רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר בֶּן־הַבְּלִיַּעַל מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה עִם הַגּוּנְדַאי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בִנְמֵל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה מוֹשֵׁל וּשְׁמוֹ חֻסָאם אַלדִּין. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל כֵּס־שִׁלְטוֹנוֹ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, קָרַב וּבָא אֵלָיו גּוּנְדַאי וְאָמַר לוֹ: “דַּע אֲדוֹנֵנוּ הַמּוֹשֵׁל, שֶׁנִּכְנַסְתִּי לִמְדִינָה זוֹ בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְיָרַדְתִּי לְאַכְסַנְיָה פְּלוֹנִית וְיָשַׁנְתִּי בָהּ עַד שְׁלִישׁ הַלַּיְלָה. כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מָצָאתִי אַמְתַּחְתִּי פְרוּמָה וְנִגְנַב מִתּוֹכָהּ כִּיס שֶׁבּוֹ אֶלֶף דִּינָר”. לֹא גָמַר דְּבָרָיו עַד שֶׁשָּׁלַח הַמּוֹשֵׁל וְהֵבִיא אֶת שָׂרֵי־הַצָּבָא וְצִוָּם לְהָבִיא אֶת כָּל מִי שֶׁבָּאַכְסַנְיָה, וְצִוָּה לְחָבְשָׁם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים עַד לַבֹּקֶר. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר, צִוָּה לְהָבִיא מַכְשִׁירֵי־הָעֹנֶשׁ, וְהֵבִיא לְפָנָיו אֲנָשִׁים אֵלֶּה בִּפְנֵי הַגּוּנְדַאי בַּעַל הַמָּמוֹן, וּבִקֵּשׁ לְהַעֲנִישָׁם. וְהִנֵּה קָרַב אָדָם וּבָא וּפָרַץ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הָאֲנָשִׁים עַד שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבִּקֵּשׁ הַמּוֹשֵׁל לְהַעֲנִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים, וְהִנֵּה קָרַב אָדָם וּבָא וּפָרַץ לוֹ דֶרֶךְ בֵּין הָאֲנָשִׁים עַד שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל והַגּוּנְדַאי וְאָמַר: “הַנָּסִיךְ, פַּטֵּר אֲנָשִׁים אֵלֶּה כֻּלָּם, שֶׁעֲשׁוּקִים הֵם, וַאֲנִי הוּא שֶׁלָּקַחְתִּי מָמוֹנוֹ שֶׁל גּוּנְדַאי זֶה, וַהֲרֵי כָאן הַכִּיס שֶׁלְּקַחְתִּיו מֵאַמְתַּחְתּוֹ”. הוֹצִיאוֹ מִשַּׁרְווּל בִּגְדוֹ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל וְהַגּוּנְדַאי. אָמַר הַמּוֹשֵׁל לַגּוּנְדַאי: “טֹל מָמוֹנְךָ וְקַבְּלוֹ לְיָדְךָ, שֶׁלֹּא נִשְׁאֲרוּ לָךְ עוֹד טְעָנוֹת עַל הָאֲנָשִׁים”. הָיוּ הָאֲנָשִׁים הַנִּמְצָאִים שָׁם מְשַׁבְּחִים אָדָם זֶה וּמְבָרְכִים אוֹתוֹ. אָמַר אוֹתוֹ אָדָם: “הַנָּסִיךְ, אֵין הָרְבוּתָא בָּזֶה שֶׁהֵבֵאתִי לְךָ בְעַצְמִי אֶת הַכִּיס, וְאוּלָם הָרְבוּתָא תְהֵא בִּלְקִיחָתִי כִּיס זֶה פַּעַם שְׁנִיָּה מִגּוּנְדַאי זֶה”. אָמַר לוֹ: “וְכֵיצַד עָשִׂיתָ בֶּן־חַיִל בְּשָׁעָה שֶׁלְּקַחְתּוֹ?” אָמַר לוֹ: “הַנָּסִיךְ, הָיִיתִי עוֹמֵד בְּאַלְקָאהִרָה בְּשׁוּק הַחַלְפָנִים, כְּשֶׁרָאִיתִי גּוּנְדָאִי זֶה מַחֲלִיף זָהָב זֶה, וְשָׂם אוֹתוֹ בַכִּיס. הָלַכְתִּי אַחֲרָיו מִסִּמְטָא לְסִמְטָא, וְלֹא מָצָאתִי לִי דֶרֶךְ לִלְקִיחַת מָמוֹן זֶה מִמֶּנּוּ. נָסַעְתִּי וְהָלַכְתִּי אַחֲרָיו מֵעִיר לְעִיר וְהָיִיתִי מְבַקֵּשׁ לִי תַחְבּוּלָה בְּמֶשֶׁךְ הַדֶּרֶךְ, וְלֹא עָלָה בְיָדִי לְקַחְתּוֹ מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁנִּכְנַס לְאַכְסַנְיָה זוֹ. חָנִיתִי בִמְקוֹמִי לְצִדּוֹ וְאָרַבְתִּי לוֹ עַד שֶׁיָּשֵׁן וְשָׁמַעְתִּי נַחֲרָתוֹ. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו לְאַט לְאַט, וְחָתַכְתִּי אֶת הָאַמְתַּחַת בְּסַכִּין זוֹ, וְלָקַחְתִּי אֶת הַכִּיס כָּזֹאת”. הוֹשִׁיט יָדוֹ וְלָקַח אֶת הַכִּיס מִבֵּין יְדֵי הַמּוֹשֵׁל וְאִישׁ־הַצָּבָא, וְנָסוֹג לְאָחוֹר מֵאֲחוֹרֵי הַמּוֹשֵׁל וְהַגּוּנְדַאי, וּבְנֵי־אָדָם מִסְתַּכְּלִים בּוֹ וּבְטוּחִים שֶׁהוּא מַרְאֶה לָהֶם, כֵּיצַד לָקַח אֶת הַכִּיס מִן הָאַמְתַּחַת, וְהִנֵּה רָץ וְהֵטִיל עַצְמוֹ בְּתוֹךְ בְּרֵכָה. קָרָא הַמּוֹשֵׁל לִבְנֵי לִוְיָתוֹ וְאָמַר: “תִּפְסוּהוּ וּרְדוּ אַחֲרָיו”. וַעֲדַיִן לֹא הֵסִירוּ בִגְדֵיהֶם מֵעֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ בַּמַּדְרֵגוֹת, עַד שֶׁהָלַךְ בֶּן־הַחַיִל לְדַרְכּוֹ, וְחִפְּשׂוּ אוֹתוֹ וְלֹא מְצָאוּהוּ. וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁרְחוֹבוֹת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה כֻּלָּם מְפֻלָּשִׁים זֶה לְתוֹךְ זֶה. חָזְרוּ הָאֲנָשִׁים וְלֹא תָפְסוּ אֶת בֶּן־הַבְּלִיַּעַל. אָמַר הַמּוֹשֵׁל לַגּוּנְדַאי: “אֵין לְךָ עוֹד טַעֲנָה עַל בְּנֵי־הָאָדָם, שֶׁכֵּן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת בַּעַל־דִּינְךָ, וְקִבַּלְתָּ אֶת מָמוֹנְךָ לְיָדְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ עָלָיו”. קָם הַגּוּנְדַאי וּכְבָר אִבֵּד מָעוֹתָיו, וְנִּצְּלוּ בְנֵי־הָאָדָם מִידֵי הַגּוּנְדַאי וְהַמּוֹשֵׁל. וְכָל זֶה בְּחֶסֶד אֱלֹהִים.

וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר:

המלצות קוראים
תגיות