִּי בָחוּר זֶה, בְּחָלְקִי לִי כָל הַכָּבוֹד כֻּלּוֹ. מֵחוֹבָתִי הוּא זֶה, שֶׁכֵן הוּא בְנוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי שֻׂלְטָאן בָּצְרָה הוּא. אָבִיו נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בִלְתִּי מְשֻׁחְרָר, שֶׁכֵּן עַבְדּוֹ הָיִיתִי, שֶׁקָּנַנִי בְמָמוֹנוֹ. מִשּׁוּם כָּך הָיְתָה זֹאת הַיּוֹם מֵחוֹבָתִי לְשַׁׁמֵּשׁ אֶת אֲדוֹנִי, וְכָל הוֹן וּרְכוּשׁ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אִתִּי, שֶׁלוֹ הוּא. כְּלוּם אֵינוֹ שַׁיָּךְ לִי”. מִיָד קָמוּ כָל הַנֶּאֱסָפִים, וְחָלְקוּ לַשֻּׂלְטָאן כָּבוֹד וּבְרָכוֹת כָּרָאוּי לוֹ, אָמַר: “אַתֶּם הָאֲנָשִׁים, מַצְהִיר אֲנִי לְעֵינֵיכֶם, וְאַתֶּם עֵדַי, שֶׁאַתָּה מַבְּרוּךְּ בֶּן־חוֹרִין אַתָּה מֵעַכְשָׁו לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ, וְשֶׁכָּל הָרְכוּשׁ שֶׁבְּיָדְךָ רְכוּשְׁךָ הוּא, וּשְׁאַל מִמֶּנִּי כָּל חֶסֶד שֶׁבִּרְצוֹנְךָ וַאֲנִי מְמַּלְּאוֹ לְךָ”. נָשַׁק מֻבָּארִךְּ אֶת יָדוֹ וְהוֹדָה לוֹ עַל חַסְדוֹ וְאָמַר: “אֲדוֹנִי, אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא שֶׁיִּיטַב לְךָ. רְכוּשׁ זֶה שֶׁעִמִּי רַב מִדַּי הוּא לִי”. נִשְׁאַר זַיְן אַלְאַצְנָאם שָׁם שְׁלשָׁה, אַרְבָּעָה יָמִים, כְּשֶׁנִּכְבֵּדֵי אַלְקָאהִרָה בָּאִים, שׁוֹאֲלִים לִשְׁלוֹמוֹ וְיושְׁבִים עִמּוֹ לַשֻּׁׁלְחָן, סוֹעֲדִים, עַד אֲשֶׁר נָח דַּיּוֹ. אַחַר־כָּךְ אָמַר: “מֻבָּארִךְּ, הִגִּיעָה שַׁעְתֵּנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ”. אָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי, אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁהַדָּבָר שֶׁבָּאתָ לְחַפְּשׂוֹ, קָשֶׁה לְהַשִּׂיג הוּא, עַד כְּדֵי לְהָבִיא עַצְמְךּ בְּסַכָּנָה. עָנָה זַיְן אַלְאַצְנָאם וְאָמַר לוֹ: “שְׁמַע נָא, מֻבָּארִךְּ, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַרְבֵּה יֵשׁ שֶׁעשֶׁר יְשֻׁלַּם בְּדָם. וְאוּלָם אַף גַּם זֹאת שֶׁכְּלוּם לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בִרְצוֹן הָרַחֲמָן. אִי לְזֹאת חֲזַק וְהִתְחַזֵּק וְאַל תְּפַחֵד”. צִוָּה מֻבָּארִךְּ אֶת אנשׁיו לַעֲשׂוֹת אֶת הַהֲכָנוֹת לַנְּסִיעָה, צִיְּדוּ הֹכֹּל. הִתְפַּלְּלוּ כֻלָּם הַתְּפִלָּה, בְטֶרֶם עָלוּ עַל הַסּוּסִים וְקָרְאוּ אֶת הַפָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַקֻּרְאָן, קִפְּלוּ אֶת הַסֵּפֶר וְנָסְעוּ לְדַרְכָּם בַּחֲסוּת הָרַחֲמָן. יוֹמָם וָלַיְלָה, לַיְלָה וָיוֹמָם, וְרָאוּ בְכָל יוֹם דְּבָרִים הַמְּבַלְבְּלִים אֶת הַדַּעַת, דְּבָרִים שֶׁלֹּא רָאוּ בְכָל יְמֵי חַיֵּיהֶם. כְּשֶׁהִתְקָרְבוּ לִמְחוֹז־חֶפְצָם, יָרְדוּ מֵעַל סוּסֵיהֶם, פָּקַד מֻבָּארִךְּ עַל אֲנָשָׁיו וְאָמַר: “שְׁבוּ כָאן וְשִׁמְרוּ עַל הַסּוּסִים עַד שֶׁנָּשׁוּב אֲלֵיכֶם”. הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. וְאָמַר מֻבָּארִךְּ: “אֲדוֹנִי, כָּאן זְקוּקִים לְאֹמֶץ־לֵב רָב. כָּאן הִנְנוּ בְאֶרֶץ הַמַּצֵּבָה שֶׁבָּאתָ לְחַפֵּשׂ”. נָסְעוּ הָלְאָה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְיָם גָּדוֹל. אָמַר מֻבָּארִךְּ: “אֲדוֹנִי, דַּע לְךָ רֵאשִׁית כָּל, שֶׁסְפִינָה קְטַנָה, דּוֹמָה לְסִירַת טִיּוּל תָּבוֹא, וְעָלֶיהָ נֵס תָּכֹל, וְהִיא עֲשׂוּיָה עֵץ צַנְדָּל וְעִנְבָּר. וְהֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לְךָ עֵצָה, שֶׁעָלֶיךָ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת”. אָמַר לוֹ זַיְן־אַלְאַצְנָאם: “וּמָה הָעֵצָה?” אָמַר לוֹ: “בְּאוֹתָהּ סִירָה נִמְצָא מְשִׁיטָהּ שֶׁדְּמוּתוֹ אֲיֻמָּה. הִשָּׁמֶר־לְךָ מִדַּבֵּר אֵלָיו שֶׁאִם כֵּן אַתָּה טוֹבֵעַ. שָׁם הָאָרֶץ שֶׁעָלֶיהָ שׁוֹלֵט מֶלֶךְ הָרוּחוֹת. וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹאֶה לְפָנֶיךָ מַעֲשֵׂה־הָרוּחוֹת הוּא”. וַעֲדַיִן לֹא גָמַר עַד שֶׁכְּבָר בָּאָה הַסִּירָה, שֶׁרֵיח עֵץ הַצַּנְדָּל וְהָעִנְבָּר עוֹלֶה הֵימֶנָּה, וְיָשַׁב בְּתוֹכָה הַמַּסִּיע אוֹתָהּ, רֹאשׁוֹ רֹאשׁ פִּיל וְגוּפוֹ גּוּף שֶׁל חַיַּת־טֶרֶף. כְּשֶׁהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם לִפֵּף אֶת חַרְטֻמּוֹ מִסָּבִיב לִשְׁנֵיהֶם וְהִכְנִיסָם לְתוֹךְ סִירָתוֹ. שָׁט עִמָּם הָלְאָה, עַד שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיָּם וְחָזְרוּ לַיַּבָּשָׁה. כְּשֶׁׁצָּעֲדוּ לִפְנֵיהֶם הָלְאָה רָאוּ עֲצֵי־עִנְבָּר