רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר בֻּדוּר בַּת סוֹחֵר הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת עִם גֻּ'בַּיְר בֶּן עֻמַיְר
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

סִפְּרוּ שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִּׁיד נָדְדָה שְׁנָתוֹ בְּלַיְלָה מִן הַלֵּילֹות, וְנִבְצַר מִמֶּנּוּ לְהֵרָדֵם, וְלֹא פָסַק מֵהִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד מֵעָצְמַת נְדוּדֵי שְׁנָתוֹ. כְּשֶׁהֶלְאָה אוֹתוֹ דָּבָר זֶה, הֵבִיא לְפָנָיו אֶת מַסְרוּר וְאָמַר לוֹ: “מַסְרוּר, רְאֵה לִי מִי שֶׁיְּבַדֵּר אֶת דַּעְתִּי בִּנְדוּדֵי שֵׁנָה אֵלּוּ”.
אָמַר לוֹ: “מוֹשְׁלִי, כְּלוּם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהִכָּנֵס לַגַּן שֶׁבֶּחָצֵר וּלְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶׁבּוֹ מִן הַפְּרָחִים וּלְהִסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים וְלִיפִי מִשְׁבַּצְתָּם וְלַיָּרֵחַ בֵּינֵיהֶם הַמַּזְהִיר מֵעַל לַמַּיִם?” אָמַר לוֹ: “מַסְרוּר, אֵין נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת לִכְלוּם מִזֶּה”. אָמַר לוֹ: “מוֹשְׁלִי, הֲרֵי בְאַרְמוֹנְךָ שְׁלֹש מֵאוֹת פִּילַגְשִׁים. לְכָל פִּילֶגֶשׁ תָּא, צַוֵּה אֵפוֹא עַל כָּל אַחַת מֵהֶן לִפְרֹש לְבַדָּהּ לְתוֹךְ תָּאָהּ, וּתְשׁוֹטֵט אַתָּה וְתִסְתַּכֵּל בָּהֶן, כְּשֶׁהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת”. אָמַר לוֹ: “הוֹי מַסְרוּר, הָאַרְמוֹן אַרְמוֹנִי, וְהַנְּעָרוֹת לִי הֵן, אֶלָּא שֶׁנַּפְשִׁי אֵינָה כְּמֵהָה לִכְלוּם מִזֶּה”. אָמַר לוֹ: “מוֹשְׁלִי, תֵּן פְּקֻדָּה לַמְּלֻמָּדִים וְלַחֲכָמִים וְלַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנֶיךָ, וְיַרְבּוּ בְּוִכּוּחִים וְדִיּוּנִים, וְיַשְׁמִיעוּ בְּאָזְנֶיךָ שִׁירֵיהֶם וִיסַפְּרוּ לְךָ סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂיּוֹת”. אָמַר לוֹ: “אֵין נַפְשִׁי כְּמֵהָה לִכְלוּם מִזֶּה”. אָמַר לוֹ: “מוֹשְׁלִי, צַו עַל הַנְּעָרִים וְעַל מֵרֵעֶיךָ וְעַל בְּנֵי הַבִּינָה שֶׁיָּבוֹאוּ לְפָנֶיךָ וִישַׁעַשְׁעוּ רוּחֲךָ בְּחִדּוּדֵיהֶם הַמֻּפְלָאִים”. אָמַר לוֹ: “הוֹי מַסְרוּר, אֵין נַפְשִׁי כְּמֵהָה לִכְלוּם מִזֶּה”. אָמַר לוֹ: “מוֹשְׁלִי, אִם כֵּן הַתֵּז רֹאשִׁי”.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁמַּסְרוּר אָמַר לַכַלִיף: “מוֹשְׁלִי, אִם כֵּן הַתֵּז אֶת רֹאשִׁי אוּלַי יָסִיר זֶה אֶת נְדוּדֵי שְׁנָתֶךָ”. צָחַק אַלרְרַשִּׁיד לִדְבָרָיו וְאָמַר לוֹ: “מַסְרוּר, רְאֵה מִי בַשַּׁעַר מִמֵּרֵעַי”. יָצָא מַסְרוּר וְחָזַר וְאָמַר: “מוֹשְׁלִי, זֶה שֶׁעַל־יַד הַשַּׁעַר הוּא עַלִי בֶּן מַנְצוּר הַמֻּפְקָר הַדַּמַּשְׁקִי”. אָמַר: “הָבֵא אוֹתוֹ אֵלַי”. הָלַךְ וֶהֱבִיאוֹ. אָמַר לוֹ: “שָׁלוֹם עָלֶיךָ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים”. הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר: “בֶּן־מַנְצוּר, סַפֵּר לִי מַשֶּׁהוּ מִמַּה שָּׁאַתָּה יוֹדֵעַ”. אָמַר לוֹ: נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּלוּם אֲסַפֵּר לְךָ דָּבָר שֶׁרְאִיתִיו בְּעֵינַי אוֹ דָּבָר שֶׁשְּׁמַעְתִּיו?". אָמַר לוֹ: “אִם הָיִיתָ עֵד רְאִיָּה לְמַשֶּׁהוּ מֻפְלָא, סַפֵּר לָנוּ אוֹתוֹ, שֶׁאֵין הַיְדִיעָה כָּרְאִיָּה”. אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, פַּנֵּה לִי אֶת אָזְנְךָ וְאֶת לִבְּךָ”. אָמַר לוֹ: “הוֹי בֶּן־מַנְצוּר, הֲרֵי אֲנִי מַאֲזִין לְךָ בְּאָזְנִי, מִסְתַּכֵּל אֵלֶיךָ בְּעֵינִי וּמַקְשִׁיב לְךָ בְּלִבִּי”. אָמַר לוֹ: "נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, דַּע, שֶׁבְּכָל שָׁנָה שָׂכָר לִי אֵצֶל מֻחַמָּד בֶּן סֻלַיְמָאן אַלְהָאשִׁמִי שֻׂלְטָאן בָּצְרָה, וְהָלַכְתִּי אֵלָיו כְּמִנְהָגִי. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו מְצָאתִיו מִתְכּוֹנֵן לִרְכֹּב לְצֵיד צְבִי וְאַיָּל וְחַיּוֹת הַבָּר. נָתַתִּי לוֹ שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִיר לִי שָׁלוֹם, וְאָמַר לִי: ‘בֶּן־מַנְצוּר, רְכַב אִתָּנוּ לְצֵיד צְבִי וְאַיָּל וְחַיּוֹת הַבָּר’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֲדוֹנִי, אֵין לִי יְכֹלֶת לִרְכֹּב’. הוֹשִׁיבַנִי בַּחֲצַר הָאוֹרְחִים וְצִוָּה עָלַי אֶת הַחַצְרָנִים וְאַת הַסְּגָנִים, וּפָנָה וְיָצָא לַצַּיִד. כִּבְּדוּנִי תַּכְלִית הַכִּבּוּד, וְנָהֲגוּ בִּי בַּיָּפֶה שֶׁנּוֹהֲגִים בְּאוֹרְחִים. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: ‘חֵי אֱלֹהִים, פֶּלֶא הוּא, הֲרֵי זֶה לִי מֶשֶׁךְ זְמַן רַב שֶׁאֲנִי בָּא מִבַּגְדָאד לְבָצְרָה, וְאֵינִי מַכִּיר בְּבָצְרָה זוּלַת הַדֶּרֶךְ מִן הָאַרְמוֹן אֶל הַגַּן וּמִן הַגַּן אֶל הָאַרְמוֹן, וּמָתַי תְּהֵא לִי שְׁעַת־כֹּשֶר, שֶׁאֲטַיֵּל וְאֶסְתַּכֵּל בְּבָצְרָה כְּמוֹ בַּפַּעַם הַזֹּאת? הֲרֵינִי קָם תֵּכֶף וּמִיָּד וּמְהַלֵּךְ יְחִידִי לְהִסְתַּכֵּל וְיִתְעַכֵּל מַאֲכָלִי בְּקֵבָתִי’. לָבַשְׁתִּי אֶת הַמְפֹאָרִים שֶׁבִּבְגָדַי וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּבָצְרָה לְכָל עֲבָרֶיהָ. וַהֲרֵי יָדוּעַ הוּא לְךָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שֶׁבָּהּ שִׁבְעִים דְּרָכִים, אָרְכָּה שֶׁל כָּל דֶּרֶךְ שִׁבְעִים פַּרְסָה עִרָאקִיּוֹת. הָיִיתִי מְהַלֵּךְ נוֹדֵד בְּסִמְטְאוֹתֶיהָ וּפְגָעַנִי צִמָּאוֹן. וַעֲדַיִן אֲנִי מְהַלֵּךְ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וְהִנֵּה שַׁעַר גָּדוֹל, לוֹ שְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁל נְחֹשֶת קָלָל, וּוִילוֹן שֶׁל קְטִיפָה מְשֻׁלְשָׁל עָלָיו. לְצִדּוֹ שְׁתֵּי אִצְטַבָּאוֹת שֶׁל אֶבֶן, וּמֵעַל לוֹ סֻכָּה לְדָלִיּוֹת הַגֶּפֶן, שֶׁהֵצֵלָּה עַל אוֹתוֹ שַׁעַר. עָמַדְתִּי לְהִסְתַכֵּל בְּמָקוֹם זֶה. וּבְעוֹד אֲנִי עוֹמֵד, שָׁמַעְתִּי קוֹל אֲנָחָה יוֹצֵא מֵעֹמֶק לֵב אָבוּל, מְהַפֵּךְ בְּמַנְגִּינוֹת ונוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

גֵּוִי הָיָה לְמִשְׁכָּן לְמַחֲלָה וְיָגוֹן,

בִּגְלַל צְבִי רָחַק מִן הַמּוֹלֶדֶת וְהַמָּעוֹן.

