רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַכַּלִיף אַלְמֻתַּוַּכִּל וְהַשִּׁפְחָה מַחְבּוּבָּה
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אַלְמֻתַּוַּכִּל עַלַא אַללָּהּ1 אַרְבַּעַת אֲלָפִים פִּלַּגְשִׁים, מָאתַיִם בִּיזַנְטִיּוֹת וּמָאתַיִם יְלִידוֹת הָאָרֶץ וְכוּשִׁיּוֹת. וְנָתַן לוֹ עַבִּיד בֶּן טָ’אהִר בְּמַתָּנָה לְאַלְמֻתַּוַּכִּל אַרְבַּע מֵאוֹת נְעָרוֹת, מָאתַיִם לְבָנוֹת וּמָאתַיִם כּוּשִׁיּוֹת וִילִידוֹת הָאָרֶץ, וְהָיְתָה בְתוֹךְ אֵלּוּ נַעֲרָה מִילִידוֹת בָּצְרָה, מַחְבּוּבָּה שְׁמָהּ. הָיְתָה נַעֲלָה בְיֹפִי וָחֵן וּפִקְחוּת וְגִנְדּוּר, וְהָיְתָה פוֹרֶטֶת עַל כְּלִי־מֵיתָרִים, הָעוּד, וּמֵיטִיבָה זֶמֶר וְחוֹרֶזֶת שִׁירִים וְכוֹתֶבֶת בִּכְתַב־יַד יָפֶה. הָלַךְ אַחֲרֶיהָ אַלְמֻתַּוַּכִּל, וְלֹא הָיָה פוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת עֹז אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ, הִתְנַשְּׂאָה עָלָיו, וְנָהֲגָה קַלּוּת־רֹאשׁ בְּחַסְדּוֹ. כָּעַס עָלֶיהָ כַּעַס גָּדוֹל, וְזָנַח אוֹתָהּ, וְאָסַר עַל בְּנֵי־הָאַרְמוֹן לְדַבֵּר אִתָּהּ. נִשְׁאֲרָה בְכָךְ יָמִים רַבִּים. וְהָיָה אַלְמֻתַּוַּכִּל כָּרוּךְ אַחֲרֶיהָ. הִשְׁכִּים אוֹתוֹ יוֹם וְאָמַר לְרֵעָיו: “רָאִיתִי הַלַּיְלָה בַּחֲלוֹמִי כְּאִלּוּ הִשְׁלַמְתִּי עִם מַחְבּוּבָּה”. אָמְרוּ לוֹ: “מְקַוִּים אָנוּ לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְהָקִיץ”. וַעֲדַיִן הוּא מְדַבֵּר, כְּשֶׁמְּשָׁרֶתֶת קָרְבָה וּבָאָה וּמָסְרָה בְסוֹד לְאַלְמֻתַּוַּכִּל דְּבָרִים. קָם מִן הַמּוֹשָׁב וְנִכְנַס לַחֲצַר הַנָּשִׁים. וְהָיָה זֶה שֶׁמָּסְרָה לוֹ בְסוֹד, שֶׁאָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְנוּ מִתָּאָהּ שֶׁל מַחְבּוּבָּה שִׁיר וּפְרִיטָה עַל כְּלִי־הַמֵּיתָרִים, הָעוּד, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה סִבַּת זֶה”. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְתָאָהּ, שָׁמַע אוֹתָהּ שָׁרָה וּפוֹרֶטֶת עַל הָעוּד וּמֵיטִיבָה לִפְרֹט, וְנוֹשֵׂאת קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲשׁוֹטֵט בָּאַרְמוֹן וְלֹא אֶרְאֶה אָדָם,

אֶתְאוֹנֵן בְּאָזְנָיו וְלֹא יַעֲנֵנִי,

עַד הָיִיתִי כְּאִלּוּ אָשַׁמְתִּי אָשָׁם,

אֵין לוֹ תְשׁוּבָה תְפַטְּרֵנִי.