וָאָהֳלִים וַעֲצֵי צַנְדַל, פֵּרוֹת מֵשִׁיבֵי נֶפֶשׁ וּפְרָחִים מְשַׂמְּחֵי לֵב. וְקוֹלוֹת הָעוֹפוֹת הִשְׁמִיעוּ זְמִירוֹתֵיהֶם נוֹטְלִים דַּעְתָּם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם בְּצִלְצוּלָן. אָמַר לוֹ מֻבָּארִךְּ: “כֵּיצַד אַתָּה רוֹאֶה מָקוֹם זֶה, אֲדוֹנִי?” אָמַר לוֹ: “דוֹמֶה אֲנִי שֶׁגַּן־עֵדֶן הוּא, שֶׁיָּעַד הַנָּבִיא, – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – לַאֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ מִצְווֹתָיו”. הִמְשִׁיכוּ בְדַרְכָּם, עַד שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי אַרְמוֹן גָּדוֹל, שֶׁהָיָה כֻלּוֹ מִזְּמָרַגְדִּין וְאֹדֶם, וּשְׁעָרָיו זָהָב טָהוֹר. הָיָה גֶּשֶׁר לִפְנֵי אַרְמוֹן זֶה, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ חֲמִשִּׁים בָּאַמָּה. בִּקְצֵה גֶּשֶׁר זֶה עָמַד חַיָּל שֶׁל רוּחוֹת אֲיֻמִּים לְמַרְאֶה, מְכֹעָרִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם, עִמָּם רְמָחִים כְּבֵדִים שֶׁל פְּלָדָה, שֶׁהָיוּ נוֹצְצִים בַּשֶּׁמֶשׁ כִּבְרָקִים. אָמַר לוֹ מֻבָּארִךְּ: “אַל תִּתְקָרֵב יוֹתֵר, עַד שֶׁיִּתְּנוּ לְךָ פְּקֻדָּה לְכָךְ”. הוֹצִיא מִתּוֹךְ בִּגְדּוֹ אַרְבַּע גְּזָרוֹת שֶׁל מֶשִׁי. חָגַר אַחַת מֵהֶן לְמָתְנָיו. שָׂם שְׁנִיָּה עַל כְּתֵפוֹ, וּמָסַר אֶת הַשְּׁתַּיִם הָאֲחֵרוֹת לְזַיְן אַלְאַצְנָאם, שֶׁעָשָׂה כָמֹהוּ. פָּרַשׂ לִפְנֵי כָל אֶחָד מֵהֶם אֶרֶג שֶׁל מֶשֶׁי לָבָן, הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמִינֵי בְשָׂמִים, כְּעִנְבָּר וַאֲהָלִים. יָשַׁב כָּל אֶחָד מִשְׁׁנֵיהֶם עַל אֶרֶג, וּפָתַח מֻבָּארִךְּ בִּדְבָרִים אֵלֶּה אֶל זַיְן אַלְאַצְנָאם, מְלַמְּדוֹ לְהַגִּיד אוֹתָם לִפְנֵי מֶלֶךְ הָרוּחוֹת, לֵאמֹר: “בְּחָסוּתְךָ הִנֵּנוּ”. הוֹסִיף וְאָמַר לוֹ: “דַּע שֶׁבִּרְצוֹנִי לְהַשְׁבִּיעוֹ עַכְשָׁו, שֶׁיְקַבְּלֵנוּ בְחִבָּה, וְשִׂים דַּעְתְּךָ שֶׁבְּסַכָּנָה אֲנַחְנוּ, וּלְכָךְ אֲנִי דוֹאֵג. אִם יְקַבְּלֵנוּ מִבְּלִי עֲשׂוֹת רָעָה לָנוּ, יְקַבֵּל צוּרַת בֶּן־אָדָם יָפֶה לְהַפְלִיא. אַך אִם נָבוֹא לְמָקוֹם זֶה מִבְּלִי שֶׁיִּרְצֶה בְכָךְ, יְקַבֵּל צוּרָה מְכֹעָרָה הַנּוֹרָאָה לְמַרְאֶה. וְאִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ אֵפוֹא, בְצוּרָה יָפָה, עֲמֹד הָכֵן לְפָנָיו, קַבֵּל פָּנָיו בַּבְּרָכָה”. אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”. הוֹסִיף מֻבָּארִךְּ וְאָמַר לוֹ: "בִּרְכָתְךָ תְּהֵא לְמֶלֶךְ הָרוּחוֹת וְשַׁלִּיט הָאֲדָמָה, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: ‘אָבִי מֶלֶךְ בָּצְרָה, שֶׁהַמָּוֶת לְקָחוֹ מֵאִתָּנוּ, וְאֵין זֶה נֶעֱלָם מִמֶּךָּ, אַחֲרֵי שֶׁלְּקַחְתּוֹ בַחֲסוּתְךָ, וְעַכְשָׁו בָּאתִי לִזְכּוֹת בְּחָסוּתְךָ, כְּפִי שֶׁהָיְתָה לוֹ לְאָבִי’. וְעוֹד אָמַר לוֹ מֻבָּארִךְּ: "אִם מֶלֶךְ הָרוּחוֹת יְקַדְּמֵנוּ בְפָנִים מַבִּיעִים אֹשֶׁר, יִשְׁאָלְךָ בְלִי־סָפֵק וְיֹאמַר לְךָ: “שְׁאַל מִמֶּנִּי אֶת אֲשֶׁר תִּשְׁאַל שֶׁאֲמַלֵּא בַקָּשָׁׁתְךָ”. אָז תֹּאמַר לוֹ: ‘אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵהוֹד מַלְכוּתְךָ אֶת הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית הַיְקָרָה מִכֹּל אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ, הוֹד מַלְכוּתְךָ, לְתִתָּה לְאָבִי’. אַחֲרֵי שֶׁהוֹרָה מֻבָּארִךְּ אֶת אֲדוֹנָיו זַיְן אַלְאַצְנָאם, כֵּיצַד לְדַבֵּר עִם מֶלֶךְ הָרוּחוֹת וְהֶרְאָה לוֹ כֵּיצַד יְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ אֶת הַמַּצֵּבָה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, הִתְחִיל לוֹחֵשׁ אֶת לַחַשׁ־הַקְּסָמִים. אַחֲרֵי רֶגַע קַל הִתְחִילוּ בְרָקִים לְהַבְרִיק וּרְעָמִִים לְהַרְעִים וּבָאָה אֲפֵלָה שֶׁכִּסְּתָה אֶת פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וּמִיָּד הִתְנַשְּׂאָה רוּחַ חֲזָקָה וְרַעַשׁ נוֹרָא, עַד שֶׁנִדְּמֶה הָיָה שֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת. כָּזֹאת לֹא תִּשָּׁׁמַע אִם לֹא בְיוֹם תְּחִיַּת הַמֵּתִים. אָמַר זַיְן אַלְאַצְנָאם: “אָכֵן יוֹם גָּדוֹל הוּא זֶה”. וּכְשֶׁעָבַר עָלָיו כָּל זֶה, רָעַד בְּכָל גּוּפוֹ, גָּדַל פַּחֲדוֹ מִכָּל זֶה, שֶׁלֹּא רָאָה כְמוֹתוֹ בְכָל יְמֵי חַיָּיו וְלֹא שָׁמַע. הִתְחִיל מֻבָּארִךְּ מְחַיֵּךְ וְאְָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, זֶה שֶׁאַתָּה