הוֹי רוּחוֹת זַרוּד1 אֶת מְעַנִּי נָא הָעִירוּ

חֵי־אֱלֹהִים אֲדוֹנְכֶם, אֶל אֲהוּבִי סוּרוּ

וְהוֹכִיחוּהוּ אוּלַי תוֹכֵחָה רַחֲמָיו תְּעוֹרֵר,

וְהֵיטִיבוּ בְּהַקְשִׁיבוֹ לְדִבְרֵיכֶם, דַבֵּר,

וְשִׂיחוּ בִּדְבַר אוֹהֲבִים בֵּינֵיכֶם,

וַעֲשִׂיתֶם עִמִּי חֶסֶד בְּמַעֲשֵׂיכֶם.

וְגוֹלְלוּ עִנְיָנִי וְאִמְרוּ בְשִׂיחַתְכֶם אִתּוֹ:

'מָה עִנְיָן עַבְדְּךָ תְּיַסֵּר בְּרִחוּק אוֹתוֹ,

מִבְּלִי אֲשֶׁר הִמְרָה אוֹ חֵטְא חָטָא

אוֹ לִבּוֹ לְאַחֵר נָטָה אוֹ סָטָה?

אוֹ בְּרִית הֵפַר אוֹ נָהַג בִּשְׁרִירוּת?'

וּכְשֶׁיְּחַיֵּךְ נָא אִמְרוּ בַּעֲדִינוּת:

'מָה רַב אָשְׁרוֹ לוּ אוֹתוֹ תְּאַשֵּׁר בְאִחוּד אִתְּךָ

כִּי, כַּמֻּטָּל עָלָיו, יֶהֱגֶה אַךְ בְּךָ,

וְרַבּוּ אַנְחוֹתָיו וְעֵינֹו תֵּבְךְּ עֵרָה'.

אִם רָצוֹן יַרְאֶה זֹאת הַתַּכְלִית וְהַמַּטָּרָה.

אַךְ אִם עַל פָּנָיו כַּעַס לָכֶם יִתְגָּל,

הַטְעוּהוּ וְאִמְרוּ: ‘לֹא נַכִּירֶנּוּ כְּלָל’.

אָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘אִם הָיָה בַּעַל מַנְגִּינָה זוֹ גַּם יָפֶה, הֲרֵי כְּבָר אִחֵד בּוֹ אֶת הַיֹּפִי וְאֶת צַחוּת הַמְּלִיצָה וְאֶת הַקּוֹל הַנָּאֶה’. קָרַבְתִּי אֶל הַשַּׁעַר, מֵרִים אֶת הַוִּילוֹן קִמְעָא קִמְעָא, וְהִנֵּה נַעֲרָה לְבָנָה כְּאִלּוּ הִיא הַלְּבָנָה בַּהֲאִירָהּ בְּלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר, בְּגַבּוֹת עֵינַיִם מְחֻבָּרוֹת וְעַפְעַפַּיִם אֲחוּזֵי תְנוּמָה וְשָׁדַיִם כָּרִמּוֹנִים, וְלָהּ שְׂפָתַיִם דַּקּוֹת כְּאִלּוּ הֵן בַּבּוּנָג, וּפֶה כְּאִלּוּ הוּא טַבַּעַת שְׁלֹמֹה, וְטוּרֵי שִׁנַּיִם הַמַּקְסִימִים דַּעַת הַחוֹרֵז חֲרוּזִים וְהַמְחַבֵּר חִבּוּרִים.

כְּמָה שֶׁאָמַר עָלָיו הַמְשׁוֹרֵר:

הוֹי דַר שִׁנֵּי הָאָהוּב, מִי חָרַז לְךָ?

וַיָּשֶׂם יַיִן וּבַנּוּג בְּתוֹךְ פִּיךָ?

וּמִי הִלְוָה לַשַּׁחַר חִיּוּכְךָ?

וּמִי בְּמַנְעוּל קַרְנִית שֵׁרֶתְךָ?

כְּבָר רָעַד בְּגִיל כָּל אֲשֶׁר רָאֲךָ,

יִתְהֶה נָבוֹךְ; וּמַה גַּם אֲשֶׁר נְשָׁקְךָ.

וְאָמַר אַחֵר:

הוֹי פְּנִינַת־שֵׁן אֲהוּבִי,

רַחֲמָנִית לַקַּרְנִית הֱיִי.

וְאוֹתָהּ אַל נָא תִּשְּׁכִי,

הֵן יְחִידַת סְגֻלָּה מְצָאתִיכִי.

וּבְדֶרֶךְ כְּלָל כְּבָר נָטְלָה לְעַצְמָה כָּל סְגֻלּוֹת הַחֵן, וְהָיְתָה מַסָּה לְנָשִׁים וְלִגְבָרִים, לֹא יִשְׂבַּע הָרוֹאֶה לִסְכּוֹת בְּיָפְיָהּ, וְהִיא כְּמָה שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

בְּקָרְבָהּ תָּמִית, וּבְסוּרָה שָׁתָה

כָּל הָאָדָם אַךְ שׁוֹגֶה בְּאַהֲבָתָהּ.

שִׁמְשִׁית, יְרֵחִית, אֲלֵיהֶם דָּמָתָה,

אַךְ לֹא קֹשִי וְלֹא הַתְקֵף מִתְּכוּנָתָהּ.

גַּנּוֹת־עֵדֶן יִפָּתְחוּ בְשַׂלְמוֹתֶיהָ,

וְסַהַר בְּגַלְגַּלּוֹ עֲנָק לְצַוְּארוֹתֶיהָ.