הַאִם לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי מֶלֶךְ יַמְלִיץ?

הֵן בִּקְּרַנִי בַחֲלוֹם וְאִתִּי הִשְׁלִים,

עַד אֲשֶׁר אוֹרוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר הֵפִיץ,

חָזַר וַיִּטְּשֵׁנִי וְאוֹתִי הֶחֱרִים.

כְּשֶׁשָּׁמַע אַלְמֻתַּוַּכִּל דְּבָרֶיהָ הִשְׁתָּאָה לְבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, וְלַמִּקְרֶה הַמּוּזָר הַזֶּה, שֶׁרָאֲתָה חֲלוֹם מַתְאִים לַחֲלוֹמוֹ. נִכְנַס אֵלֶיהָ לַתָּא. כְּשֶׁנִּכְנַס לְתָאָהּ וְהִרְגִּישָׁה בּוֹ, נִזְדַּרְזָה וְקָמָה לִקְרָאתוֹ וְנָפְלָה עַל רַגְלָיו וְנָשְׁקָה אוֹתָן וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, כְּבָר רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי בְלֵיל אֶמֶשׁ, שֶׁכָּךְ יִהְיֶה, וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מִשְּׁנָתִי חָרַזְתִּי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה”. אָמַר לָהּ אַלְמֻתַּוַּכִּל: “וְאַף אֲנִי רָאִיתִי חֲלוֹם כָּזֶה”. הִתְחַבְּקוּ וְהִשְׁלִימוּ, וְשָׁהָה אֶצְלָהּ שִׁבְעָה יָמִים עַל לֵילוֹתֵיהֶם. וּכְבָר כָּתְבָה לִפְנֵי כֵן מַחְבּוּבָּה עַל לֶחְיָהּ בְּמוּשָׁק אֶת שֵׁם אַלְמֻתַּוַּכִּל. וְהָיָה שְׁמוֹ גַ’עְפָר2. וּכְשֶׁרָאָה אַלְמֻתַּוַּכִּל אֶת שְׁמוֹ כָּתוּב עַל לֶחְיָהּ בְּמוּשָׁק, חִבֵּר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה וְאָמַר:

וְכוֹתֶבֶת עַל הַלֶּחִי שֵׁם גַ’עְפָר, בְּמֹר.

זוֹ רָשְׁמָה אֲשֶׁר אֶרְאֶה, נַפְשִׁי כָּפְרָהּ אֶמְסֹר

וְאִם אֶצְבְּעוֹתֶיהָ רַק שׁוּרָה כָּתְבוּ עַל הַלְּחִי,

שׁוּרוֹת רַבּוֹת חָקָקָה בְּתוֹךְ תּוֹכִי,

מִכָּל הַבְּרִיּוֹת גַ’עְפָר בְּתוֹכוֹ שְׁמָרֵךְ,

יַשְׁקְ אֱלֹהִים אֶת גַ’עְפָר יֵין מַשְׁקֵךְ.

וּכְשֶׁמֵּת אַלְמֻתַּוַּכִּל מָצְאוּ אַחֲרָיו נִחוּמִים כָּל הַנְּעָרוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ מִלְּבַד מַחְבּוּבָּה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁמֵּת אַלְמֻתַּוַּכִּל, הִתְנַחֲמוּ אַחֲרָיו כָּל הַנְּעָרוֹת מִלְּבַד מַחְבּוּבָּה, וְלֹא פָסְקָה מֵהִתְאַבֵּל עָלָיו עַד שֶׁמֵּתָה וְנִקְבְּרָה לְצִדּוֹ. רַחֲמֵי אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם כֻּלָּם. וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר:


  1. כליף משושלת בית עבאס משל משנת 847 עד 861 להסה"נ.  ↩

  2. ג'עפר היה שמו שנתנו לו בהולדו ואלמתוכל הוא כינוי שכנוהו.  ↩

המלצות קוראים
תגיות