מְפַחֵד מִפָּנָיו, זֶהוּ מַה שֶּׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ, שֶׁכֵּן זֶהוּ הַמְּבַשֵׂר לָאשֶׁר, שְׂמַח אֵפוֹא וּשְׂבַע רָצוֹן”. מִיָד נִתְבַּהֵר הָעוֹלָם שׁוּב וְשָׁקַט, וְרִשְׁרְשׁוּ רוּחוֹת נְעִימִים נוֹתְנוֹת רֵיחַ טוֹב. בָּא מֶלֶךְ הָרוּחוֹת בְּצוּרַת אָדָם שֶׁאֵין דּוֹמֶה לוֹ לְיֹפִי וָחֵן. הִסְתַּכֵּל בִּשְׁנֵיהֶם בְּפָנִים מְפִיקִים יְדִידוּת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַנָּסִיךְ, הִבִּיעַ אֶת הַשְּׁלוֹמוֹת וְהַבְּרָכוֹת הָרוֹחֲשׁוֹת כָּבוֹד, כְּפִי שֶׁהוֹרָה אוֹתוֹ מֻבָּארִךְּ. עָנָה לְעֻמָּתוֹ הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁשִּׁנָּיו הַמְּפִיקוֹת רָצוֹן נִגְלוֹת מִתּוֹךְ פִּיו: “נָסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם, יָדִיד הָיִיתִי לְאָבִיךָ, מֶלֶךְ בָּצְרָה, וּבְכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֶצְלִי הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ אַחַת מֵאֵלֶּה הַמַּצֵּבוֹֹת שֶׁרָאִיתָ. אֵלֶּה שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן עֲשׂוּיָה מֵאֶבֶן־יְקָרָה אַחַת יְחִידָה, וְאַתָּה תַּעֲמֹד אֶצְלִי בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד מְכֻבָּד שֶׁהָיָה אָבִיךָ עוֹמֵד וְאַף גַּם בְּרָם יוֹתֵר. בְּטֶרֶם נִפְטַר לְעוֹלָמו, הִטַּלְתִּי עָלָיו לִכְתֹּב אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁרָאִיתָ עַל גַּבֵי גִזְרַת הַמֶּשִׁי, וְאָז הִבְטַחְתִּיו לָקַחַת גַּם אוֹתְךָ בַּחֲסוּתִי כְּפִי שֶׁהָיָה הוּא, וְשֶׁאֶתֵּן לְךָ אֶת הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית, שֶׁרָאִיתָ, יַחַד. עַכְשָׁו רְצוֹנִי לְמַלֵּא הַבְטָחָתִי שֶׁהִבְטַחְתִּי לְאָבִיךָ, בְּתִתִִּי לְךָ חֲסוּתִי”. הוֹסִיף וְאָמַר: “הָאִישׁ שֶׁרָאִיתָ בַּחֲלוֹם, אוֹתוֹ זָקֵן, אֲנִי הוּא. וַאֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְךּ לַחְפֹּר בַּחֲצַר הָאוֹצָר, שֶׁבּוֹ מָצָאתָ אֶת הַכַּדִּים הַמְּלֵאִים זָהָב וְהַמַּצֵּבוֹת מֵהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. אַף יוֹדֵע אָנֹכִי לְשֵׁם מַה בָּאתָ הֵנָּה, שֶׁכֵּן אֲנִי הוּא הַיְסוֹד לְבוֹאֲךָ הֵנָּה. וַהֲרֵינִי לְמַלֵּא לְךָ מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי בוֹאֲךָ. וְאוּלָם הִשָּׁבַע לִי שְׁבוּעַת־קֹדֶשׁ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא תְפִירֶנָּה לְעוֹלָם, שֶׁתַּחֲזֹר וְתָבוֹא אֵלַי עִם נַעֲרָה צְעִירָה בַּת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֶה, שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לְיֹפִי, וְשֶׁתִּשׁמֹר עָלֶיהָ בֶאֱמוּנָה וְשֶׁלֹּא תִפְגַּע בָּהּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ שֶׁאַתָּה בָא עִמָּהּ”. נִשְׁבַּע לוֹ הַנָּסִיךְ זַיְן שְׁבוּעַת־קֹדֶשׁ, אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, אַתָּה רַק כָּבוֹד רַב אַתָּה חוֹלֵק לִי בַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ עָלַי. וְאוּלָם קשִׁי אֶחָד אֲנִי רוֹאֶה בָזֶה. יְהִי אֲשֶׁר אֶמְצָא אֶת הַנַּעֲרָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, כֵּיצַד אֵדַע אֶת הַתְּכוּנוֹת שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בָהּ?” אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “זַיְן, צָדַקְתָּ, שֶׁכֵּן אֵין בְּנֵי הָאָדָם יְכֹלִים לְהַכִּיר זֹאת”. הוֹסִיף וְאָמַר: “אַל תְּהֵא דוֹאֵג לְקשִׁי זֶה, מַרְאָה אֲנִי מוֹסֵר לְיָדְךָ. וּכְשֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֶת הַנַּעֲרָה וּמִסְתַּכֵּל בָּהּ וְיָפְיָהּ נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֶיךָ, פְּתַח אֶת הַמַּרְאָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ, וְרָאִית אִם צַחָה הִיא וְאֵין כְּתָמִים כֵּהִים בָּהּ, וְיָדַעְתָּ שֶׁהַנַּעֲרָה בְתוּלָה אֵין פְּגַם בָּהּ. וּבָהּ כָּל הַתְּכוּנוֹת שֶׁמָנִיתִי לְפָנֶיךָ. וְאִם אֵין הִיא כֵּן, יִתְגַלֶּה לְפָנֶיךָ שֶׁהַמַּרְאָה כֵּהָה הִיא וּמְכֻסָּה אָבָק. וְיָדַעְתָּ שֶׁהַנַּעֲרָה פְּסוּלָה. הִזָּהֵר מִקַּחְתָּהּ. אַךְ אִם אַתָּה מוֹצֵא אֶת הַנְּכוֹנָה, הָבֵא נָא זֹאת אִתּךָ. אַךְ אִם לֹא תִשְׁמֹר אֱמוּנָה לָהּ, עָלַי לָקַחַת אֶת נַפְשֶׁךָ”. נִשְׁבַּע הַנָּסִיךְ זַיְן שְׁבוּעַת אֱמוּנִים, שְׁבוּעַת בְּנֵי־מְלָכִים, שֶׁלֹא יָפֵר דְּבָרוֹ. נָתַן הַשִַּׁלִּיט