וַעֲדַיִן אֲנִי מִסְתַּכֵּל מִבֵּין לַמָּסָךְ, כְּשֶׁפָּנְתָה וְרָאֲתָה אוֹתִי עוֹמֵד עַל הַשַּׁעַר. אָמְרָה לְשִׁפְחָתָהּ: ‘רְאִי מִי בַשַּׁעַר’. קָמָה הַשִּׁפְחָה וּבָאָה אֵלַי וְאָמְרָה: ‘זָקֵן, כְּלוּם אֵין לְךָ בּוּשָׁה? וְאַיךְ יִהְיוּ תּוֹאֲמִים שֵׂיבָה וְתוֹעֵבָה?’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, אָכֵן בַּאֲשֶׁר לַשֵּׂיבָה הֲרֵי מוֹדִים אָנוּ בָהּ. אַךְ בַּאֲשֶׁר לַתּוֹעֵבָה, אֵינִי חוֹשֵׁב שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה’. אָמְרָה גְבִרְתָּהּ. ‘וּמַה מְּגֻנֶּה יוֹתֵר מֵהִתְנַפֵּל עַל חָצֵר שֶׁאֵינָהּ חֲצֵרְךָ וְהִסְתַּכְּלְךָ בְּנָשִׁים זוּלַת אִשְׁתֶּךָ?’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, הִצְטַדְּקוּת לִי בָזֶה’. אָמְרָה לִי: ‘וּמָה הִצְטַדְּקוּתְךָ?’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘הֲרֵי אֲנִי אָדָם נָכְרִי, צָמֵא, וּכְבָר הֱמִיתַנִי הַצָּמָא’. אָמְרָה: ‘קִבַּלְנוּ הִצְטַדְּקוּתְךָ’.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַגְּבִירָה אָמְרָה: ‘קִבַּלְנוּ הִצְטַדְּקוּתְךָ’. אַחַר־כָּךְ קָרְאָה לְאַחַת נַעֲרוֹתֶיהָ וְאָמְרָה: ‘לֻטְף, הַשְׁקִי אוֹתוֹ מַשְׁקֶה בְּכוּז הַזָּהָב’. בָּאָה אֵלַי עִם כּוּז שֶׁל זָהָב אָדֹם, מְשֻׁבָּץ בִּפְנִינִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, מָלֵא מַיִם מָסוּךְ בַּמֹּר הַמֻּבְחָר, וְהוּא מְכֻסֶּה בְּמִטְפַּחַת שֶׁל מֶשִׁי יָרֹק. הָיִיתִי שׁוֹתֶה וּמַאֲרִיךְ בִּשְׁתִיָּתִי, וּמַגְנִיב מַבָּט אֵלֶיהָ, עַד שֶׁאָרְכָה עֲמִידָתִי. אַחַר־כָּךְ הֶחֱזַרְתִּי אֶת הַכּוּז לַנַּעֲרָה וְעָמַדְתִּי. אָמְרָה לִי: ‘זָקֵן, לֵךְ לְדַרְכְּךָ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, דַּעְתִּי טְרוּדָה עָלַי’. אָמְרָה: ‘בְּמַה זֶּה?’ אָמַרְתִּי: ‘בְּתַהְפּוּכוֹת הַזְּמַן וַחֲלִיפוֹת הַמִּקְרִים’. אָמְרָה: ‘כְּדַאי הוּא לְךָ, שֶׁכֵּן הַזְּמַן בַּעַל פְּלָאוֹת. וְאוּלָם מַה הוּא שֶׁרָאִיתָ מִפִּלְאוֹתָיו עַד שֶׁאַתָּה מְהַרְהֵר בּוֹ?’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘מְהַרְהֵר אֲנִי בִּבְעָלֶיהָ שֶׁל חָצֵר זוֹ, שֶׁכֵּן הָיָה יְדִידִי בְּחַיָּיו’. אָמְרָה לִי: ‘וּמַה שְּׁמוֹ?’ אָמַרְתִּי: ‘מֻחַמָּד בֶּן עַלִי הַסּוֹחֵר בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהָיָה בַּעַל הוֹן יָקָר. כְּלוּם עָזַב אַחֲרָיו יְלָדִים?’ אָמְרָה: ‘הֵן, עָזַב אַחֲרָיו בַּת, בֻּדוּר שְׁמָהּ, וְיָרְשָׁה אֶת הוֹנוֹ כֻּלּוֹ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אַתְּ בִּתּוֹ’ אָמְרָה: ‘הֵן’, וְצָחֲקָה. הוֹסִיפָה וְאָמְרָה: ‘זָקֵן, כְּבָר הֶאֱרַכְתָּ בִּנְאוּם, לֵךְ אֵפוֹא לְדַרְכְּךָ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֵלֵךְ. וְאוּלָם רוֹאֶה אֲנִי אֶת יָפְיֵךְ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה. הַגִּידִי לִי אֵפוֹא עִנְיָנֵךְ. אֶפְשָׁר יָשִׁית לָךְ2 אֱלֹהִים עַל יָדִי רְוָחָה’. אָמְרָה לִי: 'זָקֵן, אִם אַתָּה מֵאֵלֶּה הַשּׁוֹמְרִים סוֹד, נְגַלֶּה לְךָ סוֹדֵנוּ, הַגֵּד לִי אֵפוֹא מִי אַתָּה, שֶׁאֵדַע, אִם מָקוֹם אַתָּה לְסוֹד אִם לָאו, שֶׁכְּבָר אָמַר הַמְשׁוֹרֵר:

לֹא יַסְתִּיר סוֹד בִּלְתִּי אִישׁ אֱמוּנִים,

וְסוֹדוֹת עִם הַטּוֹבִים בַּאֲנָשִׁים צְפוּנִים.

הַסּוֹד עִמִּי בְּבַיִת לוֹ מַנְעוּל,

אָבְדוּ מַפְתְּחוֹתָיו וְהַשַּׁעַר נָעוּל.

אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, אִם מַטְּרָתֵךְ לָדַעַת מִי אָנִי, הֲרֵי אֲנִי עַלִי בֶן מַנְצוּר הַמֻּפְקָר הַדַּמַּשְׁקִי, רֵעַ לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִּׁיד’. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת שְׁמִי, יָרְדָה מֵעַל כִּסְאָהּ, וְנָתְנָה לִי שָׁלוֹם וְאָמְרָה לִי: ‘בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, בֶּן־מַנְצוּר. מֵעַכְשָׁו אֲנִי מַגִּידָה לְךָ עַל דְּבַר מַצָּבִי, וְאַפְקִיד בְּיָדְךָ סוֹדִי. אֲנִי אוֹהֶבֶת פְּרוּשָׁה מֵאוֹהֲבָהּ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי אַתְּ נָאָה וְלֹא תֹאהֲבִי אֶלָּא כָּל נָאֶה. מִי הוּא אֵפוֹא זֶה שֶׁאַתְּ אוֹהַבְתּוֹ?’. אָמְרָה: ‘אוֹהֶבֶת אֲנִי אֶת גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר אַלשַּׁיְבָּאנִי נְסִיךְ בְּנֵי־שַׁיְבָּאן’. תֵּאֲרָה לִפְנֵי בָּחוּר שֶׁאֵין בְּבָצְרָה יָפֶה הֵימֶנּוּ, וְאָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, הַאִם הָיָה קֶשֶׁר בֵּין שְׁנֵיכֶם אוֹ אִגֶּרֶת?’ אָמְרָה: ‘הֵן, אֶלָּא שֶׁהוּא אָהַב אוֹתִי אַהֲבָה בַּלָּשׁוֹן וְלֹא בְּקֶרֶב וָלֵב, שֶׁכֵּן אֵינוֹ עוֹמֵד בָּהַבְטָָחָה, וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר בְּרִית’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, וּמַה סִּבַּת הַפֵּרוּד בֵּין שְׁנֵיכֶם?’ אָמְרָה: 'סִבָּתוֹ, שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיִיתִי יוֹשֶׁבֶת וְנַעֲרָתִי מְסָרֶקֶת שְׂעָרִי. כְּשֶׁגָּמְרָה קָלְעָה אֶת פֵּאוֹתַי, וְהִפְלִיאוּ אוֹתָהּ יָפְיִי וְחִנִּי וְגָחֲנָה עָלַי וְנָשְׁקָה עַל לֶחְיִי, וְנִכְנַס הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּהֶסַּח־הַדַּעַת וְרָאָה זֹאת. וּכְשֶׁרָאָה אֶת הַנַּעֲרָה מְנַשֶּׁקֶת לֶחְיִי, פָּנָה עָרְפּוֹ מִיָּד כּוֹעֵס. מַחֲלִיט בְּלִבּוֹ לִפְרֹש לָנֶצַח. וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִּשְׁנֵי בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אִם הָיָה לִי בַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי שֻׁתָּף,

חָשַׂכְתִּי מֵאַהַב נַפְשִׁי וְאִם בִּיגוֹנִי נֶאֱסָף.

וָאֹמַר לָהּ: נַפְשִׁי מוּתִי מוֹת נָדִיב,

שֶׁאֵין טוֹב בְּאַהֲבָה יַחַד עִם יָרִיב.

וּמִזְּמַן שֶׁפָּנָה עֹרֶף, מִתְרַחֵק וְעַד עַכְשָׁו, לֹא הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵאִתּוֹ לֹא מִכְתָּב וְלֹא תְשׁוּבָה, הוֹי בֶּן־מַנְצוּר'. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘וּמַה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת?’ אָמְרָה לִי: ‘רְצוֹנִי לִשְׁלֹחַ אֵלָיו עִמְּךָ מִכְתָּב, וְאִם אַתָּה מֵבִיא לִי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי לְךָ אֶצְלִי חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר, וְאִם אֵין אַתָּה מֵבִיא לִי תְּשׁוּבָתוֹ, הֲרֵי לְךָ הַמַּגִּיעַ לְךָ בְּעַד הֲלִיכָתְךָ מֵאָה דִינָר’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘עֲשִׂי כַּטּוֹב בְּעֵינַיִךְ’. אָמְרָה לִי: ‘שָׁמַעְתִּי וְכֵן אֶעֱשֶׂה’. קָרְאָה לְאַחַת נַעֲרוֹתֶיהָ וְאָמְרָה: ‘הָבִיאִי לִי קֶסֶת וּנְיָר’. הֵבִיאָה לָהּ קֶסֶת וּנְיָר, וְכָתְבָה בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

חֲבִיבִי, מַה הִתְרַחֲקוּת זוֹ וְאֵיבָה

וְאֵי הַסַּלְחָנוּת בֵּינֵינוּ וְהָאַהֲבָה?

וּמַה לְּךָ תִּפָּרֵד מֵעָלַי, מִתְרַחֵק וָסָר,

וְאֵין פָּנֶיךָ הַפָּנִים יָדַעְתִּי מִכְּבָר?

אָכֵן מְבִיאֵי דִבָּתִי אַךְ שֶׁקֶר הִלְעִיזוּ,

וַתֵּפֶן לַאֲשֶׁר אָמָרוּ, וַיּוֹסִיפוּ וַיַּפְרִיזוּ.

