רקע
איתמר בן־אב"י
אני והככבים

 

א    🔗

…וככה, כשיושב אני שבור ורצוץ, אמלל וריק בצערי העצום, בצערי העוטף אותי ונכנס לתוך־תוכי, עד לורידי היותר דקים ולעצבי היותר זעירים, – יש אשר תוהות עיני למול השמים הגבוהים, בחשכת הלילה מסביב.

־־־־־־־־־־־־

ומביט אני אז באלפי, ברבבות, במליוני הככבים הנוצצים לעמתי, ממרומי האין־סוף, שמה. נוצצים הם ולומזים, מאירים לרגעים את קרבתם היותר קרובה, שולחים גם אלי קצת קרניהם הרכות וצוחקים לקראתי צחוק אדישות, צחוק של חמלה ושל בוז…

־־־־־־־־־־־־

אהה! מה יודעים הם, הככבים הרחוקים, הקרים, האלמים האלה מצרת נפשי המעוכה? אהה! מה מבינים הם אלה, רחוקי־הרחוקים, מהמון הרגשות העגומים והמסובכים המדכדכים את לבי החולה?

־־־־־־־־־־־־

מה להם ולאהבה האוכלת את גויתי? מה להם ולגעגועים המתפרצים מפנימיותי אל עמת אותה הנפש הגאה שגרשתני מלפניה, שמחקתני והצמיתתני מזכרונה?

־־־־־־־־־־־־

הם קורצים ולומזים; הם לומזים וקורצים בחשכת הלילה הדומם. כי רק לקרץ הם יודעים, רק ללמז הם נוטים, ויותר אין כלום ברצונם.

־־־־־־־־־־־־

הוי! ככבים: אתם הרחוקים, אתם הגדולים למרות קטנותכם – מה צורר אני אתכם, מה אויב אני לכם ברגעי שחוריותי, בשעת זה יאושי: שנא אני אתכם בכל יכלת גאותי.

־־־־־־־־־־־־

התפוצצו, התפוררו, היו לאבק, העלמו. אל תוסיפו קרץ, אל תתמידו חמל, אל תכתימו בכתמי אורתכם הקלושה את הדרת הרקיע בחשכתו הרצויה, בחשכתו הנוחה לאמללי־אהבה. העלמו ופסו, כי בלי גבול שנאתיכם.

 

ב    🔗

…אך מי יודע? אולי יבוא עוד יום, אולי כבר מחר, ועל אותן ברכי הכושלות והרועדות עדנה ממרירותי שתחלף – תֵשב הילדה, אותה הילדה שכל־כך אהבתי, אותה הילדה שאליה געגועי…

־־־־־־־־־־־־

על ברכי תשב, בכל תום שנותיה, בכל זהר יפיה השחור, ידיה חבוקות אל ערפי, שדיה דבוקות אל חזי ודפק חייה על תנועת־התרגשותי.

־־־־־־־־־־־־

ואז, באש נשיקותי על עיניה ולחייה, בשגעון הרצון לריח שערותיה ולפרפור שיש־כתפיה; אז, בשאון האהבה הסואנת בשנינו ובקסם האפלה מסביב־סביבנו האשים לבי אליכם – אני?

־־־־־־־־־־־־

האזכר את השעות הכחושות למולכם, את רמת היאוש בעצמי היגעים, את קרירותכם הרחוקה, את עצמת אדישותכם, את בוזכם האכזרי ואת גאות חמלתכם?

־־־־־־־־־־־־

אמרו: האם לא אבוז לכם – אני? האם לא אחמל עליכם – אני?

אמרו: הארגיש אז בישותכם, האכנע לגדולתכם, האתחשב עם מטרתכם הנעלה בבריה?

־־־־־־־־־־־־

הוי! ככבים: אנחנו פה נאהב, נתעלס, נמץ את נפך חיינו לעיניכם התוהות ואתם, הנוצצים, הגדולים, העולמות שמה – אתם תקנאו אז בי!

הבינותם?

ט"ו באב, אתתלה


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49533 יצירות מאת 2739 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21102 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!