אֶת הַמַּרְאָה לָעֶלֶם, וְאָמַר: “בְּנִי, קַח מַרְאָה זוֹ שֶׁעָלֶיהָ דִבַּרְתִּי אֵלֶיךָ. וּמֵעַתָּה יָכֹל אַתָּה לִנְסֹעַ, אֵין מְעַכֵּב אוֹתְךָ”. חָזְרוּ מִיָּד הָעֶבֶד מֻבָּארִךְּ וְהַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם אֶל חוֹף הַיָּם, אַחֲרֵי פְרִידָה מִמֶּלֶךְ הָרוּחוֹת. מִיָּד בָּא אַחַד הָרוּחוֹת שֶׁרֹאשָׁם רֹאשׁ פִּילִים וְשֵֶׁהשִׁיטוּ אֶת הַסִּירָה. עָבְרוּ אִתּוֹ אֶת הַיָּם, וְהָיָה זֶה בִפְקֻדַּת שַׁלִּיט־הָרוּחוֹת. חָזְרוּ מֻבָּארִךְּ וְהַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם אֶל אַלְקָאהִרָה. שָׁהָה שָׁם הַנָּסִיךְ זְמָן קָצָר אֵצֶל מֻבָּארִךְּ לָנוּחַ. אַחַר כָּך אָמַר לוֹ: “הָבָה נִסַּע אֶל מְדִינַת בַּגְדָאד לִמְצֹא אֶת הַנַּעֲרָה כְּפִי בַקָּשַׁת מֶלֶךְ הָרוּחוֹת”. אָמַר לוֹ מֻבָּארִךְּ: “שַׁלּיטִי, הֲרֵי אָנוּ בְּאַלְקָאהִרָה עִיר הֶעָרִים וּפֶלֶא הָעוֹלָם. עָלֵינוּ לִמְצֹא כָאן אֶת הַנַּעֲרָה, וְאֵין אָנוּ זְקוּקִים לָלֶכֶת לְאֶרֶץ רְחוֹקָה”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ “נָכוֹן דִּבַּרְתָּ, מֻבָּארִךְּ. וְאוּלָם בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ נוּכַל לִמְצֹא נַעֲרָה כָזֹאת? מִי יְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּעֲבוּרֵנוּ?” אָמַר לוֹ: “אַל תִּדְאַג לְכָך, אֲדוֹנִי. יוֹדֵע אֲנִי כָאן זְקֵנָה – אֲרוּרָה תִהְיֶה – אִשָּׁה חֲכָמָה וּמְלֵאָה עָרְמָה. זֹאת תּוּכַל וַדָּאי לְמַלֵּא תַּפְקִיד כָּזֶה”. מִיָּד הֵבִיא מֻבָּארִךְּ אֶת הַזְּקֵנָה, וְהוֹדִיעַ לָהּ מַה שֶׁיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת, אוֹמֵר לָהּ: “שְׂכָרֵךְ רַב אִתִּי אִם תְּמַלְּאִי תַפְקִיד זֶה בְּכָל מֶרֶץ”. אָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, מְמַלְּאָה אֲנִי תַּפקִיד זֶה וּשְׁאֵלָתְךָ תִּנָּתֵן לְךָ מִיָּד, שֶׁכֵּן לְפָנַי נְעָרוֹת, עוֹלוֹת עַל כֹּל בְּיֹפִי וָחֵן, וְכֻלָּן בְּנוֹת אֲנָשִׁׁים נִכְבָּדִים הֵן”. וְאוּלָם – אַתֶּם הַשּׁוֹמְעִים לַסּפּוּר – הִיא לֹא יָדְעָה עַל דְּבַר הַמַּרְאָה. הָלְכָה אֵפוֹא הָעִירָה, וְאַחֲרֵי שֶׁמָּצְאָה חֲבוּרָה שֶׁל עֲלָמוֹת, כֻּלָּן בְּנוֹת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֶה וּשְׁלֵמוֹת בְּיֹפִי וָחֵן, הוֹצִיא זַיְן אַלְאַצְנָאם אֶת הַמַּרְאָה וְהִסְתַּכֵּל בַּנְּעָרוֹת בַּמַּרְאָה. רָאָה שֶׁהַמַּרְאָה נַעַשְׂתָה כֵּהָה וְקוֹדֶרת. וְלֹא רָאָה גַּם בְּאַחַת מַהֶן בְּהִירוּת בַּמַּרְאָה. גָּמַר בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת לְבַגְדָאד, כְּשֶׁלֹּא עָלָה בְיָדוֹ לִמְצֹא בְאַלְקָאהִרָה נַעֲרָה שְׁלֵמָה לִצְנִיעוּת וּלְטֹהַר. נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְבַגְדָאד. שָׂכְרוּ לָהֶם שָׁם אַרְמוֹן גָּדוֹל בְּתוֹךְ הָעִיר וְשָׁכְנוּ בְתוֹכוֹ. וְהָיוּ כִמְעַט כָּל נִכְבַּדֵּי הָעִיר סוֹעֲדִים עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ, וּמַה שֶּׁנוֹתַר מִן הַסְּעוּדוֹת, הָיוּ מְחַלְּקִים לַעֲנִיִּים וּלְנִצְרָכִים. וְהָיוּ סוֹעֲדִים עַל שֻׁלְחָנוֹ גַּם כָּל אֵלֶּה שֶׁבָּאוּ מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק אֶל הַמִּסְגָדִים, עַד שֶׁגָּדַל שֵׁם תְּהִלָּתוֹ בָּעִיר, וְלֹא שׂוֹחֲחוּ בְּבַגְדָאד אֶלָּא עַל דְּבַר זַיְן אַלְאַצְנָאם, בִּדְבַר נְדִיבוּתוֹ וְרֹב עָשׁרוֹ. אֵרַע שֶׁהָיָה בְאַחַד הַמִּסְגָּדִִים אִמָאם עָלוּב בֶּן־בְּלִיַעַל וּמְקַנֵּא, כָּזֶה שֶׁאֵין לִמְצֹא שָׁפֵל מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְגֵיהִנֹּם, וְהָיָה גָר בְּקִרְבַת אַרְמוֹנוֹ שֶׁל הַנָסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם. גָּבְרָה עָלָיו קִנְאָתוֹ בַּנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם, עַד כְּדֵי זֶה שֶׁהִתְחִיל לְחַפֵּשׂ עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ, כֵּיצַד לְהַזִּיק לוֹ. וְהָיְתָה הַקִּנְאָה עַל פִּי הָרֹב רַק בְּלֵב הָעֲשִׁירִים. עָמַד הָאִמָאם יוֹם אֶחָד בִּשְַׁׁעת תְּפִלַּת בֵּין־הָעַרְבַּיִם וְהִתְחִיל נוֹשֵׂא דְבָרוֹ: “אַחַי, שִׁמְעוּ אֵלַי, רְאוּ, בְּעִירֵנוּ גּר אִישׁ נָכְרִי; אֶפְשָׁר כְּבָר שְׁמַעְתֶּם עַל אֹדוֹתָיו וְעַל בִּזְבּוּזָיו שֶׁהוּא מְבַזְבֵּז, הָעוֹבְרִים עַל כָּל מִדָּה. מְשָׁעֵר אָנֹכִי שֶׁגַּנָּב הוּא בַּנֵּכָר, וּבָא לְהוֹצִיא כָאן מַה שֶּׁגָּנַב בִּמְקוֹמוֹ”. עוֹד אָמַר: “אַחַי, עֵצָה