וְאִם בְּדַבְּרָם אָכֵן הֶאֱמַנְתָּ לָהֶם,

חָלִילָה לְךָ, הֵן בְּדַעְתְּךָ תָּבִין רַב מֵהֶם.

חַיֶּיךָ, אֱמֹר־נָא לִי, מָה אֲשֶׁר שְׁמַעְתּוֹ וַתִּקְלֹט?

הֵן אַתָּה תֵדַע אֲשֶׁר יֵאָמֵר, וְצֶדֶק תִּשְׁפֹּט.

וְאִם אֱמֶת הַדָּבָר וְאָמְנָם אֲמַרְתִּיו,

הֲרֵי לְדִבּוּר בֵּאוּר וְלָאָמוּר כְּתִיב.

וְאַף לוּ הָיָה מֵאֱלֹהִים הוּרַד הַדָּבָר,

הֵן הֶחֱלִיף עַם תּוֹרָה וַיְסַלֵּף זֶה כְּבָר.

וְכַמָּה דוֹבְרֵי שֶׁקֶר בָּאָדָם לְפָנֵינוּ,

הֲרֵי אֶת יוֹסֵף לִפְנֵי יַעֲקֹב גִּנּוּ.

וַהֲלֹא אֲנִי וְאַתָּה וְהַמַּלְעִיז, כֻּלָּנוּ,

יוֹם נוֹרָא וַעֲמֹד־לְדִין יְהִי לָנוּ.

אַחֲרֵי־כֵן סָגְרָה אֶת הַמִּכְתָּב וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ לִי. נְטַלְתִּיו וְהָלַכְתִּי אֶל גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר אַלשַּׁיְבָּאנִי, וּמְצָאתִיו שֶׁיָּצָא לְצַיִד וְהִמְתַּנְתִּי לוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בָּא מִן הַצַּיִד. וּכְשֶׁרְאִיתִיו נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים עַל סוּסָתוֹ, אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתַי מִיָּפְיוֹ וְחִנּוֹ. פָּנָה וְרָאָה אוֹתִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר חֲצֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאַנִי יָרַד מֵעַל סוּסוֹ הָאַבִּיר וּבָא אֵלַי וְחִבְּקַנִי וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְדוֹמֶה הָיָה בְעֵינַי כְּאִלּוּ חִבַּקְתִּי אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. הִכְנִיסַנִי לְבֵיתוֹ וְהוֹשִׁיבַנִי עַל מַצָּעוֹ וְצִוָּה לְהַגִּישׁ הַשֻּׁלְחָן. הִגִּישׁוּ שֻׁלְחָן מֵעֵץ הַכַלַנְגְ' הַכֹרָסָאנִי, רַגְלָיו זָהָב וְעָלָיו כָּל הַמַּאֲכָלִים וּמִינֵי הַבָּשָׂר, מְטֻגָּן וְצָלוּי וכַדּוֹמֶה לָזֶה. כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לַשֻּׁלְחָן שָׁקַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב וּמָצָאתִי כְּתוּבִים עַל הַשֻּׁלְחָן בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁעַלִי בֶּן מַנְצוּר סִפֵּר: כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר אַלשַּׁיְבָּאנִי, שָׁקַדְתִּי לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ הֵיטֵב, וּמָצָאתִי כְּתוּבִים עָלָיו בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

סוּרָה אֱלֵי בַּעֲלֵי כָּנָף וּבַרְבּוּרִים לִמְקוֹם מִשְׁכָּנָם,

וּבְכֵה עֲלֵי צָלִי וְתַרְנְגוֹלֵי בָר, כִּי נִפְקַד מְקוֹמָם,

וְקוֹנֵן עֲלֵי בְּנוֹת תַּרְנְגוֹלֵי הֹדּוּ לֹא פוּגַת לְבִכְיִי עֲלֵיהֶן,

עִם עֲדַת הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְכָל הָאֶפְרוֹחִים כֻּלָּם לְמִינֵיהֶם.

מָה אֲמֻלָּה לִבָּתִי עַל שְׁנֵי מִינֵי הַדָּגָה,

עַל כִּכַּר לֶחֶם עוֹלֶה עַל הַשֻּׁלְחָן בִּדְרָגָה.

מְזוֹן שָׁמַיִם הַצָּלִי הֶאָח מַה יִּיטָב,

וְהַיֶּרֶק שׁוֹקֵעַ בְּחֹמֶץ קַנְקַנִּים כִּי רָב.

וְכֵן הָאֹרֶז בַּחֲלֵב כּוֹי, שׁוֹקְעוֹת יוֹרְדוֹת

הַיָּדַיִם בְּתוֹכוֹ עַד מֵעַל לָאֶצְעָדוֹת.

נַפְשִׁי הוֹחִילִי כִּי אֱלֹהִים רַחֲמָן,

בִּקְצַר זְרוֹעַ רְוָחָה יָבִיא לָן.

אַחַר־כָּךְ אָמַר לִי גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר: ‘הוֹשֵׁט יָדְךָ אֶל מַאֲכָלֵנוּ, וְהַנַּח אֶת דַּעְתֵּנוּ בְּאָכְלְךָ מִצֵּידֵנוּ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֵינִי טוֹעֵם מִמַּאֲכָלְךָ אֲפִלּוּ טְעִימָה כָּלְשֶׁהִי, עַד שֶׁתְּמַלֵּא חֶפְצִי’. אָמַר לִי: ‘וּמַה הוּא חֶפְצְךָ?’ הוֹצֵאתִי לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב. כְּשֶׁקָּרָא מַה שֶּׁיֵשׁ בּוֹ, קְרָעוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ וְאָמַר לִי: ‘הוֹי בֶּן־מַנְצוּר, כָּל מִשְׁאָלָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ, תִּהְיֶה מַה שֶׁתִּהְיֶה, אָנוּ מְמַלְּאִים אוֹתָהּ, מִלְּבַד בַּקָּשָׁה זוֹ הַקְּשׁוּרָה בְּבַעֲלַת מִכְתָּב זֶה, שֶׁכֵּן אֵין לְמִכְתָּבָהּ אֶצְלִי תְשׁוּבָה’. קַמְתִּי מֵאֶצְלוֹ זוֹעֵף. נִתְלָה בְּשׁוּלֵי בִגְדִּי וְאָמַר לִי: ‘בֶּן־מַנְצוּר, אֲנִי אַגִּיד לְךָ מַה שֶּׁאָמְרָה אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד עִמָּכֶם’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘וּמַה הוּא זֶה שֶׁאָמְרָה?’. אָמַר לִי: ‘כְּלוּם לֹא אָמְרָה לְךָ בַּעֲלַת מִכְתָּב זֶה, אִם אַתָּה מֵבִיא לִי תְשׁוּבָה שֶׁלּוֹ, לְךָ אֶצְלִי חֲמֵשׁ־מֵאוֹת דִּינָר, וְאִם אֵין אַתָּה מֵבִיא לִי תְּשׁוּבָה שֶׁלּוֹ, הֲרֵי לְךָ מֵאָה דִינָר אֶצְלִי הַמַּגִּיעַ לְךָ בְּעַד הֲלִיכָתְךָ?’. אָמַרְתִּי: ‘הֵן’. אָמַר לִי: ‘שֵׁב אֶצְלִי הַיּוֹם וֶאֱכֹל וּשְׁתֵה וְהִתְעַנֵּג וּשְׂמַח, וְקַח לְךָ חֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר’. יָשַׁבְתִּי אֶצְלוֹ וְאָכַלְתִּי וְשָׁתִיתִי וְהִתְעַנַּגְתִּי וְשָׂמַחְתִּי וּבִלִּיתִי עִמּוֹ הַנֶּשֶׁף. אַחַר־כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, כְּלוּם אֵין בַּחֲצֵרְךָ מַשְׁמִיעַ שִׁיר?’. אָמַר לִי: ‘אָכֵן זֶה לָנוּ מֶשֶׁךְ זְמַן שֶׁאָנוּ שׁוֹתִים מִבְּלִי לִשְׁמֹעַ בְּשִׁירִים’. קָרָא לְאַחַת נַעֲרוֹתָיו: ‘הוֹי, שַׁגַ’רַתּ אַלדַּר’. נַעַנְתָה לוֹ נַעֲרָה מִתּוֹךְ תָּאָהּ, עִמָּהּ כְּלִי־נֵבֶל, עוּד מְלֶאכֶת הֹדִּים עָטוּף בְּכִיס שֶׁל מֶשִׁי. בָּאָה וְיָשְׁבָה וְהִנִּיחָה אֶת הַכְּלִי בְּתוֹךְ חֵיקָהּ וּפָרְטָה עָלָיו עֶשְׂרִים וְאַחַת נְעִימוֹת, וְאַחַר־כָּךְ חָזְרָה אֶל הַנְּעִימָה הָרִאשׁוֹנָה וְהִנְעִימָה זֶמֶר, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲשֶׁר לֹא יָדַע מְתִיקוּת אַהַב וּמְרִירוּתוֹ,

לֹא יַבְחִין בֵּין דֶּבֶק אָהוּב וְרִחוּק מֵאִתּוֹ.

וְכָזֹאת אֲשֶׁר מֵחֻקּוֹת הָאַהֲבָה סָר וְסָטָה,

לֹא יַבְחִין בֵּין מִישׁוֹר דַּרְכָּהּ וּבֵין חַתְחַתָּהּ.

נֶגֶד אַנְשֵׁי־אַהֲבָה טְעֹן לֹא חָדַלְתִּי,

עֲדֵי בִמְתִיקוּתָהּ וּמְרִירוּתָהּ נֻסֵּיתִי נִכְשַׁלְתִּי,

וָאֵשְׁתְּ כּוֹס מְרוֹרוֹתֶיהָ וָאֶגְמָע,

עֲדֵי לְעַבְדָהּ וַאֲדוֹנָהּ הָיִיתִי נִכְנָע.

כַּמָּה לֵילוֹת לָן מְשַׁעַשְׁעֵנִי הֶחָבִיב,

וָאָמֹץ מֹתֶק רֻקּוֹ מִשִּׂפְתֵי פִיו.

לֵיל אִחוּדֵנוּ מַה קָּצָר הָיָה,

עֵת עַרְבּוֹ עִם שַׁחֲרוֹ יַחַד בָּא.

נָדַר הַזְּמַן קִבּוּצֵנוּ לְפַזֵּר,

וְכָעֵת מִלֵּא נִדְרוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר,

שָׁפַט הַזְּמַן לְמִשְׁפָּטוֹ אֵין מֵשִׁיב.

בְּצַוּוֹת אָדוֹן, מִי זֶה אִתּוֹ יָרִיב?

כְּשֶׁגָּמְרָה הַנַּעֲרָה אֶת שִׁירָהּ, צָעַק אֲדוֹנֶיהָ צְעָקָה גְדוֹלָה וְנָפַל מִתְעַלֵּף. אָמְרָה הַנַּעֲרָה: ‘אַל יִשָּׂא אֱלֹהִים עָלֶיךָ עָוֹן, זָקֵן, הֲרֵי לָנוּ זְמַן אָרֹךְ שֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹתִים מִבְּלִי שְׁמִיעַת שִׁירִים, מֵחֲשָׁשׁ עַל אֲדוֹנֵינוּ מִפְּנֵי נְפִילָה זוֹ. וְאוּלָם לֵךְ אֶל אוֹתוֹ תָּא וִישַׁן בּוֹ’. פָּנִיתִי וְהָלַכְתִּי אֶל הַתָּא שֶׁהֶרְאֲתָה לִי עָלָיו וְיָשַׁנְתִּי בוֹ עַד הַבֹּקֶר, בָּא אֵלַי נַעַר וְעִמּוֹ כִּיס וּבוֹ חֲמֵשׁ־מֵאוֹת דִּינָר, וְאָמַר לִי: ‘זֶהוּ מַה שֶּׁהִבְטִיחוֹ לְךָ אֲדוֹנִי, וְאוּלָם אַל תַּחֲזֹר אֶל נַעֲרָה זוֹ שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתְךָ, וּכְאִלּוּ לֹא שָׁמַעְתָּ עַל כָּךְ’. אָמַרְתִּי לו: ‘שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה’. נָטַלְתִּי אֶת הַכִּיס וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי, וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘הֲרֵי הַנַּעֲרָה מְצַפָּה לִי מֵאֶתְמוֹל, וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי חוֹזֵר אֵלֶיהָ וּמְסַפֵּר לָהּ מַה שֶּׁאֵרַע בֵּינִי לְבֵינוֹ, שֶׁכֵּן אִם אֵינִי חוֹזֵר אֵלֶיהָ, תְּחָרְפֵנִי וּתְחָרֵף כָּל מִי שֶׁעָלָה מֵעִירִי’. הָלַכְתִּי אֵלֶיהָ וּמְצָאתִיהָ עוֹמֶדֶת מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי, אָמְרָה: ‘הוֹי בֶּן־מַנְצוּר, לֹא מִלֵּאתָ מִשְׁאַלְתִּי’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘מִי הִגִּיד לָךְ זֹאת?’ אָמְרָה לִי: ‘הוֹי בֶּן־מַנְצוּר, הֲרֵי נִגְלְתָה לִי עוֹד אַחֶרֶת וְהִיא הוֹדִיעָה לִי, שֶׁכְּשֶׁמָּסַרְתָּ לוֹ אֶת הַנְּיָר, קְרָעוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ וְאָמַר לְךָ: ‘הוֹי בֶּן מַנְצוּר, הֲרֵינִי מְמַלֵּא לְךָ כָּל מִשְׁאָלוֹתֶיךָ, תִּהְיֶינָה מַה שֶּׁתִּהְיֶינָה, אֶלָּא שֶׁבַּעֲלַת נְיָר זֶה אֵין לָהּ אֶצְלִי תְשׁוּבָה’. קַמְתָּ מֵאֶצְלוֹ זוֹעֵף. נִתְלָה בְשׁוּלֶיךָ וְאָמַר: ‘בֶּן־מַנְצוּר, שֵׁב אֶצְלִי וֶאֱכֹל וּשְׁתֵה וְהִתְעַנֵּג וּשְׂמַח’, וּבִלִּיתָ עִמּוֹ הַנֶּשֶׁף, וְשָׁרָה הַנַּעֲרָה בְּלַחַן פְּלוֹנִי וְשִׁיר פְּלוֹנִי וְנָפַל מִתְעַלֵּף’. אָמַרְתִּי לָהּ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים: ‘כְּלוּם הָיִית עִמָּנוּ?’. אָמְרָה לִי: 'בֶּן־מַנְצוּר, כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ אֶת דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר:

עֵינַיִם לָהֶם לִלְבָבוֹת חוֹשְׁקִים,

אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּהוּ פִּקְּחִים, הֵם רוֹאִים.

וְאוּלָם, בֶּן־מַנְצוּר, לֹא עָבְרוּ חֲלִיפוֹת לַיְלָה וְיוֹם עַל כָּל שֶׁהוּא מִבְּלִי שֶׁיְּשַׁנּוּהוּ'.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַנַּעֲרָה אָמְרָה: 'בֶּן־מַנְצוּר, לֹא עָבְרוּ חֲלִיפוֹת לַיְלָה וְיוֹם עַל כָּל שֶׁהוּא מִבְּלִי שֶׁיְּשַׁנּוּהוּ. נָשְׂאָה עֵינֶיהָ לַשָּׁמַיִם וְאָמְרָה: ‘אֵלֹהַי וַאדוֹנִי וְשַׁלִּיטִי, כְּשֵׁם שֶׁנִּסִּיתָ אוֹתִי בְּאַהֲבַת גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר, נַסֵּהוּ אוֹתוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אֵלַי, וְהַעֲבֵר אֶת הָאַהֲבָה מִלִּבִּי אֶל לִבּוֹ’. וְנָתְנָה לִי מֵאָה דִינָר הַמַּגִּיעִים לִי בְּעַד דַּרְכִּי, וּלְקַחְתִּים וְהָלַכְתִּי אֶל שֻׂלְטָאן בָּצְרָה וּמְצָאתִיו שֶׁכְּבָר בָּא מִן הַצַּיִד וְנָטַלְתִּי אֶת שְׂכָרִי. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַחֲזֹר לְבַגְדָאד הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי בְּעִנְיַן הַנַּעֲרָה בֻּדוּר, וְאָמַרְתִּי: ‘אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ וְאֶרְאֶה מָה אֵרַע בֵּינָהּ לְבֵין רֵעָהּ’. בָּאתִי לַחֲצֵרָהּ וְרָאִיתִי אֶת הַמָּקוֹם לִפְנֵי שַׁעְרָהּ3 מְכֻבָּד וּמֻרְבָּץ בְּמַיִם וַעֲבָדִים וּמְשָׁרְתִים וּנְעָרִים, וְאָמַרְתִּי: ‘אֶפְשָׁר שֶׁהַנַּעֲרָה עָבַר הַיָּגוֹן עַל גְּדוֹתָיו בְּלִבָּהּ וּמֵתָה, וְשָׁכַן בַּחֲצֵרָהּ נָסִיךְ מִן הַנְּסִיכִים’. עָזַבְתִּי אוֹתָהּ וְחָזַרְתִּי לַחֲצַר גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר אַלשַּׁיְבָּאנִי וּמָצָאתִי סַפְסְלֵי הָאֶבֶן שֶׁכְּבָר נֶהֶרְסוּ, וְלֹא מָצָאתִי עַל שַׁעְרוֹ נְעָרִים כַּנָּהוּג, וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: ‘אֶפְשָׁר מֵת’. עָמַדְתִּי עַל שַׁעַר חֲצֵרוֹ וְהִתְחַלְתִּי שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת וּמְקוֹנֵן עָלֶיהָ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲדוֹנַי אֲשֶׁר נָסְעוּ וְלִבִּי בְּעִקְבֵיכֶם,

שׁוּבוּ וְשָׁבוּ יְמֵי־חַגִּי עִם שׁוּבְכֶם.