טוֹבָה אֲנִי מַשִּׂיא אֶתְכֶם, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, הִזָּהֲרוּ מִפְּנֵי בֶּן־בְּלִיַעַל זֶה. אֶפְשָׁרִי הוּא שֶׁאִלּוּ הָיָה הַכַּלִיף נוֹהֵג בִּזְבּוּז כָּאִישׁ הַזֶּה, הָיָה אָסוֹן יוֹרֵד עַל רָאשֵׁיכֶם. אֲנִי אֶרְחֲצָה בנִקָּיוֹן כַּפַּי אַף גַּם אִם אַתֶּם תֶּחְטָאוּ. רְאוּ, הִזְהַרְתִּיכֶם, וְעַתָּה עֲשׂוּ כַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם”. עָנוּ לוֹ כָל הַנּוֹֹכְחִים כֻּלָּם יַחְדָּו קוֹל גדוֹל וְאָמְרוּ: “כָּל אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ נַעֲשֶׂה, אַבּוּ־בַּכְּר, אִמָאם דַּת מֻחַמָּד”. הִתְחִיל אִמָאם אָרוּר זֶה לְחַבֵּר תְּלוּנָה אֶל הַכַּלִיף נֶגֶד הַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם. וְאוּלם הַמִּקְרֶה רָצָה שֶׁהָעֶבֶד מֻבָּארִךְּ הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בַּמִּסְגָּד, וְשָׁמַע דְּרָשָׁתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִמָאם בֶּן־הַבְּלִיַעַל. לֹא שָׁהָה, אֶלָּא חָזַר הַבַּיְתָה, לָקַח מֵאָה דִינָר זָהָב וְקָשַׁר אוֹתָם בְּתוֹךְ חֲבִילָה שֶׁל אֲרִיגִים שֶׁל מֶשִׁי. מִכָּל מַה שֶּׁאֵינוֹ כָבֵד לָשֵׂאת וְרַב לְעֶרֶךְ. לְקָחָם וּמִהֵר חִישׁ אֶל בֵּית האִמָאם. דָּפַק על הַדֶּלֶת וְיָצָא הָאִמָאם, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְשָׁאַל בְּזַעַם וְאָמַר: “מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וּמִי אַתָּה?” עָנָה מֻבָּארִךְּ וְאָמַר לוֹ: “עַבְדְךָ אָנֹכִי אֲדוֹנִי הָאִמָאם אַבּוּ־בַּכְּר, בָּא אֲנִי מֵאֵת אֲדוֹנִי הַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם, שֶׁשָּׁמַע עַל דְּבַר תּוֹרָתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים וּמְבַקֵּשׁ הוּא לָבוֹא לְהַכָּרַה אִתְּךָ. וּלְכָךְ רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת כַּחוֹבָה עָלָיו, וְשָׁלַח אוֹתִי עִם אֲרִיגִים אֵלֶּה וְכִיס זֶה וּמְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ שֶׁלֹּא לִכְעֹס, שֶׁכֵּן אֵין זֶה אֶלָּא בְמִקְצָת מִן הַמִּקְצָת מִמַּה שְֶּׁמַּגִּיעַ לְמַעֲמָדְךָ וּלְרוּם מַעֱלָתְךָ”. וְעֲדַיִן לֹא רָאָה אַבּוּ־בַּכְּר אֶת הַזָּהָב וְאֶת חֲבִילַת הָאֲרִיגִים, כְּשֶׁאָמַר: “שַׁלִּיטִי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי סְלִיחַת אֲדוֹנְךָ הַנָּסִיךְ, וּמִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי בְפָנָיו וּמַכְבִּיד עַל לִבִּי, שֶׁלֹּא מִלֵאתִי חוֹבָתִי. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּךָ, שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּסְלַח לִי עַל שֶׁשִָׁהיתִי מִכָּךְ. אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם אֲמַלֵּא חוֹבָתִי וְאֵלֵךְ אֵלָיו לָתֵת לוֹ הַכָּבוֹד הָרָאוּי לְמַעֲלָתוֹ”. אָמַר לוֹ מֻבָּארִךְּ: “אֲדוֹנִי הַנָּסִיךְ יִמָּלֵא חֶפְצוֹ בִּרְאוֹתוֹ פְנֵי רוּם־מַעֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אֲלֵיכֶם”. נָשַׁק מֻבָּאִרִךְּ אֶת יַד האִמָאם וְחָזַר הַבַּיְתָה. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאַבּוּ־בַּכְּר, הִנֵּה בָא מִמָּחֳרָת הַבֹּקֶר לִתְפִלַּת הַבֹּקֶר אֶל הַמְִּסָּגד וּפָתַח וְאָמַר: “אַחַי, שִׁמְעוּ אלי, דְּעוּ שׁאֵין הַקִּנְאָה פוֹגַעַת רַק בַּעֲשִׁירִים וּבַנִכְבָּדִים. אֵין הִיא פוֹגַעַת בַּעֲנִיּים וּבַנִּצְרָכִים. הַאֲזִינוּ אֵפוֹא לִדְבָרַי. הָאִישׁ הַנָּכְרִי שֶׁעָלָיו דִּבַּרְתִּי לִפְנֵיכֶם אֶתְמוֹל הוּא נָסִיךְ מִמּוֹצָא אָצִיל וָרָם. אֵין הוּא כְּפִי שֶׁמָּסְרוּ לִי מְקַנְּאִים אֲחָדִים, שֶׁאָמְרוּ עָלָיו שֶׁגַּנָּב הוּא. הִזָּהֲרוּ אֵפוֹא, אַחַי, שֶׁלֹּא יִפְגַּע אַף אִישׁ מִכֶּם בִכְבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם זֶה בִּדְבָרִים, שֶׁכֵּן אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁכֹּן אִישׁ כָּזֶה בָעִיר, מִבְּלִי שֶׁיֵּדַע עָלָיו הַכַּלִיף”. וְכָכָה הֵסִיר הָאִמָאם אַבּוּ־בַּכְּר אֶת הַחֲשָׁד הָרַע מִתּוֹךְ רֹאשָׁם שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם שֶׁאִתָּם דִּבֵּר עַל דְּבַר הַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם. אַחַר שֶׁחָזַר הַבַּיְתָה מִתְּפִלַּת הַשַּׁחַר, לָבַשׁ אֶת בֶּגֶד הַשְּׂרָד שֶׁלּוֹ, שׁוּלָיו נִגְרָרִִים וְשַׁרְווּלָיו תְּלוּיִים אֲרֻכִּים, שָׂם פָּנָיו אֶל מִשְׁכַּן הַנָּסִיךְ וְנִכְנַס אֶל הָאוּלָם. הֶרְאָה לוֹ הַנָּסִיךְ זַיְן, שֶׁהָיָה עֶלֶם בַּעַל־נִמּוּסִין, אֶת הַכָּבוֹד הָרָאוּי לוֹ, וְהוֹשִׁיבוּ עַל כַּר גָּבוֹהַּ. צִוָּה לְהָבִיא קָפֶה עִם עִנְבָּר וַאֲרוּחַת־בֹּקר, וְאַחֲרֵי שֶׁגָּמְרוּ סְעוּדָתָם, הִתְחִילוּ מְשוֹחֲחִים בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים. שָׁאַל הָאִמָאם אַבּוּ־בַּכְּר אֶת הַנָּסִיךְ, אָמַר לוֹ: “אָדוֹן נַעֲלֶה, כְּלוּם יֵשׁ בְּדַעַת הוֹד־מַעֲלָתְךָ לִשְׁהוֹת זְמָן רַב בְּבַגְדָאד?” אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “רְצוֹנִי לִשְׁהוֹת כָּאן זְמַן כָּל־שֶׁהוּא עַד שֶׁאַשִּׂיג מַטָּרָתִי”. אָמַר לוֹ: “וּמַה מַּטָּרַת אֲדוֹנִי הַנָּסִיךְ? אֶפְשָׁר יָכֹל אֲנִי לְמַלֵּא רְצוֹנוֹ. וְאַף אִם יִכְבַּד הַדָּבָר, רַק הַנְּקַלָּה יִהְיֶה בְעֵינַי”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי נַעֲרָה בַת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֶה מִמִּשְׁׁפָּחָה אֲצִילָה שֶׁתְּהֵא צְנוּעָה בַּעֲלַת יֹפִי וָחֵן רָב, שֶׁקָּשֶׁה לִמְצֹא דֻגְמָתָהּ”. אָמַר לוֹ האִמָאם: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, דָּבָר זֶה קָשֶׁה הוּא לִמְצֹא. וְאוּלָם יוֹדֵעַ אֲנִי נַעֲרָה בַּעֲלַת חֵן רָב. הָיָה אָבִיהָ מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ, וּפָרַשׁ מִמִּשְׂרָתוֹ. עַכְשָׁו שׁוֹכֵן הוּא בְּאַרְמוֹנוֹ וְנוֹתֵן דַּעְתּוֹ בִשְׁקִידָה גְדוֹלָה עַל חִנּוּךְ בִּתּוֹ. דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁמַתְאִימָה הִיא לְהוֹד מַעֲלָתְךָ וְשֶׁהִיא תִּשְׂמַח עַל נָסִיךְ כְּמַעֲלָתְךָ, וְאַף גַּם אָבִיהָ”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “אֶפשָׁר שׁהִיא מַטְּרַת־מְבֻקָּשִׁׁי. וְאוּלָם עָלַי לִרְאוֹת אוֹתָהּ קוֹדֶם לָכֵן, אִם צְנוּעָה הִיא אוֹ לֹא. מַבָּטִי דַיּוֹ לְהַכִּיר סוּגָהּ וְיָפְיָהּ”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־בַּכְּר: “וְכֵיצַד זֶה אֶפשָׁר, אֲדוֹנִי הַנָּסִיךְ, לְהַכִּיר מִפָּנֶיהָ אִם טְהוֹרָה הִיא אִם לָאו? אֶפשָׁר קִבַּלְתָּ יְדִיעָה סוֹדִית. וְעַתָּה אִם בִּרְצוֹן מַעֲלָתְךָ לִרְאוֹת אוֹתָהּ אִתִּי, אֲלַוֶּה אוֹתְךָ אֶל אַרְמוֹנָם, וְאַצִּיגְךָ לִפְנֵי אָבִיהָ שֶׁתַּכִּירֶנּוּ, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ”. הוֹבִיל האִמָאם אַבּוּ־בַּכְּר אֶת הַנָּסִיךְ וּבָא אֶל בֵּית הַמִּשְׁנֶה אֲבִי הַנַּעֲרָה. כְּשֶׁנִכְנְסוּ שָׁם הַשְּׁנַיִם, קִדֵּם הַמִּשְׁנֶה אֶת פְּנֵי הַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם בִּבְרָכָה אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַע שֶׁנָּסִיךְ הוּא וּמְבַקֵּשׁ לְהֲבִיאָה, וּכְשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו צִוָּה עָלֶיהָ לְהָרִים אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ. וַעֲדַיִן לֹא עָשְׂתָה זֹאת, כְּשֶׁכְּבָר הֻכּוּ עֵינֵי הַנָּסִיךְ בְּסַנְוֵרִים שֶׁכֵּן נִפְתַּע מִִיָּפְיָהּ וְחִנָּהּ, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאָה בְּכָל יְמֵי חַיָּיו, כְּמוֹתָהּ. אָמַר בְּלִבּוֹ: “כְּלוּם אֶמְצָא מָתַי־שֶׁהוּא כְמוֹתָהּ? הַאִם לִי נוֹעֲדָה?” הוֹצִיא אֶת הַמַּרְאָה מִכִּיסוֹ וְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וְרָאָה שֶׁבְּדֹלַח הַמַּרְאָה, צַחָה כְכֶסֶף טָהוֹר. מִיָּד נִכְרְתָה בְּרִית הַנּשִּׂוּאִין, הוּבָא הַקָאצִ’י וְנִכְתְּבָה הַתְּעוּדָה, וְסֻדְּרָה בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין. סִדְּרוּ אֶת הַחֲתוּנָה בֶּהָדָר, וְהוֹבִיל הַנָּסִיךְ אֶת אָבִיהָ שֶׁל הַצְּעִירָה אֶל אַרְמוֹנוֹ וְנָתַן לוֹ מַתָּנוֹת בְּיַד רְחָבָה. כְּמוֹ כֵן שָׁלַח לָאִשָּׁׁה הַצְּעִירָה אֲבָנִים טוֹבוֹת יִקְרוֹת הָעֵרֶךְ, יַהֲלֹמִים וּפְנִינִים, אֹדֶם וּזְמָרַגְדִִּין, רַב עַד כְּדֵי לְבַלְבֵּל אֶת הַדַּעַת. הָיְתָה שִׁמְחַת חֲתֻנָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה כָמוֹהָ. וְעָשְׂתָה כָל הָעִיר מִשְׁתֶּה שְׁמוֹנָה יָמִים. גַּם לָאִמָאם אַבּוּ־בַּכְּר שָׁלַח מַתָּנוֹת. כְּשֶׁנִּגְמְרָה הַחֲתוּנָה אָמַר מֻבָּארִךְּ: “תֵּן לָנוּ לִנְסֹעַ לִמְקוֹמֵנוּ וְלֹא לְאַבֵּד זְמָן שֶׁכְּבָר מָצָאנוּ מַה שֶׁבִּקַּשְׁנוּ”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “כֵּן יִהְיֶה”. הִתְחִיל מֻבָּארִךְּ לְהִתְכּוֹנֵן לִנְסִיעָה. אַף נָתַן לְתַקֵּן אַפִּרְיוֹן לָאִשָּׁה הַצְּעִירָה, יָצְאוּ לְדַרְכָּם תַּחַת חָסוּת יָדוֹ שֶׁל הָרַחֲמָן. כְּשֶׁהִכִּיר מֻבָּארִךְּ שֶׁהַנָּסִיךְ לוֹהֵט מֵאַהֲבָתוֹ הָעַזָּה לַנַּעֲרָה שֶׁנָשָּׂא, אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, רְצוֹנִי לְהַזְכִּירְךָ, שֶׁעָלֶיךָ לִשׁמֹר אֱמוּנִים שֶׁהִטִּיל עָלֶיךָ מֶלֶךְ הָרוּחוֹת”. אָמַר לוֹ הַנָּסִיךְ: “הוֹי מֻבָּארִךְּ, אִלּוּ יָדַעְתָּ אֶת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָאַהֲבָה לְנַעֲרָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לִי, הָיִיתָ סוֹלֵחַ לִי. חוֹשֵׁב אָנֹכִי לְקַחְתָּהּ לְבָצְרָה”. אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, שְׁמֹר אֱמוּנִים, וְאַל תְּחַלֵּל דְּבָרְךָ, לְבַל תָּמִיט עָלֶיךָ רָעָה וְלֹא תְּאַבֵּד חַיֶּיךָ בִּגְלַל נַעֲרָה זוֹ. הָשֵׁב אֶל לִבְּךָ הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁׁבַּעְתָּ. אַל תִִּתֵּן לַתַּאֲוָה לִשְׁלֹט בְּךָ, לְמַעַן לֹא תְאַבֵּד כְּבוֹדְךָ”. אָמַר לוֹ זַיְן אַלְאַצְנָאם: “מֻבָּארִךְּ, הֱיֵה אַתָּה הַשּׁוֹמֵר עָלָיו, וְאַל תָּנִיחַ לִי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ עֹוד”. אַחֲרֵי שֶׁדָּאַג הָאֱמִיר, לִשְׁמֹר עַל הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה, הִסְתַּתֵּר מִפָּנֶיהָ לַחֲלוּטִין בַּכֹּל מִכֹּל, לְבַל יִרְאֶנָּה עֹוד. נָסְעוּ בְדַרְכָּם הָלְאָה אֶל אִי מֶלֶךְ־הָרוּחוֹת, אַחֲרֵי עָזְבָם אֶת הָרְחוֹב הַמִּצְרִי. כְּשֶׁהִרְגִּישָׁה הָאִשּׁה הַצְּעִירָה שֶׁהַדֶרֶךְ רַב לָה וְאֵין הִיא רוֹאָה אֶת בַּעְלָהּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הָאָרוֹךְ הַזֶּה, שֶׁכֵּן נֶעֱלַם מֵאָז לֵיל הַנִּשּׂוּאִין, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא רָאֲתָה יוֹתֵר פָּנָיו, אָמְרָה: “מֻבָּארִךְּ, הַגִּידָה נָא לִי – בְּחַיֵּי הַנָּסִיךְ אֲדוֹנֶךָ – כְּלוּם סָרָה מֵעָלָי חָסוּת יָדוֹ שֶׁל בַּעְלִי, הַנָּסִיךְ זַיְן?” אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִי, קָשֶׁה לִי לְגַלּוֹת לָךְ הַנִּסְתָּרוֹת, כְּלוּם חוֹשֶׁבֶת אַתְּ שֶׁהַנָּסִיךְ זַיְן, מֶלֶךְ בָּצְרָה, בַּעְלֵךְ הוּא? לֹא. אֵין הוּא בַּעֲלֵךְ, לֹא סִדֵּר תְּעוּדַת הַנִּשּׂוּאִין אִתָּךְ אֶלָא כַּאֲמַתְלָה כְּלַפֵּי הוֹרַיִךְ, אַתְּ תִּהְיִי מֵעַתָּה אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָרוּחוֹת, שֶׁדָּרַשׁ אוֹתָךְ מֵאֵת הָאֶמִיר זַיְן”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַבְּתוּלָה דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי מֻבָּארִךְּ, בָּכְתָה מָרָה עַל כָּךְ. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַנָּסִיךְ כָּךְ, הִתְחִיל אַף הוּא בּוֹכֶה עַד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁאָהַב אוֹתָהּ אַהֲבָה עַזָּה. קָרְאָה לִשְׁנֵיהֶם וְאָמְרָה: “כְּלוּם אֵין לָכֶם רַחֲמִים עָלַי, אַחֲרֵי הֱיוֹתִי עֲזוּבָה לְגַמְרֵי? אִם בִּרְצוֹנְכֶם לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אִתִּי, תְּנוּ נָא דִין וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַמִּרְמָה שֶׁעֲשִׂיתֶם בִּי”. וְאוּלָם בְּכִיָּתָה לֹא הוֹעִילָה לָהּ בִּכְלוּם. יָתֵר עַל כֵּן, הֵם הֵבִיאוּ אֵלֶיהָ אֶת מֶלֶךְ הָרוּחוֹת מִיָּד עִם הַגִּיעָם אֵלָיו, כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהּ, נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו, וּפָנָה אֶל הַנָּסִיךְ זַיְן ואָמַר: “הַנַּעֲרָה שֶׁהֵבֵאתָ אֵלָי, יָפָה הִיא עַד מְאֹד, מֵעַתָּה חֲזֹר אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ. אֶת הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית שֶׁבִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנִּי תִּמְצָא בְמָקוֹם שֶׁהָאֲחֵרוֹת שָׁם, שֶׁכֵּן שוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתָהּ לְשָׁם בְּיַד אַחַד הָרוּחוֹת, עֲבָדַי”. נָשַׁק זַיְן אַלְאַצְנָאם אֶת יָדוֹ, וְחָזַר עִם מֻבָּארִךְּ לִמְקוֹמוֹ לאַלְקָאהִרָה. וְאוּלָם הַרְבֵּה הָיָה עָלָיו לְחַכּוֹת עַד שֶׁהִגִּיעַ לְכָךְ לִרְאוֹת אֶת הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית. עִם זֶה הָיָה תָמִיד עָצוּב בִּדְאָגָה לְאוֹתָהּ בְּתוּלָה, יָפְיָה וְחִנָּהּ. נֶאֱנַח וְאָמַר: “הוֹי לְמַזָּלִי הָרָע, הִנֵּה זְנַחְתִּיךְ פְּנִינַת הַחֵן. לְקַחְתִּיךְ מֵחֵיק הוֹרַיִךְ וּמְסַרְתִִּיךְ בִּידֵי מֶלֶךְ הָרוּחוֹת. הוֹי