עָמַדְתִּי בְּבֵיתְכֶם מִשְׁכְּנוֹתֵיכֶם מְבַכֶּה,

וְהָעַפְעַפַּיִם רוֹעֲדוֹת וְהַדֶּמַע נִגָּר מְפַכֶּה.

בּוֹכֶה, אֶשְׁאַל אֶת הַבַּיִת וְאֶת הֶחֳרָבוֹת:

‘הֵיכָן אֲשֶׁר מִיָּדוֹ רְוָחָה וּנְדִיבוֹת?’

פְּנִי לְדַרְכֵּךְ, הָאֲהוּבִים נָסְעוּ, עָבָרוּ

מִמְּקוֹם הַמַּחֲנֶה, וְתַחַת עָפָר נִקְבָּרוּ.

שָׁפַט הַזְּמַן לְמִשְׁפָּטוֹ אֵין מֵשִׁיב,

מִי הוּא אֶת אָדוֹן בְּפָקְדוֹ יָרִיב?

וַעֲדַיִן אֲנִי מְקוֹנֵן עַל תּוֹשָׁבֵי חָצֵר זוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּשֶׁיָּצָא עֶבֶד כּוּשִׁי אֵלַי מִן הֶחָצֵר וְאָמַר: ‘שְׁתֹק, תְּשַׁכֶּלְךָ אִמְּךָ, מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ מְקוֹנֵן עַל חָצֵר זוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה?’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘יָדַעְתִּי אוֹתָהּ, שֶׁכֵּן הָיְתָה לִידִיד מִיְּדִידַי’. אָמַר לִי: ‘וּמַה שְּׁמוֹ?’ אָמַרְתִּי: ‘גֻ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר אַלשַּׁיְבָּאנִי’. אָמַר לִי: 'וּמַה הוּא שֶׁאֵרַע לוֹ? הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים עַל מַצָּבוֹ מִן הָעֹשֶר וְהָאֹשֶר וְהָרְכוּשׁ. וְאוּלָם אֱלֹהִים נִסָּה אוֹתוֹ בְּאַהֲבַת נַעֲרָה שֶׁשְּׁמָהּ הַגְּבִירָה בֻּדוּר, וְהוּא שָׁקוּעַ בִּתְהוֹמוֹת אַהֲבָתָהּ. וּמֵעָצְמַת הָאַהֲבָה וְהַיִּסּוּרִים נַעֲשָׂה כְּצוּר אֶבֶן מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי. וּכְשֶׁהוּא רָעֵב אֵינֹו אוֹמֵר לָהֶם: ‘הַאֲכִילוּנִי’ וּכְשֶׁהוּא צָמֵא אֵינוֹ אוֹמֵר: ‘הַשְׁקוּנִי’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘כְּלוּם אַתָּה נוֹתֵן לִי רְשׁוּת לְהִכָּנֵס אֵלָיו?’ אָמַר לִי: ‘אֲדוֹנִי, כְּלוּם תִּכָּנֵס אֶל מִי שֶׁמֵּבִין אוֹ אֶל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין?’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי נִכְנָס אֵלָיו עַל־כָּל־פָּנִים’. נִכְנַס לֶחָצֵר לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת, וְחָזַר אֵלַי, מַרְשֶׁה לִי. נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וּמְצָאתִיו כְּאֶבֶן, מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, אֵינֹו מֵבִין דָּבָר לֹא בְרֶמֶז וְלֹא בִדְבָרִים. דִּבַּרְתִּי אֵלָיו, וְלֹא עָנָה אוֹתִי. אָמַר לִי אֶחָד מִנְּתִינָיו: 'אֲדוֹנִי, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה בְּעַל־פֶּה מַשֶּׁהוּ מִן־הַשִּׁיר, שָׂא אוֹתוֹ בְאָזְנָיו וְהָרֵם קוֹלְךָ, שֶׁהוּא יִתְעוֹרֵר לָזֹאת וִידַבֵּר אֵלֶיךָ. נָשָׂאתִי קוֹלִי בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

כְּלוּם נָשִׁיתָ אַהֲבַת בֻּדוּר אוֹ תַבְלִיג, בְּעֹז תָּקוּם?

כְּלוּם הֲעִירוֹתָ לַיְלָה אוֹ עֵינֶיךָ נוּם תָּנוּם?

וְאִם דִּמְעָתְךָ פְּלָגִים תִּזְרֹם עַתָּה,

דַּע כִּי בָעֵדֶן עַד עוֹלָם תְּהֵא אַתָּה.

כְּשְׁשָּׁמַע שִׁיר זֶה פָּקַח אֶת עֵינָיו וְאָמַר לִי: ‘בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ בֶּן־מַנְצוּר, כְּבָר הָיְתָה הַמַּהֲתָלָה לֶאֱמֶת’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֲדוֹנִי, יֵשׁ לְךָ חֵפֶץ בִּי?’ אָמַר: ‘כֵּן. רְצוֹנִי לִכְתֹּב לָהּ פִּתְקָה וְלִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ עַל־יָדְךָ אֵלֶיהָ, וְאִם אַתָּה מֵבִיא לִי תְשׁוּבָה מִמֶּנֶּה, הֲרֵי לְךָ אֶלֶף דִּינָר, וְאִם אֵין אַתָּה מֵבִיא אֵלַי תְשׁוּבָתָהּ, הֲרֵי לְךָ מַה שֶּׁמַּגִּיעַ לְךָ בְּעַד הֲלִיכָתְךָ מָאתַיִם דִּינָר’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ’.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן־מַנְצוּר אָמַר: "אָמַרְתִּי לוֹ: עֲשֵׂה כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ'. קָרָא לְאַחַת נַעֲרוֹתָיו וְאָמַר: ‘הָבִיאִי לִי קֶסֶת וּנְיָר’. הֵבִיאָה לוֹ מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, וְכָתַב בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֶשְׁאָלְכֶם אֲדוֹנַי, בְּשֵׁם אֱלֹהִים, לְאַט,

לְאַט לָכֶם הֵן אַהֲבָה לֹא תוֹתִיר בִּינָה כִּמְעַט.

אַהֲבַתְכֶם, חִבָּתִי לָכֶם נְצָחַתְנִי,

וַתַּלְבִּישֵׁנִי חֹלִי, וּבֹשֶת הוֹרִישַׁתְנִי.

אָכֵן קָטְנָה אַהֲבָה עַד הַיּוֹם בְּעֵינַי,

וָאֶחְשְׁבֶנָּה נִקְלָה וְקַלָּה, אֲדוֹנַי.

אַךְ כַּאֲשֶׁר הֶרְאַתְנִי אַהֲבָה גַלֵּי יַמָּהּ,

מָסַרְתִּי הַדִּין לָאֵל, מַצְדִּיק אֶת נִפְגָּע בָּהּ.

סָגַר הַמִּכְתָּב וְהוֹשִׁיטוֹ לִי. לְקַחְתִּיו וְהוֹלַכְתִּיו לַחֲצַר בֻּדוּר. הִתְחַלְתִּי מֵרִים אֶת הַוִּילוֹן קִמְעָא קִמְעָא כְּפִי שֶׁנָּהַגְתִּי לִפְנֵי כֵן, וְהִנֵּה עֶשֶׂר נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, שְׁדֵיהֶן נָכוֹנוּ, וְדוֹמוֹת כַּלְּבָנוֹת, וְהַגְּבִירָה בֻּדוּר בְּאֶמְצָעִיתָן כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר בְּתוֹךְ הַכּוֹכָבִים, אוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, בְּעֵת סָרוּ מֵעָלֶיהָ הָעֲנָנִים, וְאֵין בָּהּ לֹא דְאֵב וְלֹא כְּאֵב. וַעֲדַיִן אֲנִי מַבִּיט אֵלֶיהָ וְתָמֵהַּ עַל הַמַּצָּב הַזֶּה, כְּשֶׁנָּפַל מַבָּטָהּ עָלַי מִבְּלִי מֵשִׂים, וְרָאֲתָה אוֹתִי עוֹמֵד בַּשַּׁעַר. אָמְרָה לִי: ‘אַךְ בֶּן־בַּיִת אַתָּה וְהַמָּקוֹם רְחַב־יָדַיִם לְךָ כָּאן, וּבָרוּךְ בּוֹאֲךָ בֶּן־מַנְצוּר, הִכָּנֵס’. נִכְנַסְתִּי וְנָתַתִּי לָהּ שָׁלוֹם וְהוֹשַׁטְתִּי לָהּ אֶת הַפִּתְקָה. כְּשֶׁקָּרְאָה אוֹתָהּ וְהֵבִינָה מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ, צָחֲקָה וְאָמְרָה לִי: 'בֶּן מַנְצוּר, לֹא כִּזֵּב הַמְשׁוֹרֵר כְּשֶׁאָמַר:

אַבְלִיג בְּעֹז אֲצַפֶּה לְאַהֲבָתֵךְ,

עֲדֵי יָבוֹא שָׁלִיחַ אֵלַי מִמֵּךְ.