מֶה עָלוּב אָנִי”. הָיָה מַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, שֶׁמְּשָׁׁכָהּ בְּשֶׁקֶר וּמִרְמָה אֶל מֶלֶךְ הָרוּחוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבָצְרָה, קִדֵּם בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם אֶת הַמַּלְכָּה אִמּוֹ, וְסִפֵּר לָהּ מַה שֶָׁאֵרַע, שָׂמְחָה עַד מְאֹד עַל הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית שֶׁנָּתַן לוֹ מֶלֶךְ הָרוּחוֹת בְּמַתָּנָה, וְאָמְרָה לוֹ: “הָבָה, בְנִי, נִסְתַּכֵּל נָא בַמַּצֵּבָה, שְׂמֵחָה אֲנִי עָלֶיהָ”. יָרְדוּ כֻלָּם אֶל חֲדַר־הָאוֹצָר יַחַד עִם זַיְן אַלְאַצְנָאם. אַךְ מָה רַב הָיָה תִמְהוֹנָם, שֶׁכֵּן בִּמְקוֹם לִמְצֹא אֶת הַמַּצֵּבָה, מָצְאוּ בְתוּלָה צְעִירָה מַזְהִירָה כַשֶּׁמֶשׁ וּמְאִירָה כַכּוֹכָבִים. הִכִּירָהּ הַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם מִיָּד. אָמְרָה לוֹ: “אַל תִּתְמַהּ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כָאן אוֹתִי בִמְקוֹם מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, וְאֵין אֲנִי מְדַמָּה שֶׁתִּתְחָרֵט עַל כָּךְ שֶׁאַתָּה נוֹטֵל אוֹתִי בִמְקוֹם זֶה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ”. אָמַר: “לֹא, וַדַּאי לֹא, שֶׁכֵּן אַתְּ רֹאשׁ מַאֲוַיַּי, וְלֹא אַחֲלִיף אוֹתָךְ בַּאבָנִים טוֹבוֹת, אַף גַּם לֹא תְּמוּרַת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, לוּ יָדַעְתְּ הַיִּסּוּרִים שֶׁסָּבַלְתִּי מֵאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ, כְּשֶׁחָטַפְתִּי אוֹתָךְ מֵהוֹרַיִךְ. אָכֵן נֶגֶד רְצוֹנִי מְסַרְתִּיךְ בְּיַד מֶלֶךְ הָרוּחוֹת”. וְעֲדַיִן לֹא גָּמַר אֶת דְּבָרָיו כְּשֶׁׁׁשָּׁמע רַעַשׁ רְעָמִִים, שֶׁהֶהָרִים מָטוּ לְקוֹלָם וְהָאָרֶץ רָעֲדָה, וְהַמַּלְכָּה, אֵם הַנָּסִיךְ, נִתְמַלְּאָה חֲרָדָה לְקוֹלָם. אַחֲרֵי רֶגַע קָט הוֹפִיעַ מֶלֶךְ הָרוּחוֹת וְאָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי, אַל תִּירָאִי, אֲנִי הִנְנִי מַחֲסֶה לִבְנֵךְ, אוֹהֵב אָנֹכִי אוֹתוֹ וְשוֹמֵר עָלָיו. אֲנִי הנְנִי זֶה שֶׁהוֹפִיעַ אֵלָיו בַּחֲלוֹם, וְלֹא בִקַּשְׁתִּי בְכָל זֶה אֶלָּא לְנַסּוֹת אֶת רוּחַ־הַגִּבּוֹרִים שֶׁבּוֹ, לְמַעַן דַּעַת אִם יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲווֹת שֶׁלּוֹ. אָכֵן יָפְיָהּ שֶׁל בְּתוּלָה זוֹ לָקְחָה אוֹתוֹ שֶׁבִי, וְלֹא שָֹמַר בְּרִיתוֹ אִתִּי בִּשְׁלֵמוּת”. וְעוֹד אָמַר מֶלֶךְ הָרוּחוֹת לַמַּלְכָּה אֵם הַנָּסִיךְ זַיְן אַלְאַצְנָאם: “זַיְן אַלְאַצְנָאם לֹא שָׁמַר בְּרִיתוֹ וַאֲמִתּוֹ בְּעִנְיַן הַבְּתוּלָה בִּשְׁלֵמוּת. מְבַקֵּשׁ הָיָה שֶׁתְּהֵא לוֹ לְאִשָּׁה. וְאוּלָם יוֹדֵע אֲנִי חֻלְשָׁתָם שֶׁל בְּנֵי־תְּמוּתָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא נִכְנַסְתִִּי אִתּוֹ בְּוִִכּוּחַ, כְּשֶׁהִסְתִּיר מַחְשׁבוֹתָיו. מִקַבֵּל אֲנִי אֶת רוּחַ־הַגְּבוּרָה שֶׁבּוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה יַחַד עִם הַמַּצֵּבָה הַתְּשִׁיעִית שֶׁהִבְטַחְתִּי לוֹ, יָפָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָהֵן וְכָל הַמַּצֵּבוֹת שֶׁבָּעוֹֹלָם”. אַחַר־כָּךְ פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל זַיְן אַלְאַצְנָאם וְאָמַר לוֹ: “נָסִיךְ, זוֹ, אִשְׁתְּךָ הִיא מֵעַתָּה, קָחֶנָּה וּבֹא אֵלֶיהָ, אַךְ בִּתְנָאי אֶחָד, וְהוּא שֶׁתֹּאהַב אוֹתָהּ תָּמִיד, לְעוֹלָם, וְלֹא תִּשָּׂא אַחֶרֶת עָלֶיה. אֲנִי עָרֵב לְנֶאֱמָנוּתָהּ הָעֲדִינָה”. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם בָּא אֵלֶיהָ הַנָּסִיךְ וְרַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתוֹ עָלֶיהָ. עָרְכוּ שְׂמָחוֹת נִשּׂוּאִין בְּכָל רַחֲבֵי אֶרֶץ־מֶמְשַׁלְתּוֹ. יָשַׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וּמָשַׁל בָּאָרֶץ, וְאִשְׁתּוֹ נוֹדְעָה בְשֵׁם מַלְכַּת בָּצְרָה. חָיוּ בִפְאֵר וּשְׂמָחוֹת עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם מַשְׁתִּיק כָּל שִׂמְחָה וּמְנַתֵּק קִשְׁרֵי כָל יְדִידוּת.

וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר


  1. על פי כתב–יד היחידי של ספור זה הנמצא בפריז בהוצאת פלורנץ גרוף (פריז 1889)  ↩

  2. על פי הצורות המתהוות על–ידי זריית חול על הארץ, הם מנחשים עתידות.  ↩

  3. פאר – הצורות או פאר – הסמל.  ↩

  4. שכח המספר שלעיל מנה רק שמונה כַּדִּים של זהב.  ↩

המלצות קוראים
תגיות