הוֹי בֶּן־מַנְצוּר, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֶנֶת לְךָ תְּשׁוּבָה, שֶׁיִּתֵּן לְךָ מַה שֶּׁהִבְטִיחַ לְךָ'. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘יִגְמְלֵךְ אֱלֹהִים טוֹב’. קָרְאָה לְאַחַת נַעֲרוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהּ: ‘הָבִיאִי לִי קֶסֶת וּנְיָר’. כְּשֶׁהֵבִיאָה לָהּ מַה שֶּׁבִּקְּשָׁה, כָּתְבָה אֵלָיו בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

מַה־לִּי הָיִיתִי נֶאֱמָן בִּבְרִיתְכֶם בְּעֵת בְּגַדְתֶּם,

וַתִּרְאוּנִי נוֹהֵג בְּצֶדֶק אִתְּכֶם וְאַתֶּם עֲשַׁקְתֶּם?

הֱיִיתֶם רִאשׁוֹנִים לְהִתְנַכֵּר וּלְהִבָּדֵל,

וַתִּבְגְּדוּ, וּמִכֶּם הַבֶּגֶד הֵחֵל.

לֹא חָדַלְתִּי לִשְׁמֹר בְּתוֹךְ אָדָם בְּרִיתְכֶם

וּכְבוֹדְכֶם לִנְצֹר וּלְהִשָּׁבַע בְּשִׁמְכֶם,

עֲדֵי רָאִיתִי וָאֶבְחַן אֲשֶׁר הָיָה רַע בְּעֵינַי,

וּשְׁמוּעוֹת מְגֻנּוֹת אוֹדוֹתֵיכֶם שָׁמְעוּ אָזְנַי.

הֲיֵקַל עֶרְכִּי בְּעֵת אָרִים עֶרְכְּכֶם אַתֶּם?

חֵי־אֵל, לוּ כִבַּדְתֶם אַז נִכְבַּדְתֶּם.

וְאָכֵן מִתְנַחֵם אָסִיר הַלֵּב מִכֶּם הָסֵר,

וְאֶת יָדַי מִכֶּם לָנֶצַח אֲנַעֵר.

אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, הֲרֵי הוּא בְמַצָּב כָּזֶה שֶׁאֵין בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּוֶת אֶלָּא עַד כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא פִּתְקָה זוֹ וְיָמוּת’. קָרְעָה אוֹתָהּ. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘כִּתְבִי לוֹ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה’. אָמְרָה לִי: ‘שָׁמַעְתִּי וּמְצַיֶּתֶת אֲנִי’, וְכָתְבָה אֵלָיו בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲנִי כְּבָר הִתְנֶחָמְתִּי, וְשֵׁנָה לְעֵינִי עָרָבָה,

אַחֲרֵי דְבַר מְחָרְפִים בַּאֲשֶׁר קָרָה אָזְנִי קָשָׁבָה.

וַיֵּעָנֶה לִי לְבָבִי אֶתְכֶם לִנְשׁוֹת,

וַתִּרְאֶינָה עַפְעַפַּי עַתָּה לֹא לָעִיר לֵילוֹת.

כִּזֵּב אֲשֶׁר אָמַר הָרִחוּק מָר,

לֹא אֶטְעַם טַעְמוֹ אֶלָּא כְּסֻכָּר.

הַמַּעֲלֶה זִכְרְכֶם אֶמְאַס, אֲתָעֵב,

מִתְרָחֵק כִּמְגֻנֶּה בְּעֵינַי יֵחָשֵׁב.

כְּבָר נְשִׁיתִיכֶם בְּכָל אֲבָרַי נְשׁוֹת,

יֵדַע הַמַּלְשִׁין, וְיֵדַע אֲשֶׁר יָדַע זֹאת.

אָמַרְתִּי לָהּ: ‘לֹא יִקְרָא בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה אֶלָּא וְנִשְׁמָתוֹ נִפְרֶדֶת מִגּוּפוֹ’. אָמְרָה לִי: ‘בֶּן־מַנְצוּר, כְּבָר הִגִּיעָה עָצְמַת אַהֲבָתִי עַד כְּדֵי זֶה שֶׁאָמַרְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘אִלּוּ גַּם אָמַרְתְּ יוֹתֵר מִכֵּן הָיְתָה הַצְדָקָה לָךְ, וְאוּלָם הַוִּתּוּר הוּא מִטִּבְעָם שֶׁל אֲצִילִים’. כְּשֶׁשָּמְעָה דְבָרַי נִתְמַלְּאוּ עֵינֶיהָ דְמָעוֹת וְכָתְבָה אֵלָיו פִּתְקָה, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שֶׁאֵין בְּלִשְׁכָּתְךָ מִי שֶׁיִּכְתֹּב כָּמוֹהָ, וְכָתְבָה בָהּ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

עַד מָתַי סָרְבָנוּת זוֹ וּטְפֹל אַשְׁמָה עָלַי?

תַּאֲוַת מְקַנְּאִי, חַיֶּיךָ, כְּבָר מִלֵּאתָ דָי.

אֶפְשָׁר קִלְקַלְתִּי וְלֹא אֵדַע עַד־מָה,

וּמַה לְּךָ עָלַי הֻגַּד? אֱמֹר לִי נָא,

אַחֲלַי, לוּ שַׂמְתִּיךָ אַתָּה חֲבִיבִי

בִּמְקוֹם תְּנוּמַת עֵינִי וְעַפְעַפִּי.

שָׁתִיתִי כּוֹסוֹת אַהֲבָתְךָ עַל גְּדוֹתָן מְלֵאוֹת,

וְאִם תִּרְאֵנִי שָׁכַרְתִּי אַל תִּנְזֹף בִּי לָזֹאת.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וּשְׁלֹשָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן־מַנְצוּר אָמַר: כְּשֶׁגָּמְרָה בֻּדוּר לִכְתֹּב סָגְרָה אֶת הַמִּכְתָּב וְהוֹשִׁיטָה אוֹתוֹ לִי וְאָמְרָה לִי: ‘אֲדוֹנִי, הִנֵּה פִתְקָה זוֹ תְרַפֵּא אֶת הַחוֹלֶה וּתְרַוֶּה אֶת הַצָּמֵא’. לָקַחְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב וְיָצָאתִי. קָרְאָה לִי אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאתִי מֵאֶצְלָהּ וְאָמְרָה לִי: ‘בֶּן־מַנְצוּר, אֱמֹר לוֹ: הַלַּיְלָה הַזֶּה הִיא אוֹרַחַת שֶׁלְּךָ’. שָׂמַחְתִּי בָזֶה שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהוֹלַכְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב אֶל גֻּ’בַּיְר בֶּן עֻמַיְר. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי אֵלָיו מָצָאתִי אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו מְסֻמָּרוֹת אֶל הַדֶּלֶת מְצַפֶּה לַתְּשׁוּבָה. כְּשֶׁהוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת הַפִּתְקָה, פְּתָחָהּ וּקְרָאָהּ וְהֵבִין מוּבָנָהּ. צָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה וְנָפַל מִתְעַלֵּף. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר אָמַר: ‘בֶּן־מַנְצוּר, כְּלוּם בְּיָדָהּ כָּתְבָה פִתְקָה זוֹ וּמִשְּׁשָה בָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ?’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘כְּלוּם בְּנֵי אָדָם כּוֹתְבִים בְּרַגְלֵיהֶם?’. לֹא גָמַרְתִּי, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים דְּבָרַי, עַד שֶׁשָּׁמַעְנוּ צְלִיל עֲכָסֶיהָ בַּמִּסְדְּרוֹן, וְהִנֵּה הִיא נִכְנֶסֶת. קָם עַלִי לִקְרָאתָהּ כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בוֹ כְאֵב מֵעוֹלָם. וְהִתְחַבְּקוּ הִתְחַבְּקוּת כִּדְבֵקוּת הָאוֹת לַמֶד לְאוֹת אַלִיף4, וּפָסְקָה מִמֶּנּוּ מַחֲלָתוֹ שֶׁלֹּא חָדְלָה. יָשַׁב וְלֹא יָשְׁבָה. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘גְּבִרְתִּי, מִשּׁוּם מָה אֵין אַתְּ יוֹשֶׁבֶת?’ אָמְרָה: ‘בֶּן־מַנְצוּר, אֵינִי יוֹשֶׁבֶת אֶלָּא בַתְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ’. אָמַרְתִּי לָהּ: ‘וּמַה הוּא תְנַאי זֶה שֶׁבֵּינֵיכֶם?’ אָמְרָה: ‘אֵין הָאוֹהֲבִים מַכְנִיסִים אָדָם בְּסוֹדָם’. שָׂמָה פִּיהָ עַל אָזְנוֹ וְאָמְרָה לוֹ דְבָרִים בְּסוֹד. אָמַר לָהּ: ‘שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתֵךְ אֲמַלֵּא’. קָם גֻ’בַּיְר וְלָחַשׁ בְּאָזְנֵי אַחַד עֲבָדָיו. נֶעְלַם הָעֶבֶד שָׁעָה אַחַת, אַחַר־כָּךְ בָּא וְעִמּוֹ קָאצִ’י וּשְׁנֵי עֵדִים. קָם גֻ’בַּיְר וְהֵבִיא כִיס וּבוֹ מֵאָה אֶלֶף דִּינָר וְאָמַר: ‘הַקָּאצִ’י, קְשֹׁר קֶשֶׁר נִשּׂוּאַי לְנַעֲרָה זוֹ בְּמֹהַר סְכוּם זֶה’. אָמַר לָהּ הַקָּאצִ’י: ‘אִמְרִי: מַסְכִּימָה אֲנִי לְכָךְ’. אָמְרָה: ‘מַסְכִּימָה אֲנִי לְכָךְ’. קָשְׁרוּ אֶת בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין. פָּתְחָה אֶת הַכִּיס וּמִלְּאָה יָדָהּ מִמֶּנּוּ וְנָתְנָה לַקָּאצִ’י וְלָעֵדִים. אַחַר־כָּךְ הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַכִּיס וּשְׁאֵרִית הַכֶּסֶף שֶׁבּוֹ. נִפְטְרוּ הַקָּאצִ’י וְהָעֵדִים לְבֵיתָם, וְיָשַׁבְתִּי אֲנִי עִם שְׁנֵיהֶם בִּרְוָחָה וְהַרְחָבַת־ הַדַּעַת עַד שֶׁעָבַר מִן הַלַּיְלָה רֻבּוֹ. אָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘הֲרֵי הֵם אוֹהֲבִים וְעָבַר עֲלֵיהֶם מֶשֶׁךְ זְמַן וְהֵם נִפְרָדִים, אָקוּם נָא עַכְשָׁו לִישַׁן בְּמָקוֹם מְרֻחָק מֵהֶם וְאַנִּיחֵם לְבַדָּם זֶה עִם זֶה’. קַמְתִּי. תָּפְסָה בְשׁוּלַי וְאָמְרָה: ‘מַה הוּא זֶה שֶׁלִּבְּךָ אוֹמֵר לְךָ?’ אָמַרְתִּי לָהּ: ‘כָּךְ וְכָךְ הוּא’. אָמְרָה לִי: ‘שֵׁב, וּכְשֶׁנְּבַקֵּשׁ שֶׁתֵּלֵךְ מֵאִתָּנוּ נְפַטֶּרְךָ’. יָשַׁבְתִּי עִמָּם עַד שֶׁקָּרַב הַבֹּקֶר. אָמְרָה לִי: ‘בֶּן־מַנְצוּר, לֵךְ לְאוֹתוֹ תָא, שֶׁכֵּן הִצַּעְנוּ אוֹתוֹ לְךָ, וְהוּא מְקוֹם שְׁנָתְךָ’. קַמְתִּי וְיָשַׁנְתִּי בוֹ עַד הַבֹּקֶר. כְּשֶׁקַּמְתִּי בַבֹּקֶר, בָּא אֵלַי נַעַר עִם אַגָּן וְקֻמְקוּם, רָחַצְתִּי כַדָּת וְהִתְפַּלַּלְתִּי תְּפִלַּת הַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתִּי. וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב, יָצְאוּ גֻ’בַּיְר וַאֲהוּבָתוֹ מִבֵּית־הַמֶּרְחָץ שֶׁבֶּחָצֵר, וְכָל אֶחָד מֵהֶם סוֹחֵט אֶת פֵּאוֹת רֹאשׁוֹ. בֵּרַכְתִּי אוֹתָם בְּבִרְכַּת הַבֹּקֶר וְאִחַלְתִּי לָהֶם שָׁלוֹם וְקִבּוּץ פִּזּוּרָם. אַחַר־כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘זֶה שֶׁתְּחִלָּתוֹ תְנַאי, סוֹפוֹ הֶסְכֵּם’. אָמַר לִי: ‘אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, וּמִן הָרָאוּי לְכַבֶּדְךָ’. קָרָא לִפְקִיר אוֹצָרוֹ וְאָמַר לוֹ: ‘הָבֵא לִי שְׁלֹשֶת אֲלָפִים דִּינָר’. הֵבִיא לוֹ כִיס וּבוֹ שְׁלֹשֶת אֲלָפִים דִּינָר, וְאָמַר לִי: ‘כַּבֵּד אוֹתָנוּ בְּקַבָּלַת זֶה’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אֵינִי מְקַבְּלוֹ עַד שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר לִי, מָה הַסִּבָּה שֶׁעָבְרָה הָאַהֲבָה מִמֶּנָּה אֵלֶיךָ אַחֲרֵי אוֹתָהּ הַהִתְרַחֲקוּת הָעֲצוּמָה?’. אָמַר לִי: 'שָׁמַעְתִּי וּמִצְוָתְךָ אֲמַלֵּא. דַּע שֶׁאֶצְלֵנוּ חַג, חַג רֹאשׁ־הַשָּׁנָה שְׁמוֹ. יוֹצְאִים בּוֹ בְּנֵי־אָדָם וְיוֹרְדִים בְּסִירֹות וּמְטַיְּלִים בַּיָּם. יָצָאתִי אֲנִי וַחֲבֵרַי וְרָאִיתִי סִירָה וּבָהּ עֶשֶׂר נְעָרוֹת, כְּאִלּוּ הֵן לְבָנוֹת וּגְבֶרֶת בֻּדוּר זוֹ בְּאֶמְצָעִיתָן וּכְלִי מֵיתָרָהּ, עוּד שְׁמוֹ. פָּרְטָה עָלָיו אַחַת עֶשְׂרֵה נְעִימוֹת וְחָזְרָה אֶל הַנְּעִימָה הָרִאשׁוֹנָה וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הָאֵשׁ קָרָה מֵאִשֵּׁי מֵעַי, צְפוּנַי,

וְהַצּוּר רַךְ מִקְּשִׁי־לֵב אֲדוֹנַי.

אָכֵן אֶתְמַהּ עַל הֶרְכֵּב טִבְעוֹ,

לִבּוֹ מִצּוּר וּמִן הַמַּיִם גֵּווֹ.

אָמַרְתִּי לָהּ: ‘חִזְרִי עַל שְׁנֵי בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה וְהַנְּעִימָה’, וְלֹא הִסְכִּימָה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וּשְׁלֹשִים וְאַרְבַּע, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁגֻּ’בַּיְר אָמַר: ‘אָמַרְתִּי לָהּ חִזְרִי עַל בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה וְהַנְּעִימָה וְלֹא הִסְכִּימָה – צִוֵּיתִי אֶת הַמַּלָּחִים לְרָגְמָהּ בְּתַפּוּחֵי־זָהָב, עַד שֶׁחָשַׁשְׁנוּ שֶׁלֹּא תִטְבַּע הַסִּירָה שֶׁהִיא בְתוֹכָהּ. אַחַר־כָּךְ הָלְכָה לְדַרְכָּהּ, וְזוֹ סִבַּת עֲבֹר הָאַהֲבָה מִלִּבָּהּ אֶל לִבִּי’. אִחַלְתִּי לָהֶם טוֹב בְּקִבּוּצָם יָחַד, וְנָטַלְתִּי הַכִּיס עִם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּפָנִיתִי וְהָלַכְתִּי לְבַגְדָאד", רָחַב לֵב הַכַּלִיף וּפָסַק מִמֶּנּוּ מַה שֶׁמָּצָא אוֹתוֹ מִנְּדוּדֵי הַשֵּׁנָה וּמְצוּקַת הַלֵּב. וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר:


  1. משב־רוח קל בבקר ובערב. זַרוּד מקום בדרך מכוּפָה לְמַכָּה.  ↩

  2. במקור מנוקד בטעות: “לְךָ” – הערת פב"י.  ↩

  3. במקור נוקד בטעות: “שַׂעְרָהּ” – הערת פב"י.  ↩

  4. אליף ולמד נכתבות ביחד מחוברות כמו למד ואלף בעברית.  ↩

המלצות קוראים
תגיות